לקראת הופעתו בפסטיבל סמילנסקי בבאר שבע, נדב דלומי חוזר לבמה בעיר שבה לדבריו "הבית", עם אלבום אישי חדש, הרכב נגנים מהאזור ושיר חדש שנוגע בזיכרון, שלום והשינויים שעבר המרחב הדרומי. בשיחה לקראת המופע הוא מספר על החיבור לבאר שבע, על היצירה שמבקשת לסטות מהזרם המרכזי ועל ההתרגשות מסגירת המעגל דווקא על הבמה המקומית.
אתה חוזר להופיע בפסטיבל סמילנסקי, שמתקיים בלב העיר העתיקה של באר שבע. מה המשמעות של הבמה הזו עבורך? "סמילנסקי זה באר שבע ובאר שבע זה הבית, הרוח הטובה של סוף אוגוסט, שוטטות הרגלים ברחובות וסמל של תרבות מקומית. אני חסיד גדול של תנועה תת קרקעית שסוטה מהזרם המרכזי של הכסף הכוח והכבוד, והטעם ששליטי הכסף מנסים להנחיל לקהל."
פסטיבל סמילנסקי ידוע בחיבור בין יוצרים מקומיים לאמנים מכל הארץ. למה הקהל יכול לצפות מהמופע שלך השנה? "אני מגיע מחויך ובשל. הוצאתי לאחרונה אלבום על הסבים והסבתות שלי, פרויקט מאוד אישי ומיוחד. עשינו הופעת השקה בבאר שבע ובספטמבר נשיק אותו בתל אביב. ויחד איתי חבורה של נגני על. כולנו מכאן מהאזור, ועבורנו מדובר בסגירת מעגל וארוע עם ערך רגשי."
אחרי חמישה אלבומי אולפן ודרך מוזיקלית עשירה, איך אתה בוחר לבנות את רשימת השירים להופעה בפסטיבל כזה? "הולכים לתת סט של חצי שעה. בחרנו מכל האלבומים את השירים שזקוקים לבמה גדולה, שמבקשים מרווח ואוויר פתוח."
יש שיר שאתה הכי מחכה לבצע על הבמה בסמילנסקי, ולמה דווקא אותו? "כתבתי לאחרונה שיר חדש שנקרא "שיחות שלום", שיר שהבתים שלו הם תיאור של נסיעה בעוטף עזה והפזמונים מדברים על מלון נאות מדבר שארח את שיחות השלום עם מצרים ועל חורבותיו הקימו את הגרנד קניון. יש משהו מאוד סימבולי שלא חולמים על שלום ושתחת מאות מדבר הקימו מקדש לכסף ומסחר. אני מת לעשות אותו כבר..."
אם היית צריך לתאר את ההופעה שלך בפסטיבל בשלוש מילים בלבד - אילו מילים היית בוחר? "אין כמו במבה."