לפני כמה שבועות, זכה אהבת השם גורדון לתהילה גדולה והביא הרבה כבוד כאשר גבר על יריב טורקי בקרב אגרוף תאילנדי. אבל מסתבר שאהבת השם לא לבד, וישראל מבססת את מעמדה גם בזירת הקרבות. בשקט בשקט, העיר באר שבע יכולה להתהדר באלוף MMA (אמנויות לחימה משולבות) - סתיו קורן, תושב העיר בן 25, שזכה בחגורת האליפות של ארגון Tuff-N-Uff והפך גם לישראלי הראשון שזוכה בחגורת אליפות בארגון לחימה הפועל תחת פלטפורמת ה-Fight Pass של ה-UFC. עם דגל ישראל וגיאורגיה, שם נולד, בזירה היוקרתית בלאס וגאס, הביא קורן קצת נחת וגאווה בתקופה לא פשוטה לישראל.
לעולמות אומנויות הלחימה, קורן מספר, הוא הגיע בגיל מאוד צעיר, כבר בגיל 13. הנער שלא מצא את עצמו כל כך בבית הספר החליט שאת האנרגיות שלו הוא צריך להוציא בזירות השונות. "הייתי נער צעיר משכונה קטנה בבאר שבע, עם אופי תחרותי", הוא מספר. "מאוד אהבתי לעשות ספורט, להתאמן, גדלתי בשכונה קצת בעייתית שאתה צריך ללמוד איך להגן על עצמך. יום אחד הגעתי לאימון אחרי שחבר המליץ לי, והתאהבתי בתהליך ובמה שזה הוציא ממני. הייתי ילד עם הרבה אנרגיה שלא היה לי איפה לפרוק, וזה לא היה עושה לי טוב. כולם אהבו אותי והסתדרו איתי, אבל הייתי מרגיש כמו רכב יוקרה שתקוע בחנייה. לא הייתי משתתף בבית הספר, ורציתי לעשות דברים אחרים, לא מצאתי את עצמי. הייתי לומד - אבל בשיניים, הייתי עובד קשה ועובר את המבחנים".
קורן נותן לוואלה שבע הצצה למשמעות של להיות לוחם MMA, כמה זה גובה ממך, ומה אתה צריך להקריב כדי ללכת אחרי החלום שלך. "אני מתאמן כל יום, פעמיים ביום, בוקר וערב, באופן קבוע כל שבוע, חוץ מיום שישי שיש אימון אחד, ויום שבת שהוא יום מנוחה. כל אימון הוא של שעה וחצי לפחות בעומסים משתנים".
"גם מבחינת תזונה זה מתחלק לתקופות. כשאתה יותר פעיל, אתה אוכל יותר כי אתה פורק הרבה אנרגיה, זה דינמי. מבחינת בילויים זה משהו שהייתי עושה בעבר, אבל אלכוהול לדוגמה לא שתיתי כבר 5-6 שנים. הבנתי שזה פשוט מושך אותך אחורה, ויש דברים שאני לא מוכן לעשות. זו הקרבה מסוימת. זה נראה קשה מבחוץ, אבל זה הופך להיות שגרת חיים. אין לי הרגשה של החמצה או דבר כזה, כי יצא לי לשתות או לבלות אז אין לי תחושת פספוס, אלה התהליכים שאתה עובר ומתפתח".
הלוחם הבאר שבעי משתייך כאמור לארגון שנמצא תחת ה-UFC, היהלום שבכתר. גם בקרב בו זכה בחגורה, אנשי הארגון היו נוכחים באולם. זכייה כזו מקרבת אותו צעד נוסף אל עבר החלום הגדול - להילחם בבמה הגדולה בעולם.
אל הקרב הגיע קורן בלתי מנוצח, עם מאזן של 7-0. מולו עמד יריב בלתי מנוצח אחר - האמריקאי אנדרו גארטי, שהמאזן שלו היה דומה - למעט העובדה שניצח יותר קרבות בנוקאאוט. "שנינו הגענו בלתי מנוצחים לקרב", הוא מספר, "המאזן שלו היה אפילו יותר מרשים משלי, עם 7 ניצחונות בלי הפסד - שמתוכם שישה נוקאאוטים. מבחינת הקילר אינסטינקט, הוא הוביל עליי וזה היה פקטור. אתה עולה להילחם מול מישהו שיודע לסיים קרבות בנוקאאוט, זה מעיד עליו שהוא טוב. לרוב הוא לא צריך הכרעת שופטים, כי הוא מכניע את היריבים לפני". בקרב מול קורן, גארטי נכנע, והישראלי יצא עם הניצחון ועם חגורת אליפות העולם.
הוא מספר כי לקרב הוא התכונן חמישה חודשים, במחנה אימון אינטנסיבי בארצות הברית. "הצלחנו לתפוס קרב גדול מאוד שהיה שווה את זמן ההמתנה", הוא אומר. "הסיטואציה ב-MMA - בגלל שזה מאוד אינטנסיבי, בגלל שיש את עניין המשקלים ואתה מתכונן הרבה לכל קרב אז - אז יש לך רק שניים-שלושה קרבות בשנה. אני שוקל ביומיום 73 קילו, ולקרב עליתי במשקל 61 קילו. הייתי צריך לחתוך 12 קילו, זה דורש אימונים אינטנסיביים, אתה לא יכול לעשות את זה בתדירות גבוהה".
הקרב התקיים בשיא המלחמה מול איראן, כשהמשפחה של קורן נמצאת בבאר שבע תחת איום טילים, בת הזוג בארץ במסגרת הלימודים, ואפילו השותף שנמצא איתו בזירה לא הצליח להגיע בגלל ביטול הטיסות. עבור הלוחם הצעיר, המצב נתן משמעות אחרת לקרב. "אני משתדל לא להתערב בפוליטיקה אבל אין מה לעשות, זה תמיד נמצא שם. אפילו ברגש. בזמן שאני מתכונן אני שומע שיש אזעקות, ואני יודע שהחבר שלי - איש הפינה שלי, מישראל - לא יכול להגיע כי מתבטלות טיסות. אני אמור להיות מפוקס בדברים שלי, והלב נקרע כי אני יודע מה קורה. כמובן שאני כל הזמן חושב על המשפחה בבית. אנחנו כל הזמן משתמשים במילה הזו 'שגרה', וזו לא בדיוק שגרה. פה בווגאס אין אזעקות, וכשאומרים שיש מלחמה או אזעקה בישראל זה נראה שאתם אוכלים את זה בלי מלח. אבל פה יש דאגות, וזה גורם לך להיות חלק מזה גם בלי לרצות. אבל זה תמיד שם. אי אפשר לנתק".
דבר נוסף בו מודה קורן הוא הגעגוע הקשה לבת הזוג, אותה לא ראה לכל אורך מחנה האימונים. "אני מתוכנן לחזור עוד שבוע. הייתי פה תקופה ארוכה, ובת הזוג שלי יעל לא איתי. אלה געגועים קשים. חמישה חודשים קשים מאוד בלי יעל, שהיא הלב שלי ואנחנו קרובים מאוד. זה געגוע שאני צריך להתמודד איתו, וזה אחד הדברים הכי קשים שאני מתמודד איתם פה. אני פה במוד מסוים, עם מטרה מסוימת, אני מפוקס ונחוש ולרוב אני לא זז ממנה. הגעגוע ליעל ולמשפחה זה הדבר היחיד שיש לו השפעה ישירה עליי".
מה החלום?
"כמובן שלהיות אלוף UFC, אבל יותר מזה החלום הוא פשוט לממש את הפוטנציאל שלי. זה החלום שלי, להגיע הכי רחוק שאני יכול, יש לי עוד המון לתת, אני אפילו לא קרוב למה שאני יכול לעשות".