שירה גואילי חזרה היום (ראשון) מהלווייתו של דרור אור ז"ל, שגופתו הוחזרה בשבוע שעבר מעזה, והותירה את אחיה, רן גואילי, הישראלי האחרון בשבי חמאס. מעל קברו של אור חשבה שירה: "אני שמחה בשביל משפחת אור שיש לה סגירת מעגל, אבל חשבתי על כך שחלק ממני עוד לא נסגר, ושגם אני רוצה שהחלק הזה ייסגר. גם אם הוא יחזור בחיים או לא, אתה רוצה את התחושה הזו - כי אי אפשר לסחוב את זה כל כך הרבה זמן. אף אחד לא רוצה לקבור את אח שלו, אבל אני צריכה את האישור הזה שאני יכולה להמשיך בחיים שלי בלי מצפון, בלי רגעים קשים שאתה חי בחוסר ודאות".
שירה מספרת על הרגעים מורטי העצבים, מהרגע שמודיעים שחמאס מחזיר גופת ישראלי - ועד הרגע שבו הם מבינים שגם הפעם, זו לא גופתו של רן. "זו מערבולת רגשות, רכבת הרים שאתה מפחד מהכי נורא, זה משהו שאף פעם לא נגמר טוב. זה מאוד כואב לראות את אמא במצב כזה. זה הטרור הפסיכולוגי שנוגע בנו כל פעם מחדש. אתה לא יודע כלום, אתה מחכה כל יום לקבל ידיעה קטנה שאיכשהו קשורה לרן. זה הופך את הבטן וזה הופך להיות יותר ויותר קשה. זה הכי רני להישאר אחרון. לא האמנתי שהוא יישאר אחרון, שהכל על הכתפיים שלנו. זה קשה, אבל אנחנו לא לבד. יש איתנו ארגונים, יש את מטה משפחות החטופים שחזרו".
שירה מתייחסת לידיעות לפיהן העצרות יפסיקו, ותשומת הלב תעבור למשפחות השבים, ואומרת כי "אף אחד לא סגר את הסיפור הזה, והמשפחות והארגונים איתנו. אנחנו חושבים על אסטרטגיה קצת שונה ואני חושבת שאנחנו צריכים לקחת את ההחלטה הנכונה יותר לרגעים האלה. איך מעלים את המודעות לרני בתקופה מבלבלת כזו".
את מאמינה שחמאס לא יודע איפה רן?
"הוא נחטף על ידי הג'יהאד, אז אולי זה נכון ואולי לא. אני מאמינה שיש מידע שמסתירים מאיתנו, בין אם הוא בחיים או לא. אני לא מאמינה לאף אחד. אני עם תקווה, וגם אם יש אחוז אחד - אני איאחז בה".
את חוששת שרן יכול להפוך למקרה רון ארד נוסף?
"ברור. זה החשש הכי גדול ואנחנו לא מתביישים להגיד את זה. אנחנו חוששים מאוד שהוא לא יחזור, ובגלל זה אנחנו נאבקים על סגירת מעגל. זה הכי קשה לחיות ככה, שאני הפקרתי את אח שלי. אני אילחם להחזיר אותו הביתה עד יומי האחרון, ויחד איתי גם העם".
לדבריה, התקופה הזו מאחדת ומקרבת את בני המשפחה עוד יותר. "כל יום שעובר אנחנו אומרים תודה על הקיים, על המשפחה ועל זה שאנחנו מתמודדים עם זה ביחד. לא משנה איפה נהיה, נמשיך להיאבק".