לוטן כהן בת ה-12 שונה מאוד מחברותיה לביה"ס בן גוריון בבאר שבע. בזמן שהן מתנהגות כמו ילדות - הולכות למסיבות בת מצווה או מבלות ימים שלמים בגלילה בטיקטוק, היא חולמת רחוק. כמה רחוק? עד האולימפיאדה. כהן, שמתאמנת בהתעמלות קרקע ומכשירים מגיל 6 וזכתה מאז בכ-30 מדליות, סומנה על ידי גורמי המקצוע כהבטחה אמיתית בתחום.
לאחר כחמש שנים בהן התאמנה בבאר שבע, החלה כהן להתאמן השנה בקבוצת מכבי צעיר במועצה האזורית שער הנגב. "היא מתאמנת ארבע פעמים בשבוע, מ-17:00 עד 20:00", מספרת בגאווה אמה, ימית. "שער הנגב חיזרו אחריה עוד משנה שעברה, אבל אני חששתי מהנסיעות כי היא היחידה שמגיעה מבאר שבע. היה לנו חודש עם מלא נסיעות בכל הארץ, וכל פעם היא זוכה במקום ראשון, שני, הכי נמוך שהיא הגיעה היה למקום רביעי - אבל מדליות היא תמיד מקבלת".
האם הגאה מספרת כי את דרכה בתחום החלה לוטן עם אחותה התאומה. "מההתחלה ראיתי את ההבדל ביניהן: היא הייתה קופצנית, היפראקטיבית, מתקדמת בבית בגלגלונים - אז אמרנו שניקח את זה לעולם שלה כי עדיף למנף דברים שהיא מעולה בהם. חיפשתי ספורט טוב, תחרותי, ורשמתי אותה בחוג במכללת קיי. התאומה שלה התחילה איתה ופרשה אחרי שנתיים, כי היא לא אהבה את התחום והיה לה קשה עם הנוקשות של המורה. לוטן, לעומתה, מאוד אהבה, והתחברה, והייתה הכי טובה. זה הגיע למצב שהמאמנת לא ידעה איך לקדם אותה יותר, כי הקבוצה לא הייתה ברמה שלה".
לדברי ימית, בית הספר של בתה נותן לה תמיכה. "בית הספר ממנף ומעצים אותה ברמות קשות, גם כשהיא לא מגיעה בגלל תחרויות. זו לוטן, היא חיה ונושמת את זה, אז הם יחד איתה. עדיין היא שומרת על הישגים, הציונים שלה טובים והיא מאוד אהובה חברתית, אבל הספורט תמיד מעל הכל".
אמה של לוטן מתייחסת למחיר שהאימונים המקצועיים גובים מבתה, בין היתר "בחיי החברה, פעילות אחר הצהריים שהיא לא נחשפת אליהן בכלל כי היא חדורת מטרה וזה מה שהיא אוהבת ורוצה לעשות. אז החברות שלה יודעות שאם יש בת מצווה בימי אימונים, לוטן לא תגיע, והן מנסות להתחשב ולעשות מפגשים בימים שבהם אין לה אימונים. לפעמים קשה לי כאמא לראות את הוויתורים שלה, כי כואב לי שעושים מדורה והיא לא נמצאת, או שאחותה יוצאת למסיבות והיא לא. לפעמים היא קצת מבואסת, אבל היא מיד אומרת: זה הכי חשוב לי. היא כל כך נחושה ורוצה להצליח, שהיא אומרת 'הכל יחכה'".
כיאה להישגיה, כהן חולמת להגיע הכי רחוק שאפשר - לתחרויות בינלאומיות, ובראשן האולימפיאדה. "לינוי אשרם זה המודל שלה, היא גם דיברה איתה בטלפון ועודדה אותה. היא חולמת על אולימפיאדות, ואני מאחוריה - נוסעת, מקפיצה, כל מה שצריך. אנחנו מנהלים את החיים שלנו סביב האימונים שלה".
כמי שנדרשת לנסוע ולהסיע את בתה הלוך ושוב כמה פעמים בשבוע, ימית מברכת על פתיחת השלוחה הדרומית של מכון וינגייט בבאר שבע. "כשרוביק אמר שזה נפתח בדרום, שמחנו, כי השאיפה שלה היא ללמוד שם. כדי להתמקצע יותר ולממש את הפוטנציאל עד הסוף. ואני מאמינה שהיא תגיע גם לשם".