הודיה לינור ירושלמי, בת 25 מבאר שבע, הפציעה בשבוע שעבר באודישנים ל"משחקי השף". ירושלמי החליטה להגיש לשפים את המנה איתה החלה את קייטרינג הבוטיק שלה: חלה עם שניצל וקציצת מעקודה. מה שהצליח לילדה בת ה-19 מהדרום ממשיך לעבוד לה גם היום, שש שנים אחרי - כשהיא כבר בתל אביב ומבשלת למיטב סלבס ארצנו, חלת השניצל עדיין מככבת, וגם העבירה אותה שלב בתוכנית.
"היה מהמם, הייתי בהתרגשות מטורפת", היא מספרת על האודישן. "לא סיפרתי לאף אחד, לא למשפחה ולא לחברים - הלכתי ואמרתי שאני לא רוצה שיצפו ממני, אני רוצה שתהיה לי הברכה שלי, ואם מישהו יידע זה אבא שלי. אמרתי לו שזה בשבילו, כל השנים הוא אמר לי 'תהיי בטלוויזיה', 'לפחות שאני אראה אותך בטלוויזיה'. הציעו לי ריאליטי וזה היה הכי טוב, התרגשתי נורא שהם בכלל טעמו. ואחרי ששידרו את הפרומו וגם את האודישן, אני הולכת ברחוב ואנשים קוראים לי 'שניצל'. זה עשה לי טוב לעסק, ואני רוצה שזה ימשיך כי זה עושה לי טוב. אני בן אדם של אנשים, כל העסק שלי זה הלב שלי. אם אני לא מבשלת אני עצובה".
העסק עליו היא מדברת הוא "לולו", קייטרינג בוטיק כשר שעובד שישה ימים בשבוע, אותו היא מתחזקת ב-6 השנים האחרונות. "אני מבשלת הכל, בעיקר אוכל של בית, אוכל מרוקאי שחסר מאוד לאנשים פה. אני מעמידה סירים של חריימה, מוח, בשר ראש. בגיל אני ילדה, אבל בנפש שלי אני נורא מבוגרת. הכי הרבה מזמינים ממני עדיין את חלת השניצל, אבל בסופי שבוע זה בעיקר קייטרינג לשבתות, מדגים ועד בשרים, סלטים, חלות, הכל עבודת יד. במהלך השבוע מזמינים ממשרדים, מגשי אירוח לאירועים".
ירושלמי כאמור נולדה וגדלה בבאר שבע. בגיל 14, כתלמידה בבית הספר הטכני בעיר, החלה לבשל - וגילתה שהיא לא רק אוהבת את זה, אלא גם מאוד טובה בזה. "היינו נשארים עד השעות המאוחרות והולכים לבשל כל פעם בבית של אחד מהחברים", היא מספרת. "הייתי נמשכת למטבח. גם לאמא שלי יש יד מטורפת בבישולים. כשהתחלתי לבשל החברים היו אומרים לי שאני צריכה למכור. התחלתי עם שניצל בחלה ממש לפני שזה הפך לטרנד. אני גם התחלתי עם המעקודה, הפשטידה בפנים, ועד היום אף פעם אני לא מוכרת את זה בלעדיה".
במשך שנים הייתה ירושלמי מדגמנת ומגיעה לשם כך לתל אביב, שם התאהבה לדבריה בעיר וידעה שהיא רוצה לעבור לשם. "הייתי מדגמנת המון שנים כפרילנסרית, נוסעת לתל אביב וחוזרת כל פעם. אהבתי את העיר, את האפשרויות, אז ממש בשבוע אחרי שסיימתי עם הצבא, כבר עברתי. הגעתי לתל אביב וחיפשתי דירות, עד 5,000 שקל. אבל אז הבנתי שדירות כאלה הן בלי חנייה, בלי שום דבר, באזורים לא משהו. רציתי לפתוח שם את העסק שלי, והייתי רגילה לסטנדרט מסוים, אז אחרי 10-12 דירות אמרתי שאקפוץ במחיר כי אין ברירה. פתאום אתה מגיע לבניין עם שומר, עם חדר כושר, עם בריכה. בסוף, הפסיליטיז האלה גם ככה יעלו לי כסף אם ארצה אותם, אז פה יש לי אותם בבניין. בסוף זה השתלם, גם כי בקורונה כל הבניין שלי הזמין ממני אוכל, זה ממש התפוצץ. ומשם זה עבר לעוד אנשים, וברוך השם מאז זה רק גדל".
השם של הקייטרינג שלה, "לולו", מגיע מהכינוי שאביה של ירושלמי נתן לה בילדות. הוא נפטר לפני שנתיים, דבר שהשאיר אצלה "חלל ענק בלב", כהגדרתה. "היה לו אירוע מוחי. הוא היה פחח וצבעי רכב ועבר תאונה קשה, אז הוא היה בבית ולא יכול היה לחזור לעבוד. בהתחלה הוא היה בא לעזור לי לחתוך, לשבת איתי, לדבר איתי. אני גם בת יחידה לשלושה אחים, אני הכי ילדה של אבא - הוא היה מטגן איתי, רואה את הלקוחות".
"עם השנים זה קצת דעך, הוא הרגיש לא טוב והיה פחות עוזר לי", מספרת ירושלמי. "יום אחד, ב-12 בדצמבר לפני שנתיים, הוא נפטר. זה כמו חלל בלב, חלל פתוח שאי אפשר למלא אותו. ניסיתי, הכרתי אנשים, ניסיתי להיכנס לקשר, אבל אין משהו שימלא את החלל. כל השנים חשבתי על שם לעסק. כשהייתי קטנה הוא קרא לי 'לולו', ולאבא שלי הייתה ברכה, הייתה לו אנרגיה טובה. רציתי שהוא ינחה אותי גם כשהוא לא פה, ובגלל השם אני מרגישה שיש עליי השגחה. אני מקווה שהוא גאה".
ירושלמי לא הסתפקה רק בתל אביב ולאט לאט כובשת גם את העולם עם אירועי בוטיק אליהם מוזמנת בכל העולם: "אנשים רואים אותי ואת האוכל ברשתות, טועמים וככה זה התפוצץ, מבאר שבע, לתל אביב ואז התחילו להזמין אותי לכל העולם. מבקשים ממני לבוא לבשל, אני עולה על מטוס וטסה לשם. זה כיף כי אני חווה מלא אנשים מכל העולם ומכל מיני סגנונות ואני מכינה עוד המון דברים מיוחדים שאפשר לקבל רק באירועים האלה".