שירה גואילי, אחותו של רס"ר רן גואילי, הצליחה לסגור סוף מעגל. בראיון לוואלה שבע היא מספרת על התחושות עם חזרתו של אחיה, ההתפרקות בהלוויה, המסכות שנאלצה לעטות - וגם על השמחה שמהולה בעצב
843, זה מספר הימים שגואילי חיכתה שאחיה יחזור. עבור מדינת ישראל, רס"ר רן גואילי היה שוטר יס"מ, גיבור שיצא לקרב ב-7 באוקטובר ונחטף לרצועת עזה. עבור שירה, הוא היה רני, האח הגדול שהגן עליה בכל יום, האח הגדול שאהבה כל כך, שבכל יום מתוך 843 הימים האלה התפללה לשובו. ב-26 בינואר, שירה סגרה את המעגל. הצעירה שהפכה בעל כורחה לדמות מוכרת בכל בית סוף סוף יכלה לשחרר לרגע אחד, להפוך מאחות של חטוף לאחות של רני - וסוף סוף לסיים את התקופה הכואבת בחייה. "אני הייתי בתל אביב בדירה שלי כשאמא שלי שולחת לי הודעה ושואלת איפה אני, שם כבר הבנתי שהיא לא סתם שואלת אותי את השאלה הזו", נזכרת שירה ביום בו התבשרה שרני חוזר.
"שאלתי אותה מה קורה והיא אמרה לי שמצאו את רני. הייתי אפאטית, בראש שלי אמרתי לעצמי שאין סיכוי ושזה לא הגיוני שמצאו אותו כל כך מהר. לילה לפני, הכינו אותנו שזה הולך לקרות ביממה הקרובה, וכבר היו מקרים בעבר אז היינו סקפטיים. עד שזה לא קורה זה לא זה. באותו רגע הייתי נורא מבולבלת, לא ידעתי מה לעשות, התחלתי לסדר את הבית, לנקות, לא עיכלתי. באו לאסוף אותי בדיוק בשעות של הפקקים, ואני זוכרת שאנחנו נוסעים ונוסעים, וכל הדרך אני רק חושבת ומתחילה להבין שזהו, זה נגמר. אני לא אשכח את הנסיעה הזו. באוטו הפעלנו את הרדיו וכל רגע אומרים שרן גואילי חזר הביתה, שמים שירים שלו, מדברים עליו, הייתה תחושת סיום ממש מכבדת. גם השקיעה הייתה כל כך יפה, הכל היה ירוק מסביב, תחושה של תקומה. זה היה רגע מכונן בחיים שלי שאני לא אשכח בעולם".
למרות האמונה, שירה מתוודה שהיו ימים שחששה שלא יחזירו את אחיה. "בראש שלי הייתי בטוחה שרני יהיה כמו רון ארד, התחלתי להשלים עם הסיטואציה הזו שאני אהיה אחות של חטוף. ומשם אתה מבין את הסיטואציה, אתה מבין שלא תראה אותו לעולם, שלא תהיה סגירת מעגל. אתה מקנא במשפחות אחרות, חללים ושבים שחוו את הסגירה הזו שאני לא אחווה לעולם".
חזרתו של רני לוותה בשמחה גדולה, כשאחרי תקופה מאוד ארוכה, לישראל אין כלל חטופים ברצועת עזה. גם משפחת גואילי שמחה כמובן, אבל שירה מסבירה שזו שמחה שמהולה בעצב גדול. "עדיין יש את הכווץ' הזה בלב שהוא חזר חלל. רני, עם החזרה שלו הביתה, סוגר פרק מאוד כואב של מדינת ישראל - אז אין סיכוי שלא נהיה שמחים על זה, הוא באמת השמחה של העם שלנו, ועכשיו אפשר להחלים. בשבילנו זו שמחה מהולה בעצב, אין לי איך לתאר את זה, גם באותו יום בכיתי וחייכתי ואמרתי 'זהו, זה מאחורינו'".
לכל אורך התקופה, הייתה שירה אשת ברזל. תמיד חזקה, תמיד נמצאת שם להסביר, לספר, לשמור על הגחלת של רני דולקת, שלא ישכחו אותו ואת סיפור הגבורה שלו. תמיד חזקה מול המצלמות, תמיד חזקה מול האנשים, נואמת ומיישירה מבט - ולא מאפשרת לעצמה להתפרק. העצב שלה, השבריריות שלה, הולכים הצדה, ואחיה הגדול הוא שחשוב. אבל כל זה התפרק ביום הלוויה: מול ראש הממשלה, שרים והמוני בית ישראל שהגיעו או צפו בשידור חי בהספדים, היא הרשתה לעצמה, בפעם השנייה בלבד, להתפרק. על הבמה, מול המיקרופון, כשאחיה שוכב שם מולה, היא חזרה להיות שירה של רני ולא שירה של כולם, הרשתה לעצמה לשחרר ולהפסיק להיות שם בשביל כולם. מול כולם חוותה את הרגע הכי אינטימי שלה ושל אחיה, רגע ששבר את הלבבות של מדינת ישראל.
"מול המצלמות זו הייתה הפעם הראשונה שהתפרקתי. כבר נשאתי הספד, אבל אז אלו היו זמנים אחרים שלי, גם שם לא באמת זעקתי, הייתי חייבת להיות חזקה כי היה לי עוד מסע ארוך. בהספד הזה הורדתי את כל המסכות, אמרתי - זה אני ורני, ידעתי מה אני הולכת להגיד לו ומה אני הולכת לעשות בשבילו, איך אני הולכת להיפרד ממנו. פתאום נזכרתי שאני האחות הקטנה שלו, אני לא צריכה להגן עליו, אני לא צריכה להילחם עליו יותר, אני יכולה להוריד את המסכה. אחרי ההספד חזרתי להיות חזקה כמו שאמא לימדה אותי, אבל שם זה היה הרגע שלי ושלו. לצערי, התרגלתי לעמוד על במות ולדבר מול כל כך הרבה אנשים וברגעים מסוימים דיברתי בקונגרס ובאום ובכיכר החטופים. אני חושבת שחשבתי על ההספד המון זמן. תמיד אתה אומר וחושב על הרע ביותר ועל הטוב ביותר ושם פשוט דיברתי על זה, זה יצא ממני. רציתי לתת לרני את תשומת הלב שמגיעה לו, זה ההספדים של רני, הוא היחידי שהגיע לו חיבוק ממני, בשביל זה היינו שם. חשבתי איך אני נותנת לו חיבוק אחרון. זה היה רגע שלי ושלו".
נראה שעכשיו את מדברת אחרת, את פותחת את הלב...
"בשנתיים האלה ניתקתי את הרגש. לא נתתי לזה לחדור אליי. כשהייתי מדברת על רני, פעמים בודדות פתחתי את הלב. זה נהיה טקסט שובר לב למי שנמצא מולי. ביני לבין עצמי ידעתי שזו משימה, ושאני צריכה להיות חזקה ושזה מה שהוא היה רוצה. הייתי מדברת בצורה שטחית. ניסו לפתוח לי את הלב ולא הצלחתי. זה מפרק אותך, הגוף נכנס למגננה שלא רואים".
למעשה, רני הפך את המשפחה שלכם לסמל...
"רני הוא המזל שלנו. אני גאה בו ברמות וזו הצוואה שלו, לאחד את העם. הכל זה רני. אני חושבת שזה החינוך שקיבלנו בבית. גם אני גאה להעביר את המסר, ואני גאה בעצמי שהמשפחה שלנו נהייתה סמל. זה לא מובן מאליו, אני לא קולטת את הממדים שרני הגיע אליהם. זה מי שהוא היה: קודם כל אחרים, ואז הוא. ידענו שיגיע היום שכולם יכירו אותו".