כבר יותר משלוש שנים שטליק גואילי, אמו של רס"ר רן גואילי, שגופתו הוחזרה אחרונה מעזה, עוברת טלטלה רגשית. היא לא תמיד הייתה "קלה לעיכול" עבור רבות ממשפחות החטופים, ספגה לא פעם ביקורות - אבל תמיד הייתה שם, חזקה, בשביל רני. שלוש שנים של מגוון הרגשות - עצב וכעס, תקווה וגאווה. בראיון מיוחד לוואלה שבע לקראת יום העצמאות, בו תשיא משואה עם מתאם השבויים והנעדרים גל הירש, מתייחסת גואילי למעמד המרגש - ולביקורת שהביא עמו.
"התקשרה אלי השרה מירי רגב, ואמרה לי שנבחרתי להשיא משואה ואם אני מסכימה", משתפת גואילי. "לרגע הייתה לי תחושה כזו של 'מי אני? למה?'. היה קצת הלם למה אני נבחרתי, אבל כמובן שלצד זה תחושת גאווה ענקית. אמרתי וואו, בטח שאני רוצה ואשמח. זו גאווה ענקית. אנחנו גדלנו על הטקס הזה, אני חושבת שזה אחד הטקסים שהם הכי לא שנויים במחלוקת במדינה, זה אחד הטקסים שבעצם מעצימים ונותנים לנו סוג של גאווה בכל פעם שאנחנו רואים את זה. זה גם היה טקס שרני מאוד אהב, אז בכלל זה סגר איזשהו מעגל, כי אמנם אהיה שם - אבל המשואה הזו היא לא שלי. את המשואה הזו אני מדליקה בזכותו של רני ולמען רני, מבחינתנו זה הכבוד כלפיו וכלפי כל גיבורי המלכות שנהרגו יחד איתו, החיילים והמילואימניקים, השוטרים שלנו. זו משואה של גאווה עצומה".
בטעות או שלא, טליק מדגישה כי טקס המשואות הוא טקס שלא מעורר מחלוקת, אבל הבחירה - בעיקר בגל הירש - עוררה זעם רב בקרב חלק ממשפחות חטופים. גואילי, מצדה, דווקא תומכת בבחירה, ואומרת כי היא ראויה ביותר. "אני חושבת שאנחנו פשוט נמצאים באיזושהי תקופה כזאת, כולנו כמו בסיר לחץ, וכל אחד רוצה להביע את דעתו, ולבקר, ולחשוב. לכל אחד יש מה להגיד בתקופה הזו. בהקשר של גל הירש, אין לי מושג למה זה הביא לכל כך הרבה זעם וכעס, אני לא יודעת מה קרה באופן אישי למשפחות שיצאו נגדו. אני חייבת להגיד שלנו הייתה חוויה טובה מולו, כמה שאפשר להגיד 'טובה' על הסיטואציה הזו. הוא היה מאוד עדין, הגון, נעים ואסרטיבי, הוא ידע להוביל את הדברים בצורה נכונה, הוא אף פעם לא השאיר אותנו בלי תשובה, תמיד היה פנוי אלינו 24/7 - ולא רק אלינו, גם למשפחות אחרות שאני קרובה אליהן. היינו קצת בהלם מהעליהום עליו. אנחנו ממש לא מכירים את הסיפורים האלה, אבל כל משפחה סוחבת איתה את הסיפור שלה ואת התקשורת מולו".
הבנת את הכעס של המשפחות האחרות עליכם?
"אני לא חושב שיש כעס. אני חושבת ששאר המשפחות מפרגנות בסך הכל. בסוף נבחרנו בגלל רני, בגלל שהוא גם היה החטוף האחרון והוא גם באמת נלחם וחירף את נפשו למען מדינת ישראל. בחרו אותי, אבל זה לא בגללי, אלא בגללו, בזכותו".
אחת הביקורות על הבחירה בך היא שהיא פוליטית, כי אתם תמכתם בראש הממשלה, ואפילו טסתם איתו לארצות הברית
"קראתי את התגובות האלה. אני מודה שזה מצחיק אותי קצת, כי בסופו של דבר, כמו שאמרתי, אני משיאה את המשואה לזכותו ובזכותו ולמענו של רני. על הפעולות שהוא עשה ועל הסמל שהוא הפך להיות, על התעוזה, על האומץ, על קור הרוח, על החתירה למגע. אני חושבת שזה החוסן הלאומי שאנחנו צריכים להפגין. זו לא משואה פוליטית - אני לא באה להדליק משואה בגלל טליק. אני פה בזכותו, בשבילו. לכן, כל התגובות האלה הן מבחינתי אימפולסיביות. מותר לכל אחד להגיד את דעתו, אבל שלא יכפו עליי את דעתם".
הביקורת על הבחירה בה להדלקת המשואה אינה הביקורת הראשונה בה נתקלת גואילי. כך, ספגו בני המשפחה ביקורת על איך שבחרו להתנהל בשבעה וההילולה שקיימו בסופה. "אנחנו החלטנו שאנחנו לא נכנסים לדיכאון", היא מסבירה, "אנחנו באיזשהו מקום ממשיכים לחיות, עם הגאווה. כשהבן הגדול שלי עמרי חזר הביתה ממש באותו יום שהודיעו לנו, שאלתי אותו, 'עמרי, איך אתה?', אז הוא אמר לי 'אמא, הגאווה חזקה מהעצב'. כשאתה מגיע למקום האבל והעצוב הזה עם גאווה ענקית, אתה מנסה להבין מה רני היה רוצה, אז אתה מבין שזה מה שהוא היה רוצה שנעשה - שנצחק, שנהיה גאים בו, שנשתה, שנרקוד. נעשה את הדברים שהוא אהב לעשות - מסיבות, לרקוד, לשתות ולשמוח. ולאורך כל הדרך הזאת - זה מה שעשינו. וגם לגבי סיום החיים שלו - אני מניחה שהוא היה עושה את זה עוד פעם, ולכן הוא היה רוצה שנהיה גאים בו, לא שנהיה עצובים".
את מדברת כל הזמן על אחדות, אבל נראה שזה משהו שלא באמת קורה פה
"אנחנו משתמשים במושג הזה, 'אחדות', וזה מאבד את הכוח שלו. אני חושבת שבאחד על אחד, אנחנו מאוחדים. אחד על אחד, אנחנו אוהבים אחד את השני, וכשיש לנו איזושהי צרה אז כולם באים. ראית מה הלך כאן בשבעה באוקטובר: שמאל וימין, חילונים ודתיים וחרדים וערבים ובדואים, כולם הגיעו לכאן. כולם באו לחבק ולתת כוח, ואני חושבת שזה עם ישראל היפה. אז מאוד חשוב שנזכיר את זה כל הזמן. האחדות קיימת בנו, אבל התקשורת, ולפעמים הקלות הבלתי נסבלת שאנחנו נכנסים לפייסבוק ורושמים כל מיני פוסטים... לא תמיד אנחנו מבינים ומודעים למה אנחנו משאירים אצל האחר, ואלה דברים שאנחנו צריכים להיות קצת יותר ערניים אליהם".
אפרופו אחדות, לא היית מצפה שיחד איתך תשיא את המשואה אמא אחרת ממשפחות החטופים, אולי עינב צנגאוקר?
"אני לא עשיתי את הבחירה מי ידליק את המשואה. אני, בסופו של דבר, באתי וקיבלתי את הזכות הזאת, ולדעתי זו זכות גדולה. אני לא חושבת שאני צריכה לבוא באיזושהי דרישה, יש ועדה וצריך לשאול אותם. אני מניחה שיש להם איזשהם קריטריונים. במצב האידיאלי, הלוואי ובאמת לא היינו צריכים להגיע בכלל לשאלה כזאת. אני מאוד אוהבת את עינב, היא אימא מדהימה, ואין ביני לבינה שום קרע או משהו כזה".
אבל לא כולם אהבו את המאבק שלה. גם את לא תמיד אהבת וגם אמרת את זה
"זה לא שלא אהבתי, פשוט חשבתי אחרת. כיבדתי את המאבק שלה, אבל חשבתי שהוא לא נכון. חשבתי שהדרך צריכה להיות אחרת, אבל כל אחד עם המחשבות שלו ועם המעשים שלו, כל אחד רואה את הדברים אחרת. אני לא יכולה לכפות עליה את דעתי כמו שהיא לא יכולה לכפות עליי את דעתה. כן, הייתה לי ביקורת, כמו שלה הייתה ביקורת עליי".
יש המון דיבורים על הצטרפות שלך לפוליטיקה. נראה אותך בקרוב בתפקיד חדש, כחברת כנסת?
"יש לי כל מיני פניות מכל מיני אנשים ופעילים, אבל אין משהו רשמי או ספציפי. אני לא באמת יודעת לענות על זה, כי אני לא באמת יודעת מה אני חושבת על זה. מה אני יכולה לתרום, האם זה משהו שאני יכולה לעשות. אני כן בודקת את זה עם עצמי. אני עדיין לא יודעת מה ההשלכות של זה, מה צריך לעשות. אני צריכה לבדוק ולנסות להבין אם זה משהו שמתאים לי".