ועדת השרים לענייני החברה הבדואית, בראשות ראש הממשלה, אישרה היום (ראשון) תוכנית להסדרת התיישבות הבדואים בנגב, שתחל כפיילוט בשלושה אזורים. עם זאת, ראשי רשויות בדואיות הוציאו אתמול מכתב התנגדות למהלך, במטרה למנוע את תחילת הפיילוט.
במסגרת התוכנית, כל תושב בדואי המחזיק בתביעת בעלות על קרקע ביישובים המוסדרים, יקבל כמה חודשים להגיע להסכם עם המדינה. מי שיחתום יזכה להכרה חלקית בתביעתו ולפיצוי כספי - אך רק לאחר שיאפשר לאחרים להתיישב בקרקע ששחרר. ככל שיחלוף הזמן, התמורה תפחת, ובסופו של דבר יגרעו שטחי התביעה מהמפות התכנוניות ויקטן ערכם.
בתגובה לכוונה להצביע על התוכנית פנו ראשי רשויות, בהם ראש העיר רהט וראשי המועצות חורה, תל שבע, שגב שלום, כסייפה ולקייה, לשר הממונה על היישובים הבדואים בדרום עמיחי שיקלי. "קראנו בתדהמה על מהלך זה, אשר יש לו השלכות מרחיקות לכת על עתיד הקיום, המגורים והזכויות של תושבי יישובינו. למרבה הצער והפליאה, מהלך מסוג זה מקודם ללא כל שיתוף או היוועצות עם הנהגת הציבור הבדואי", כתבו ראשי הרשויות. "אנו רואים בכך פגיעה חמורה בעקרונות הממשל התקין, בהגינות המינהלית ובכבוד הבסיסי שיש לנהוג כלפי אזרחים שווי זכויות במדינת ישראל".
"אנו דורשים את הקפאת ההצבעה על החוק במועד זה, ואת קיום פגישה דחופה עמך ועם צוות משרדך, במטרה להציג בפנינו את עקרונות הרפורמה ולשמוע את עמדתנו כמייצגי הציבור", חתמו ראשי הרשויות. כאמור, חרף המכתב - התוכנית אושרה.
השר שיקלי אמר לאחר אישור התוכנית: "רפורמת הקווים הכחולים מבקשת לפצח את אתגר תביעות הבעלות, שהוא מהאתגרים הקשים ביותר מול החברה הבדואית בנגב. הרפורמה מתמקדת בתביעות ביישובים קיימים שסובלים משיתוק בפיתוח בשל ריבוי התביעות. הרפורמה שגובשה בסיוע כלל משרדי הממשלה הרלוונטיים, משלבת בין תמריצים חיוביים לתמריצים שליליים ומשרטטת לוח זמנים קשיח של תמורות הולכות ופוחתות וזאת במטרה לעודד את תובעי הבעלות ללכת למסלול של פתרון מוסכם לפני תביעות נגדיות ואכיפה".
חגי רזניק, ראש מכון ריפמן לפיתוח הנגב, הגיב להחלטה ואמר: "לצד החלטה חשובה כמו שמובילה הממשלה יש צורך לתת מענה בסנכרון וסט כלים מדינתיים. מדינת ישראל תדרש בהקדם בחקיקה רחבה שתסדיר זכויות ותמורות לצד כלים מדינתיים להסדרת ההתיישבות הבדואית. אי קידום ושגשוג החברה הבדואית היא בבחינת חסם לפיתוח הנגב כולו. כל זאת לצד כלי חקיקה לטיפול בחינוך, שירותים מוניציפליים, פיתוח כלכלי וטיפול בנשק הלא חוקי באמצעות מעצר מינהלי".
מהמועצה לכפרים הלא מוכרים ופורום דו-קיום בנגב נמסר: "לתוכנית שיקלי כמה בעיות. האחת, היא פוגעת בזכות הקניין החוקתית. שנית, היא גובשה תוך הדרה וללא שיתוף ציבור. שלישית, היא דמגוגית: ההשוואות בין הכפרים הבדואיים לערים כמו כפר סבא ותל אביב תקפה כמו השוואה בין להב, רביבים או אפיקים לערים אלה. למה לא לצופף בכוחנות גם את הקיבוצים והמושבים? רביעית, החברה הבדואית מוכרת בקהילה הבינלאומית כמיעוט ילידי, וישראל פוגעת בשמה כאשר היא מפרה את זכויותיה. חמישית, היא מתעלמת מההליך המורכב של שינוי גבולות וספק אם יכולה לגבור עליו. שישית, אלימות מדינתית לא תשבור את הקונצנזוס בחברה הבדואית בנושא הבעלויות. זה נכשל כבר יותר מיובל, והטענה שדווקא התוכנית הזאת תאתחל את תפיסת הבעלויות היא מכירת אשליה.
"את הכפרים - 'הפזורה' - יש להשוות למועצות האזוריות היהודיות. תושבי המועצות במערב הנגב נהנים מ-28 דונם לנפש לעומת 2 דונם לנפש במועצות האזוריות הבדואיות. אובססיית הציפוף היא למעשה אובססיה גזענית. השטח הפנוי אינו מבוזבז אלא ממתין להחלטות ממשלה שיאפשרו להתפרנס ממנו: מחקלאות - יש לפחות 200 אלף דונם זמינים לכך בכפרים - אנרגיה מתחדשת, שירותים, תיירות, מסחר ותעסוקה. שטחים אלה מתאימים גם למגורים וישמשו לכך, ברגע שתהיה כאן ממשלה שתכיר באורח החיים הכפרי הבדואי ותיפטר מהנחת היסוד שלפיה רק יהודים יכולים לחיות ביישובים חקלאיים. ניאבק בתוכנית בכל דרך חוקית העומדת לרשותנו".
האדריכלית דפנה ספורטה ומתכנן הערים סזאר יהודקין מעמותת במקום מסרו כי "מדובר במהלך מגמתי המתחזה ל'פשרה מרצון', אך למעשה כופה פתרון חד צדדי שלצידו עונש. לפי המעט שידוע, התוכנית ממשיכה את מדיניות המקל והגזר הממוסדת, ואף מטילה את האשמה על היעדר פיתוח ביישובים המוכרים על התושבים עצמם. מדובר במהלך דורסני. עדיף שהמדינה תשקיע את המשאבים שלה בתכנון שוויוני, צודק ומותאם, בשיתוף מלא של הקהילה הבדואית ולא בכפיית הסכמות כביכול מעל ראשה".