מועמד הדמוקרטים מהדרום: "צריך ללמוד מבן גביר לא להיות מובך לדבר על הבעיות"

אבי דבוש, המועמד היחיד מהדרום בפריימריז של מפלגת הדמוקרטים, הגיע שלשום (שלישי) לסיור בנגב, אזור שהוא רואה עצמו כנציגו מזה שנים. בבחירות הקרובות מקווה דבוש להביא שינוי למערכת הפוליטית - ולנגב. "אני מאוד נטוע בדרום ובנגב, ומביא את האג'נדות האלה לשולחן המפלגה - ודרכו אינשאללה להסכמים הקואליציוניים ולממשלה", הוא אומר בשיחה עם וואלה שבע.

את הסיור שלשום ערך דבוש עם שלושה מועמדים נוספים בפריימריז של המפלגה, שבראשותה עומד יאיר גולן - סומיה בשיר, מורן מישל ומשה רדמן. הסיור החל בכפר אלפוח'רי שמדרום ללהבים, ומשם המשיכו לתל ערד, לערד ולבסוף לבאר שבע. "הרעיון זה לפגוש את האנשים, במקום רק לשבת ולפגוש פוסטים. זה מאוד מרגש", אומר דבוש.

אולם את האנשים והבעיות, כפי שניתן להבין, דבוש כבר מכיר היטב. על רקע מחאת הבדואים נגד הריסות הבתים בכפרים הלא מוכרים, שהגיעה לשיאה הבוקר בהפגנה בבאר שבע, הוא מתייחס לסוגייה. "אני ממייסדי מועצת הנגב, שהייתה פלא שחיבר בין ראשי רשויות. הרעיון היה התפיסה שאנחנו עדיין מאמינים בה, שכדי לפתח את הנגב חייבים לעבוד יחד עם החברה הבדואית. אלה לא 'כפרים לא מוכרים בדואים', אלה 'כפרים לא מוכרים ישראלים'. אלה בעיות של ישראלים. זה באמת נורא, כל מי שיש לו לב ואמפתיה יוכל להודות - זה נורא, ההריסות האלה, וראיתי שבן גביר מלהיב את עצמו בנושא".

הוא מתייחס לתוכנית שאישרה הממשלה במאי אשתקד להסדרת התיישבות הבדואים ואומר כי "זה לא עובד". "אנשים נמצאים על מקומם עשרות שנים, ולפני כן היו מאות שנים במרחב, והזיזו אותם מפה לשם", הוא מנמק. "בתל ערד הרסו 40 בתים ויש להם צווים על כל האזור, פשוט כואב הלב: אלה אנשים שחיו באזור נבטים, המדינה שמה אותם שם, וכל מה שהם מבקשים זה לייצר חיים נאותים - חינוך, תשתיות מים וחשמל וכו'. אז בעיניי זה תמוה עד כדי גזעני שמזיזים אותם ושמים שם יישוב אחר. מילא להגיד 'ערכי טבע, אנשים לא צריכים להיות שם', אבל לא - פשוט מזיזים אותם, ושמים יישוב יהודי. בעיניי זה מאוד כואב".

דבוש גדל באשקלון למשפחה דתית וימנית, בחינוך של הציונות הדתית. "התפיסות שלי הן מתוך הכרה והיכרות עם כל העולמות", הוא אומר. לכן זה לא מפתיע שהתשובה שלו לסוגיית הביטחון האישי שמטרידה רבים מתושבי הנגב - היא מורכבת.

"בכל העולם עוני ופשע הולכים ביחד, ויש נתונים מזעזעים על אבטלה ומחסור בחינוך בחברה הבדואית, וזה הכר הכי פורה לארגוני פשע", הוא מסביר. "ולכן יש שני היבטים: אחד, ודאי שצריך אכיפה יותר חזקה, ואיסוף נשק - דברים שממשלת השינוי עשתה הרבה יותר טוב מבן גביר, אגב, והתשתית של בן גביר זה הנגב".

"עם זאת", הוא אומר, "צריך ללמוד מבן גביר לא להיות מובך לדבר על הבעיה עצמה, ויש בעיה - רצח, ופרוטקשן, ונשק. אבל ברמת הפתרונות, בן גביר קיבל את המנדט והגיע למספרים הכי גרועים בכל מה שנוגע למקרי רצח ופשיעה. אז זה נראה שהיחידים שהצליחו לעשות שינוי זה עמר בר-לב ויואב סגלוביץ', שהציגו תוכנית מאוד סדורה של אכיפה, פתיחת נקודות משטרה, איסוף נשק - ומצד שני השקעה בשגשוג. כל זה, כמובן, בלי להתעלם מכך שגם הקהילה צריכה להתגייס: בחירה של מנהלי בתי ספר ומורים על פי יכולתם ולא לפי שיוך פוליטי, חינוך בלתי פורמלי שהיום מצבו רעוע עד לא קיים, ועוד".

אבל בסופו של דבר, את תושב באר שבע מעניין בעיקר שיפתרו לו את הבעיות

"הוא צודק, והוא ראוי לביטחון אישי, ובוודאי שצריך לייצר פתרונות. אבל לנסות לדחוק את הבדואים ולהאשים אותם כקהילה, כאילו זה משהו בתרבות שלהם, זה לא נכון. צריך להגיד, וזה מורכב ולפעמים לא נשמע טוב - משהו בנו, בבני אדם, כנראה מאוד קל לנו לעשות את ההאשמה הקולקטיבית הזו כלפי האחר. ואנחנו היינו רוב ההיסטוריה בצד השני של המתרס, צריך לזכור. אנחנו צריכים לעשות הכל כדי שהם ירגישו משולבים ובעלי הזדמנויות. נדרש מהלך עמוק וארוך יותר, שבשבילי גם נוגע בערך היהודי 'ואהבת את הגר'. נכון, יותר מורכב, ויותר קל להגיד הבדואים אשמים, אבל למה זה מוביל? רק ליותר שנאה וניכור".

התמיכה במחנה הימין בדרום היא דבר ידוע, עם יישובים בהם ישנם למעלה מ-60% הצבעה למפלגות הימין, ובראשן הליכוד, הציונות הדתית ועוצמה יהודית. כמי שהספיק גם להתגורר בשדרות, דבוש מכיר את הנתונים היטב - אך הוא מאמין שמערכת הבחירות המתקרבת הולכת להיות אחרת.

"התחילה תנועה בכיוון הזה. לא מספיק, אבל התחילה", הוא אומר. "הקמתי עם ח"כ נעמה לזימי את מטה הפריפריות, ואנחנו עושים עבודה שיטתית: סימנו 40 רשויות שחלקן בדרום, ובכל עיר כזאת המטרה היא להכפיל את ההצבעה לדמוקרטים. באופקים הצביעו 181 מצביעים ומצביעות למרצ והעבודה ב-2022, אז אנחנו רוצים 400 קולות. בשדרות כ-300 הצביעו, אז אני בונה על 600, ואנחנו מנסם לעבוד עם הגרעינים המקומיים. אני מאוד מאמין בשכל מקומי - כשאנחנו מגיעים לשם ופוגשים את הפעילים, הם אומרים מה הם צריכים".

"אנחנו רואים את זה בסקרים, לפי סקר חדשות 12, אמרו 42 אחוז ממצביעי הליכוד שלא יצביעו הפעם לנתניהו, שזה נתון דרמטי", הוא אומר, ומטיל את האחריות על 7 באוקטובר, חוקי הגיוס ופרשת קטאר-גייט. "בשבילי, כאיש העוטף שהיה 35 שעות בממ"ד, ואיבדנו מאות חברות וחברים, 7 באוקטובר זה לא רק היום עצמו של ההפקרה, המחדל הכי גדול שהיה בתולדות ישראל - אלא גם מה שהיה אחר כך. הבריחה מהאחריות ומהחקירה, וכל הסיסמאות הריקות של 'הניצחון המוחלט' ו'נכריע בכל הזירות'. חזרנו לביתנו, ואנחנו שומעים שמעבר לקו הצהוב, חמאס חוזר לגודלו ב-6 באוקטובר, וחופר מנהרות, ומתאמן. מבחינתי, כאבא שחרד לילדיו, זה כישלון מזעזע, ומהשיחות שאני מקיים אני חושב שמבינים את הדבר הזה ומאוד מתוסכלים. האם אותם אנשים ילכו ויצביעו לדמוקרטים? לאו דווקא. אבל אני מרגיש ורואה את הסדק העמוק בימין. גם כל ההתנהלות האישית, החיבור של כסף-כוח כבוד, וה'נמות ולא נתגייס', והכהניזם שהלך למקום מוקצן של טרור יהודי ואלימות, זה מאוד מרתיע קהלים מסורתיים. דווקא ההיסטוריה מראה שהקהלים האלה הכי ידעו לנוע במרחב, למרות הסטריאוטיפ".

דבוש מתייחס ל-7 באוקטובר ומותח ביקורת על גורמים פוליטים המזוהים עם המחנה שלו, שקראו לנתק מגע מהמפלגות הערביות. "בשנה האחרונה אמרו מי שאמרו - ולא ניכנס לשמות, כי זה בגוש שלנו - שבגלל 7 באוקטובר אי אפשר לעבוד עם מפלגות ערביות. ודווקא בנגב זה כל כך חורה, כי בעיניי הבדואים, ובעיני לא מעט יהודים, הטבח הנוראי הזה דווקא הראה את הקשר ואת שותפות הגורל".