נשים מתל אביב חיפה ותאילנד נפגשות בביתה של אישה בבאר שבע. זו יכולה להיות התחלה של בדיחה או פתיח להרצאה ביום האישה, אבל זו המציאות הכמעט יומיומית של אדווה רויז, משפיענית ויוצרת תוכן שהפכה עם השנים לסנסציה של ממש, כזו שמצליחה להביא אל הסדנאות שלה בבאר שבע נשים מכל רחבי הארץ וכן, אפילו מחו"ל. את הריאיון הזה עם רויז הייתם צריכים לקרוא כבר לפני כמה חודשים, אבל לתפוס אותה עם קצת זמן פנוי להתיישב לשיחה על עצמה כמעט ואי אפשר היה להשיג. אז בין תוכן לתוכן, בין מתכון לדאגה לבנותיה, רויז מצאה את הזמן לשבת ולספר איך ההייטקיסטית עם 200 עוקבים הפכה לסנסציית רשת, למשפיענית ויוצרת תוכן שלמצוא אצלה מקום פנוי לסדנה הפך להיות דבר קשה כמו לתפוס כרטיס למונדיאל.
רויז, נשואה לארי ואמא ל3 בנות. היום היא אחת הדמויות המשפיעות ברשתות החברתיות עם קהילה גדולה, סדנאות מלאות עד אפס מקום, תוכנית בערוץ האוכל שצולמה ממטבח ביתה והתואר הלא רשמי "מלכת האירוח". אבל הדרך לשם לא הייתה סלולה בבצק סוכר. היא עברה דרך חמש שנים מפרכות באוניברסיטת בן-גוריון, קריירה קשוחה ותובענית בעולם ההייטק, חל"ת מבהיל בקורונה, וטבילת אש עוד בימים שאף אחד לא ידע מה זה רילס.
מהנדסת המחשבים שפיצחה את קוד השמרים
"אני מהנדסת מערכות מידע לשעבר", היא מספרת, "נתתי את כל חיי לאוניברסיטת בן-גוריון. תואר שהיה אמור להיות ארבע שנים, הסתיים בחמש שנים, ועוד שנה מכינה - כמעט רופאה. שכרתי דירה באזור של הסטודנטים ברגר, קובייה קטנטנה של 40 מטר", היא משחזרת "כל מה שחיכיתי לו בסוף יום הלימודים זה לחזור הביתה. הדיל שלי עם חברים שלי היה שהם היו באים אליי, עושים לי את העבודות האקדמיות, ואני בזמן הזה הייתי מבשלת להם. חשבתי שזה ישתלם לכולם, אבל בסוף זה השתלם רק להם. כל מה שרציתי זה רק לסיים את התואר, סיימתי את התואר והתחלתי לעבוד בהייטק, בגדול ממורמרת ברמות"
" לא אהבתי שום דבר" היא מודה, "כל הזמן בלימודים אמרו לי חכי, זה עוד יקרה, זה עוד יתחבר לך, זה ייפתח לך, כאילו דברים כאלה. חיכיתי, אמרתי טוב, אולי בעבודה זה ייפתח לי, לא נפתח לי בשום צורה, עברתי כמה מקומות עבודה, עברתי כמה תפקידים ואפילו הייתי כבר ראש צוות של שני צוותים בתפקיד האחרון שלי".
השינוי הגדול הגיע לפני שש שנים ודי במקרה: "לפני שש שנים חברות שלי ביקשו ממני ומאמא שלי שנעשה להן איזה ערב , נלמד אותן את כל המתכונים הכי טובים שלנו. אני באה מבית מאוד מארח, כל הזיכרונות ממני זה תמיד סביב אוכל. אני בעצמי הייתי ילדה שכולם היו באים אליי הביתה ואני הייתי מבשלת לחברות שלי, אמא שלי עבדה במשרה מאוד מאוד מאוד תובענית אז אני כל הזמן הייתי הבשלנית. גדלתי בדימונה ודימונה זה אנשים ובתים. אבא שלי הוא בן אדם מצחיק ומארח מכל הלב , אמא שלי בשלנית על, אז כולם היו מתארחים אצלנו. לא היה דבר כזה כמו היום להזמין זוגות ויגידו מה הם קשורים לא מכירים. לא מכירים? יכירו אצלנו ואם הם לא קשורים הם יהיו קשורים אצלנו בבית. אז חברות שלי באו לבית של ההורים שלי, הם רצו לבוא ללמוד מאמא שלי לבשל. הכנו את האוכל, צילמתי, העליתי לאינסטגרםו היו לי 200 עוקבים, לא עניין אותי אינסטגרם בשום צורה. אהבתי לצלם ואהבתי כזה לשתף. למחרת בעבודה החברות שלי ממשאבי אנוש שאלו מה זה היה, מאיפה המתכונים וסיפרתי להם שאירחתי כמה חברות עם אמא שלי. הן ביקשו לבוא גם. התקשרתי לאימא שלי שזורמת איתי על הכול . היא אמרה לי בסדר שיבואו, מבחינתה עוד אנשים, הבית פתוח".
נחזור שוב אחורה, לפני כ15 שנה. רויז, ברמנית, מקבלת שיחת טלפון שמזמינה אותה לאודישנים לתוכנית טלוויזיה חדשה, בואו לאכול איתי. היום זו כבר תוכנית קאלט, אז זו היתה עונה ראשונה לתוכנית חדשה ולא בדיוק ברורה. בלי אינסטגרם, בלי קהילה, בלי תוכן וסרטונים, היא פשוט קיבלה הזמנה לאודישן שאחריו התקבלה לתוכנית וגם זכתה במקום הראשון: "השתתפתי בעונה הראשונה, לפני שידעתי לאן זה ילך בכלל. בזמנו, אני בכלל לא יודעת מי המליץ עליי. הגיעו אליי, הלכתי לאודישנים, והתקבלתי. פשוט התקשרו וזימנו אותי. "הייתי בכלל ברמנית בבאר שבע. חשבתי שכולם באודישנים יהיו בווייב שלי, באותו גיל, סטודנטים, צעירים. לא ידעתי לקראת מה אני הולכת. הגעתי, וממש לא היו שם סטודנטים. הייתי ה'פרגית' של החבורה, ככה כינו אותי, הילדה של כולם שם. הייתי בת 25 וניצחתי, בעיקר בזכות האירוח שלי ובזכות הבצקים שלי, שזה מצחיק, כי זה באמת מה שמייחד אותי גם היום".
נחזור ל2020 ולקורונה ששינתה את חייהם של רבים וגם את שלה. רויז, כמו לא מעט אנשים קיבלה את ההודעה "את יוצאת לחל"ת" וכמו רבים באותה תקופה, ההודעה לוותה בהרבה אי וודאות וחששות: "כמו הרבה בהייטק הוציאו אותי לחל"ת. בזמנו זה היה הדבר הכי נורא שעשו לי. 'גיז'דרתי' את החיים שלי, באמת. בכיתי בחדר איזה כמה ימים, לא האמנתי שעושים לי דבר כזה, חשבתי שיפטרו אותי. בדיעבד, זה הדבר הכי טוב שעשו לי".
משם נולדו הסדנאות הביתיות. "התחלתי להעביר סדנאות בבית שלי, אני ואמא שלי. היינו מעבירות סדנה כל יום בקורונה. מ-8 בערב עד 12 בלילה. כשחזרתי לעבודה בהייטק אחרי כמה חודשים של חל"ת, הייתי גם וגם. קמה בבוקר לעבודה מהבית, יד אחת מריצה איזה קוד במחשב, יד שנייה מטפיחה בצקים. עבודה, עניינים, שני ילדים קטנים - טרלול אחד גדול, אין לי מושג היום איך עשיתי את זה".
ואז, בתוך כל הטירוף החברתי והתעסוקתי, הגיע ההיריון השלישי ומי שכבר הבינה איך הרשת עובדת הגיע גם הפחד "להיעלם" מהרדאר של הרשת החברתית: "בזמנו נורא חששתי. יש איזה פחד, מי שלא חי את הרשת לא יודע את זה, פחד שאם אתה רגע תיעלם - אז ישכחו אותך, ואיך תחזור? אבל אמא שלי אמרה לי: 'אל תדאגי, כל ילד מביא את המזל שלו'".
היום כאמור, רויז היא כבר "מלכת האירוח" עם סדנאות שמפוצצות על 0 מקום, המתנה שלא הייתה מביישת את המסעדות הטובות בישראל ואנשים שמגיעים מכל רחבי הארץ: "היום אני גם יוצרת תוכן, שזה גם משהו שנכנס לחיים שלי די במקביל. רוב האנשים היום כדי לעשות סדנאות קודם כל מנסים להיות יוצרי תוכן באינסטגרם כדי להתפרסם ושתהיה להם קהילה. אצלי זה הפוך. הסדנאות זה הבייבי שלי, זה המקום שממנו התחלתי. התחלתי בסדנאות בצקים אז בסוף הייתי מפתיעה אותם כזה ומגישה להם כל מיני מנות אירוח כמו שהיום אני מלמדת. יום אחד מישהי בסדנה אמרה למה שלא תפתחי סדנה כזאת של כל המנות אירוח והיום זו סדנת האם מה שנקרא, ויש לה מלא ילדים. יש את סדנת אירוח בסטייל, ויש את יאסו בסטייל, שזו סדנת אירוח יוונית ויש את סדנת הבראנץ' וסדנת אירוח בטאבון, ועוד מלא מלא דברים שאני חושבת עליהם, אז כאילו האירוח הפך להיות משהו שהוא מאוד מאוד מזוהה איתי".
"אנשים אומרים שמה שאנחנו אוהבים בך זה שהכול מאוד מאוד קליל, הכול מאוד מרגיש ישים וזה שאפשר באמת ליהנות מלארח ולא לעבוד בלארח. אנחנו כבר לא הדור של פעם, אנחנו לא הדור של המאמות שהן היו רק עובדות כל יום היו מארחות אותך שהן במטבח עם סינר. היום האנשים שבאים רוצים ליהנות מלארח, רוצים לשבת עם האורחים שלהם עם איזה קוקטייל, אירוח מתגלגל כזה. אני אומרת שבאמת נחמד ללכת למסעדות אבל החוויה באירוח ביתי אתה לא יכול להשיג במסעדה. אני הולכת עכשיו עם משפחה כמוני למסעדה, אני אולי אצליח להחליף איזה משפט שתיים עם חברה שלי, אבל אם אני מארחת אותם, אז הילדים מוצאים את הפינה שלהם, הגברים מוצאים את הפינה שלהם, אנחנו הבנות מוצאות את הפינה שלנו".
את הופכת את האירוח למשהו קליל, עבור רבים זה ממש תיק לארח
"נכון, כי זה מכלול, זה מכלול שקודם כל צריך להגיע מתוכנן לתוך הדבר הזה. הרבה פעמים יודעים איך מתחילים אבל לא איך נסיים, אני אספיק או לא, יספיקו הכמויות? ברגע שמתכננים את הכול בצורה מאוד נכונה, ואני עושה לרוב גם שולחנות בופה, שבהצהרה של שולחן בופה אני כבר באה ואומרת אני לא עובדת פה, יש לכם פה את הכול מוכן, מוגש, במקסימום אני אעשה איזה ריפיל".
כמה זה קשה להמציא את עצמך מחדש כל פעם?
"אני לגמרי עבדתי, ועדיין עובדת מאוד מאוד קשה להגיע ליעד וגם לשמר אותו שזה לא פחות קשה מלהגיע אליו. מגיעים אליי היום מכל הארץ. מגיעים אליי ממקומות בצפון שאני בכלל לא מכירה. אנשים קמים ב-6 בבוקר להגיע לסדנה שלי. אנשים משריינים סדנה שלי ואז קונים כרטיס טיסה לארץ. כל מיני ישראלים שרוצים לבוא לבקר בארץ ומתכננים את זה לפי זמינות בסדנה. אני בן אדם מאוד מאוד צנוע ואני מאוד מעריכה את כל הדברים האלה שקורים. אני עובדת מאוד מאוד קשה. כל סדנה שלי אני באה ומארחת פה 15 משתתפים אני נותנת להם את הנשמה שלי כאילו זו הסדנה הראשונה והסדנה האחרונה שלי בחיים".
ומה אמא אומרת, לקחת את האירוח שלה והבאת אותו לרמה אחרת
"קודם כל אני באמת גדלתי להורים שאני אומרת שגם בעוד מיליון גלגולים אני בוחרת את אותם הורים, את אותה משפחה בדיוק. ההורים שלי הם הביטחון שלי, הם כל הזמן באים ומרימים. אבא שלי יפגוש מישהו ברחוב הוא ישר יגיד תראה זה הבן שלי זו הבת שלי, זו הבת השניה שלי, יראה את האינסטגרם. אין לי סוכן, הוא הסוכן הכי טוב שיש. אנחנו משפחה של עשייה. אני, מה שהתיש אותי בהייטק זה שהכל היה מאוד תבניתי. תקומי בבוקר, תעבדי שמונה עד חמש, תחזרי הביתה, תכיני ארוחת ערב לילדים ותשבי לראות האח הגדול, או לא יודעת מה. זה לא חיים שהם מתאימים לי. אני בהסתכלות שלי חיה פעם אחת, יש לי צ'אנס אחד בחיים האלה לתת את ההכי טוב שלי. לא דמיינתי בחלומות הכי טובים שלי שאני אהיה במקום שאני נמצאת בו היום".
היום רויז לא מתביישת להגיד שהיא נמצאת בחוד החנית ושהגיעה אליה עם הרבה עבודה קשה. אבל זה לא תמיד היה ככה: "זה לא שבאתי עם איזשהו ביטחון כזה מההתחלה באתי ואמרתי אני הכי טובה אתם חייבים להכין את המתכון הזה, זה המתכון הכי טוב שייצא לכם. לא, באתי ובניתי את זה ביחד עם האנשים שהאמינו בי , שזה המזל שלי גם. כשהיו לי אלפיים עוקבים באינסטגרם נכנסתי לנבחרת של מחלבות גד. שזה אחד הדברים הכי, הכי, הכי גדולים בתעשייה הזו, לקחו אותי כשהיה לי אלפיים עוקבים. שהם ביקשו ממני הצעת מחיר לעשות להם סרטון באינסטגרם, לא ידעתי אם אני צריכה לשלם להם או שהם ישלמו לי. בחיי. אני דיברתי עם חברה שהיא הייתה אז בלוגרית ואמרתי לה שהם ביקשו הצעת מחיר ומה אני עושה? ומאז אני איתם כבר שש שנים".
לסיום, את מי היית רוצה לארח?
"את רותי ברודו, אישה גאונה, אישה שאני מעריצה, אישה חזקה שהיא השראה מאוד גדולה עבורי".