בין סבב ראשון של לחימה באיראן לסבב שני, הספיקה השנה מדינת ישראל לשבור שיא, אולי החיובי ביותר עד כה: בספר השיאים הבא של גינס, בין האיש הגבוה בעולם והאישה עם השיער הכי ארוך, תתברג מדינת ישראל כמדינה עם מספר תורמי הכליה הגדול ביותר שהתכנסו לתמונה משותפת אחת.
לכנס מיוחד של עמותת "מתנת חיים", שנערך בינואר השנה, הם הגיעו מכל רחבי הארץ: גברים ונשים, מבוגרים וצעירים. המכנה המשותף בין כולם - הם בחרו ביוזמתם ומרצונם החופשי להיכנס לחדר הניתוח ולתרום כליה כדי להציל חיים. כ-10 מהתורמים הללו מתגוררים בבאר שבע.
תהילה הראש, בת 45, נשואה ואם לשבעה ילדים, היא אחת מהם. היא עובדת כמנהלת כספים ותפעול בישיבת ההסדר "באר התחיה" בעיר. תהילה, ילידת אלון מורה שבשומרון, גדלה באילת והגיעה לבאר שבע לפני כעשרים שנה, כאשר היא ובעלה חיפשו קהילה בה יוכלו להיות חלק מגרעין תורני. היא אומרת שהיא מאוד מחוברת לעיר ואוהבת אותה.
על תהליך תרומת הכליה שלה, שהתחיל למעשה לפני שנים רבות, היא מספרת: "אני אפילו לא זוכרת איפה, אבל יודעת שנחשפתי לזה לפני הרבה מאוד שנים, אולי עשור, בעלוני שבת שחולקו בבית הכנסת. כבר אז יצרתי קשר טלפוני עם 'מתנת חיים'. ברגע שהבינו שאני בת 32, הם הסבירו שאפשרי לתרום לאחר סיום הלידות וביקשו שאתקשר 'כשאגדל'. בשלב ההוא שיתפתי את בעלי, וכבר אז הודעתי לו שיום אחד אעשה את זה. בקיץ לפני שלוש שנים הייתי בין עבודות, והחלטתי שזה הזמן שלי להתקדם עם זה. הילדים גדלו והייתי פנויה יותר. התחלתי את תהליך הבדיקות, ואז בדיוק פרצה מלחמת חרבות ברזל. בעלי גוייס למילואים, הכל התעכב. בסופו של דבר, לאחר כמה חודשים עברתי את הוועדה הרפואית שאישרה אותי לתרומה".
מה עם חששות? בכל זאת, אישה בריאה שנכנסת מיוזמתה לחדר ניתוח
"האמת שלי לא היו חששות בכלל, הייתי מאוד שלמה ובטוחה בתהליך. בעלי כן קצת חשב שאשתו משוגעת, אבל כמובן תמך ועזר במה שאפשר. גם אבא שלי חשש. אמא שלי, אישה חכמה, אמרה לו: "אנחנו אשמים שגידלנו אותה בבית שעודד תרומה לקהילה, התנדבות ונתינה. היא פשוט לקחה את זה צער אחד קדימה", היא מחייכת.
ואז מגיע יום הניתוח. ספרי על התחושות סביב היום המיוחד הזה
"הניתוח התקיים ב-21 במאי 2024 בבית החולים איכילוב. בעלי ואמא שלי ליוו אותי. הניתוח עצמו עבר על הצד הטוב ביותר, והכליה נקלטה בהצלחה. יומיים לאחר מכן נפגשתי עם הבחור שהכליה שלי הושתלה בגופו: הוא בשנות השלושים לחייו, רווק, ממרכז הארץ. המפגש היה מאוד מאוד מרגש, אני ואמא שלו לא הפסקנו לבכות. אי אפשר להסביר במילים, זה באמת חיבור שקשה להסביר".
שנתיים לתהליך, מה התובנות שלך?
"החיים שלי לא באמת השתנו. חזרתי לספורט וריצה, רוב הזמן אני אפילו לא זוכרת שתרמתי כליה. זו כן איזושהי הגשמת חלום, אני אמנם לא חיה עם זה ביום יום אבל מאוד שמחה במה שעשיתי. לרב הבר ז"ל היה משפט מאוד יפה שאני מאמצת: לא כולם יכולים לתרום כליה, אבל כל אחד יכול לתרום משהו - עין טובה, פרגון, אוזן קשבת ועוד. אני אומרת תודה ל-ה' שנתן לי את הבריאות הכוח והיכולת לעשות את זה. חשוב לי גם להודות למשפחה ולקהילה שמאוד התגייסו לעזור: הילדים, הבן לקח חופש מהצבא והבנות הגדולות התגייסו לעזור עם הקטנים, בקהילה בישלו לנו לשבועיים. זה לגמרי היה מאמץ משותף של כולם כדי שזה יצליח".
רוצים לראות אם גם אתם ואתן יכולים להיות מועמדים לתרומת כליה ולהצלת חיים? מבדק התאמה של 30 שניות בלינק הזה