בין סבב ראשון ללחימה באיראן לסבב שני הספיקה השנה מדינת ישראל לשבור שיא, אולי החיובי ביותר עד כה: בספר השיאים הבא של גינס, בין האיש הגבוה בעולם והאישה עם השיער הכי ארוך, תתברג מדינת ישראל כמדינה עם מספר תורמי הכליה הגדול ביותר שהתכנסו לתמונה משותפת אחת. לכנס מיוחד של עמותת "מתנת חיים" שנערך בינואר השנה הם הגיעו מכל רחבי הארץ: גברים ונשים, מבוגרים וצעירים. המכנה המשותף בין כולם- הם בחרו ביוזמתם ומרצונם החופשי להיכנס לחדר ניתוח ולתרום כליה כדי להציל חיים. כ-10 מתוך התורמים הללו מתגוררים בעיר באר שבע.
תהילה הראש, בת 45, נשואה ואמא לשבעה ילדים, היא אחת התורמות מהעיר. היא עובדת כמנהלת כספים ותפעול בישיבת ההסדר "באר התחיה" בב"ש. תהילה ילידת אלון מורה שבשומרון וגדלה באילת, לב"ש הגיעה לפני כעשרים שנה- היא ובעלה חיפשו קהילה בה יוכלו להיות חלק מגרעין תורני. היא מאד מחוברת לעיר ואוהבת אותה.
על תהליך תרומת הכליה שלה שהתחיל למעשה לפני שנים רבות, היא מספרת: "אני אפילו לא זוכרת איפה אבל יודעת שנחשפתי לזה לפני הרבה מאד שנים, אולי עשור, בעלוני שבת שחולקו בבית הכנסת. כבר אז יצרתי קשר טלפוני עם "מתנת חיים". ברגע שהבינו שאני בת 32 הם הסבירו שאפשרי לתרום לאחר סיום הלידות וביקשו שאתקשר "כשאגדל". בשלב ההוא שיתפתי את בעלי וכבר אז הודעתי לו שיום אחד אעשה את זה. בקיץ לפני שלוש שנים הייתי בין עבודות והחלטתי שזה הזמן שלי להתקדם עם זה, הילדים גדלו והייתי פנויה יותר. התחלתי את תהליך הבדיקות, ואז בדיוק פרצה מלחמת חרבות ברזל. בעלי גוייס למילואים, הכל התעכב. בסופו של דבר לאחר כמה חודשים עברתי את הוועדה הרפואית שאישרה אותי לתרומה".
מה עם חששות? בכל זאת, אישה בריאה שנכנסת מיוזמתה לחדר ניתוח.
"האמת שלי לא היו חששות בכלל, הייתי מאד שלמה ובטוחה בתהליך. בעלי כן קצת חשב שאשתו משוגעת אבל כמובן תמך ועזר במה שאפשר. גם אבא שלי חשש. אמא שלי, אישה חכמה, אמרה לו: "אנחנו אשמים שגידלנו אותה בבית שעודד תרומה לקהילה, התנדבות ונתינה. היא פשוט לקחה את זה צער אחד קדימה", היא מחייכת.
ואז מגיע יום הניתוח. ספרי על התחושות סביב היום המיוחד הזה. "הניתוח התקיים ב-21.5.24 בביה"ח איכילוב. בעלי ואמא שלי ליוו אותי. הניתוח עצמו עבר על הצד הטוב ביותר והכליה נקלטה בהצלחה. יומיים לאחר מכן נפגשתי עם הבחור שהכליה שלי הושתלה בגופו. הוא בשנות השלושים לחייו, רווק, ממרכז הארץ. המפגש היה מאד מאד מרגש, אני ואמא שלו לא הפסקנו לבכות. אי אפשר להסביר במילים, זה באמת חיבור שקשה להסביר".
שנתיים לתהליך, מה התובנות שלך?
"החיים שלי לא באמת השתנו. חזרתי לספורט וריצה, רוב הזמן אני אפילו לא זוכרת שתרמתי כליה. זו כן איזושהי הגשמת חלום, אני אמנם לא חיה עם זה ביום יום אבל מאד שמחה במה שעשיתי. לרב הבר זכרו לברכה היה משפט מאד יפה שאני מאמצת: לא כולם יכולים לתרום כליה, אבל כל אחד יכול לתרום משהו: עין טובה, פירגון, אוזן קשבת ועוד. אני אומרת תודה לה' שנתן לי את הבריאות הכוח והיכולת לעשות את זה. חשוב לי גם להודות למשפחה ולקהילה שמאד התגייסו לעזור: הילדים, הבן לקח חופש מהצבא והבנות הגדולות התגייסו לעזור עם הקטנים, בקהילה בישלו לנו לשבועיים. זה לגמרי היה מאמץ משותף של כולם כדי שזה יצליח".
רוצים לראות האם גם אתם ואתן יכולים להיות מועמדים לתרומת כליה ולהצלת חיים? מבדק התאמה של 30 שניות בלינק הזה