במכון ריפמן יצאו בקריאה דחופה למדינה ולמערכת הביטחון להסדיר לאלתר אישורי "הצבה עצמית" למיגוניות עבור משפחות של לוחמים ויוצאי כוחות הביטחון בחברה הבדואית. המכתב חושף מציאות בלתי אפשרית שבה משרתים בצבא וכאלה ששירתו את המדינה - נותרים חשופים לחלוטין בעורף.
מהמכתב, שנשלח לאל"מ (מיל') חסן אבו סולב, רח"ט מיעוטים במשרד הביטחון, מנכ"ל משרד הביטחון, מנכ"ל רשות הבדואים ולשכת אלוף פיקוד העורף, עולה כי יוצאי מערכת הביטחון בפזורה סובלים מבידוד כפול: מצד אחד, היעדר תשתיות מיגון מצד המדינה, ומצד שני, נידוי חלקי בתוך הקהילה עצמה בשל שירותם הצבאי.
חגי רזניק, ראש מכון ריפמן, מציין במכתבו: "הדבר הטבעי הוא לדאוג להם למיגון. במציאות שבה אלפי בתי אב ללא מחסה, הדבר הנכון והמהיר ביותר הוא לאפשר הצבה עצמית של מיגוניות במימון המשפחות, ללא סרבול בירוקרטי וללא אכיפה שתמנע הצלת חיים".
המתווה אותו מציעים מתחיל ממיפוי - אפיון מהיר של מיקומי מגוריהם של משרתים בצבא ויוצאי מערכת הביטחון. לאחר מכן, מתן היתרים להצבת מיגוניות במימון עצמי, בהתאם למפרט פיקוד העורף, תוך התחייבות לאי אכיפה במיקומים אלו; ולבסוף התחייבות לפינוי: אחריות המציב לפנות את המיגונית עם קבלת צו סילוק יד או הנחיה מהמדינה. לחילופין, המכון מציע למדינה לתעדף תקציבית מיגון לכ-500 בתי אב של יוצאי מערכת הביטחון הנמצאים בדרגת סיכון גבוהה.
אמיר ראחל אל הייב, לוחם יתום ונכה צה''ל, שאף הקים עמותה לטובת החיילים והקצינים הבדואים, אומר: "הגיע הזמן שדווקא מי ששירת ומשרת את המדינה בסדיר ומילואים, ונתן את היקר מכל, יקבל את הזכות הבסיסית למיגון. צריך לתעדף דווקא את ציבור המשרתים ואלו ששרתו, אחים והורים שכולים. אפשרו ללוחמים הבדואים ויוצאי מערכת הביטחון להציב מיגוניות במימון עצמי ללא חשש מאכיפה".