כשנכנסים להרצאה של שלומי אמסלם באוניברסיטת בן גוריון, קשה לדעת במבט ראשון אם מדובר בשיעור אקדמי או בחזרה למופע רוק. עם גיטרה ביד, ניסיון עשיר כאיש חינוך ותשוקה יוצאת דופן למוזיקה, אמסלם מצליח להפוך את כיתת הלימוד למסע מרתק אל תוך התרבות, הזהות וההיסטוריה הישראלית. עבור מאות הסטודנטים בקורס, השירים של שנות ה-90 אינם רק נוסטלגיה - הם כלי חיוני להבנת החברה שבה אנו חיים. אמסלם הוא בראש ובראשונה מוזיקאי שהחל את הקשר אל המוזיקה בגיל מאוד צעיר: "האהבה שלי למוזיקה התחילה בגיל צעיר מאוד. כילד קטן נהניתי מאוד לקום בבוקר לצלילי הרדיו בבית, רשת ג' עם כל השירים היפים של פעם. זה הזיכרון הראשון שלי. הייתי כל כך נהנה ומרותק לרדיו שזה למעשה הפסקול שליווה אותי בדרך אל הגן".
אם תשאלו אותו, הצלילים הראשונים שתפסו אותו היו צלילי הרוק: "בתור ילד נחשפתי ללהקות שהשפיעו רבות על הרוק הישראלי אך הן היו בעיקר מעבר לים. פינק פלויד, לד זפלין, רולינג סטונס, רמונס, דיפ פרפל. כל הרוק הטוב של שנות ה-70. היו שומעים את זה אצלנו בבית ואני זוכר את החוויה של טקס התקליט. להניח בכבוד רב את התקליט על הפטיפון ולסדר את המחט ופתאום the wall של פינק פלויד מתנגן. חוויה מדהימה ומעצבת. ומשם כמובן אל גדולי הרוק ואגדות הרוק הישראלי. שלום חנוך, אריק איינשטיין, גרי אקשטיין, כמובן להקות כמו החלונות הגבוהים, בנזין, כוורת, תיסלם. משם הדרך הייתה סלולה כבר לקבל את להקות שנות ה-90 של הרוק הישראלי. מה שאני מכנה תור הזהב של הרוק הישראלי. משם גם נולד הקורס".
כאמור, אמסלם הוא בראש ובראשונה מוזיקאי ועם קילומטרז' לא קטן בסצנה המוזיקלית: "תמיד ניגנתי, הייתי חבר בכמה הרכבים. ראשית הדרך הייתה בתיכון עם הרכב מוזיקלי שהקמתי. ניגנו בעיקר רוק כבד ואפילו הופענו בערב כישרונות צעירים בבית הספר. משם הדרך הייתה די ברורה. אחרי הצבא גרתי תקופה בניו יורק ושם נחשפתי לאמנים מהשורה הראשונה ומהכי קרוב שאפשר. גרתי די קרוב ללני קרביץ הזמר והיו לא מעט שיחות מעניינות בעיקר כשהוא היה בא לבקר בבר שבו בירמנתי. כשחזרתי לארץ ניגנתי בעיקר לחבר'ה במפגשים. ומדי פעם הופעתי מופעי סולו בברים ובפאבים ברחבי הארץ. בשנים האחרונות יש לי להקה שנקראת 'מהנדסי התודעה' אנחנו מנגנים רוק ישראלי משובח משנות ה-90 וכמובן גם רוק לועזי משובח. אנחנו מופיעים ברחבי הארץ ויש לנו קהל אוהד שהולך איתנו לכל מקום. אחד הדברים המעניינים שאני יכול לספר, זה שבתור נער שנסע לפסטיבל ערד (באסון שהיה שאותו חוויתי ואפילו גם נפצעתי פציעה קלה) וליל אהבה בצמח. ראיתי את כל האמנים הגדולים וזה היה כמובן כיף. אבל לנגן איתם, זה היה מראה חלום רחוק, והיום אני מארח אותם בקורס שלי ואפילו מנגן עם חלקם שהפכו עם הזמן להיות חברים קרובים. בשנה שעברה אירחתי מספר אמנים ביניהם את רן אלמליח וחמי רודנר שיחד ניגנו והיה מופע מרגש מאוד בבית הסופרים בב"ש. גם השנה אארח שם אמנים ביניהם פיטר רוט ממוניקה סקס, תמיר אלברט מנושאי המגבעת והג'ינג'יות ועוד אמנים נוספים מהרוק הישראלי".
אמסלם שילב עם השנים את האהבה למוזיקה עם אהבה נוספת, האהבה לחינוך. הוא מרצה ודוקטורנט לתרבות חינוך ומוזיקה במחלקה לחינוך באוניברסיטת בן גוריון ועבודת הדוקטורט שלו עוסקת בחקר של מוזיקה ותרבות פופולרית והנגשתה לבני נוער בבתי ספר: "זה מגיע מתוך תפיסה שמוזיקה יכולה לגשר בין תרבויות והיא למעשה הקו המחבר בין אנשים שונים. במטרה לפתח אצל בני הנוער מודעות וראייה פרו- חברתית, מכילה וסובלנית. המוזיקה הופכת למעשה לכלי חינוכי משמעותי שבו ניתן להשתמש כדי ללכד ולחבר בין התלמידים המגיעים מרקעים שונים וליצור כך חברה טובה יותר שפתוחה לדעות ולרעיונות שונים וסובלנית כלפי האחר. כי הרי מוזיקה כולם אוהבים, השוני הוא רק בטעם המוזיקלי, בסגנון האזנה ובז'אנר האהוב והמועדף".
את הדרך לאקדמיה הוא עשה אחרי שיחה עם יואב קוטנר: "לפני שלוש שנים ישבתי עם יואב קוטנר בבית קפה בת"א, שוחחנו על כל מיני דברים והעליתי בפניו את הרעיון של לקחת את התקופה הכי משמעותית ברוק הישראלי (שנות ה-90) וליצור קורס אקדמי איכותי שיציג את התקופה ואת מה שקרה בשנות ה-90 עם כל הרוק הישראלי, מועדוני הרוק, אמנים, אולפנים, פסטיבלים, חברות הפקה והפצה ומפיקים. בקיצור, יואב נתן את ברכתו והתחלתי לבנות את הקורס כאשר הוא מלווה אותי עם הידע העצום שלו במוזיקה הישראלית".
כשהתחלת את הלימודים האקדמיים ידעת שתציב את המוזיקה במרכז המחקר והעשייה שלך, או שזה דינמיקה שהתפתחה תוך כדי תנועה?
"האמת היא שתמיד כיוונתי לשם אבל לא תמיד זה היה אפשרי. את התזה שלי עשיתי על נושא אחר לגמרי. וכאן למעשה בעבודת המחקר לדוקטורט הייתה הזדמנות גדולה שהגיעה מהמנחה שלי פרופ' יריב פניגר שמכיר אותי היטב ונתן גיבוי לרעיון מדהים עם ערך חינוכי ותרבותי ובהחלט גם מוזיקלי, במחקר שהוא למעשה פורץ דרך באקדמיה".
איך הגיבו בסביבה כשהצגת לראשונה את הרעיון ללמד היסטוריה ותרבות ישראלית דרך שירי רוק והופעות חיים בכיתה? הדרך ליישום הקורס הייתה קשה?
"הדרך אף פעם לא קלה, מדובר בקורס שלא היה קיים במערכת האקדמית בישראל עם שם מעניין אבל בלי ניסיון אקדמי. חברתי היקרה רווית לוין ממכון הקשרים הכירה לי את האדם שנתן את הגושפנקא האקדמית. ההזדמנות ניתנה ע"י פרופ' יגאל שוורץ ראש מכון הקשרים שזיהה את הפוטנציאל הטמון בקורס והחליט לתמוך בו. ועל כך אני מודה לו מאוד, אילולא פרופ' שוורץ היינו מדברים על קורס מדהים שהיה יכול להתקיים ובזכותו אנחנו בשנה שנייה עם ביקוש שיא של נרשמים. אני חייב לציין שכמו שדמיינתי את הקורס כך זה היה. דמיינתי שיר של משינה 'להתראות נעורים שלום אהבה' מתנגן ברקע והלמידה מתחילה. את הגיטרה הוספתי כבר בהמשך. כמובן שמעבר לגיטרה בכיתה יש בקורס כמו שציינתי גם הופעות חיות ואקוסטיות ומפגשי כיתת אמן עם אמנים, אנשי תרבות, מוזיקאים ושדרנים. אחד המומחים הגדולים בארץ לתחום ההיפ הופ ושדרן גלגלצ לשעבר ערן אביגל התארח אצלי בשנה שעברה והכיתה היתה מלאה עד אפס מקום. אנשים ממש חיכו לשמוע ממנו על ההיפ הופ בארץ ובעולם. מפגשים כאלה הם חוויה אחרת שהיא למעשה לתפיסתי בונוס אקדמי. אבל בקורס הזה היא חלק אינטגרלי מהסילבוס.
כמו שאמרת, בשיעורים שלך ההרצאה הופכת לפעמים למעין הופעה חיה עם גיטרה. איך הסטודנטים מגיבים כשהם נכנסים לכיתה ומגלים שהלימודים נראים אחרת לגמרי?
"נראה לי שצריך לשאול אותם את השאלה הזו. אני רק יכול לומר, ששיעור אקדמי שיש בו חוויה מוזיקלית הופך לאירוע שכיף להיות בו. וזה קורה לפחות מספר פעמים במהלך הקורס. שווה לבקר.
אז מה עושים בקורס? אמסלם מצהיר שלא באים "ללמוד לנגן" אלה באים להקשיב, לנתח, להבין את מאחורי הקלעים של השיר: "ניתוח טקסטים ושירים בכלל, הוא חלק משמעותי מהקורס" הוא אומר "אנחנו מאזינים לשיר יחד בתחילת השיעור ובסיומו אנחנו חוזרים אליו ומנתחים יחד סביב הקשרים שונים ומגוונים הקשורים לאמן המבצע/הלהקה, התקופה ואירועי התקופה. כך הסטודנטים נחשפים אל מאחורי הקלעים כולל תהליך הכתיבה של השירים ועד להפקת הקליפ או מקומו של השיר באלבום ובפסקול הישראלי. הקורס התחיל בקטן. 43 סטודנטים בסמסטר הראשון. היום הביקוש מאוד גדול והכיתה שבה מתקיים הקורס מוגבלת ל-94 סטודנטים והקורס התמלא די מהר לאחר פתיחת הרישום. מי שלא מספיק לסמסטר א, יכול להירשם לסמסטר ב. הייחודיות של הקורס הוא גם באינטימיות שבה הוא מתקיים. למלא אולם של 400 סטודנטים זו לא בעיה, אבל זה יהפוך את הקורס למשהו אחר. אני מגביל למספר סטודנטים שאני חושב שגם יוכלו לחוות חוויית למידה יחסית קרובה ואינטימית עם אפשרויות לדיונים ושיח פורה וגם ליהנות מאווירה תרבותית איכותית כאשר לכל סטודנט/ית יש את המקום והאפשרות להשתתף ולקחת חלק בחוויית הלמידה".
לאורך הסמסטר הגיעו לכיתה אמנים ושדרנים מובילים, כמו חמי רודנר, פיטר רוט ויואב קוטנר. מה קורה במפגש הישיר הזה בין הסטודנטים ליוצרים?
"כמו שציינתי בהתחלה, יש התרגשות גדולה. הסטודנטים שואלים שאלות ומתקיים שיח פתוח, מעניין ומרתק עם האמן. שי להב ממופע הארנבות של ד"ר קספר פרגן מאוד ועמד על חשיבותו התרבותית של הקורס במהלך מפגש שבו הוא סיפר על דרכו המקצועית וענה על שאלות של סטודנטים. יש בקורס מטלת הגשת, רפלקציות. הסטודנטים כותבים רפלקציה על אמן/שיר/להקה או כל מה שקשור לתרבות הרוק של התקופה. אני מעביר את הרפלקציות לאמנים שעליהם הסטודנטים כתבו וכך הסטודנטים מקבלים פידבק מהאמן עצמו וגם ציון. הרווח הוא כפול. חוויה מרגשת שהפכה לאחת החוויות המשמעותיות בקורס.
לסיום, אתה גם משדר ברדיו bgu. ספר על התוכנית ומה אתה מביא לשם?
"רדיו bgu הוא רדיו אינטרנטי ייחודי וסופר איכותי. אני משדר את התכנית שלי שנקראת 'קול הרוק'. בתכנית אני מעלה אמנים ומארח אותם, מנגן פלייליסט שונה בכל שבוע לפי נושא או רעיון וכמובן על פי בקשות סטודנטים גם מנגן את השירים האהובים עליהם. זאת תכנית שצוברת תאוצה ומכיוון שהיא אינטרנטית ניתן להאזין לה מכל מקום ובנוסף היא גם מוקלטת. יש כבר מאזינים קבועים - עוד חלק בפאזל המוזיקלי-תרבותי שכיף לקחת בו חלק".
אמסלם מציין כי בנוסף הוא גם מופיע עם מופע אינטימי משלו שהוא למעשה תמצית הקורס: "יש לי מופע 'תור הזהב של שנות ה-90' שבו אני מנגן את השירים האהובים ומספר על התקופה ועל הסיפורים מאחורי השירים ומאחורי הקלעים".