בבית הכנסת "הרוגי מלכות" בבאר שבע, שהוקם לזכר נרצחי 7 באוקטובר, נערך אמש (שלישי) אירוע מרגש במיוחד. עדי, בתו של אבי זקוטו שנרצח בטבח באופקים כשיצא לסייע לשכניו, נישאה לבחיר לבה, אושר, במה שמבחינתה הייתה סגירת מעגל. "אבא שלי לא צריך להיות על הקיר בחתונה שלי, הוא היה צריך להיות שם פיזית. אבל לפחות הוא הוזכר שם איפשהו", היא אומרת לוואלה שבע.
"חשבנו להתחתן עוד לפני 7 באוקטובר, ואחרי מה שקרה שמנו את הכל על הולד", מספרת עדי. "התארסנו בסוף אוקטובר 2024 ולא מיהרנו - בגדול די הכחשנו את הדבר. אני הרגשתי מאוד מאוד אשמה, ולא הרגיש לי נכון לקיים את החגיגה הזאת כשהמלחמה עדיין מתרחשת. החלטנו להתחתן בסוף מרץ, ואז ביולי האחרון סבא שלי חלה. המחשבה שגם אבא שלי וגם סבא שלי לא יהיו בחופה שלי הוציאה אותי מדעתי, וניסיתי לארגן חופת בזק - אבל סבא שלי הקדים אותנו", היא אומרת בצער.
בחירת תאריך החתונה, 11 בנובמבר, לא הייתה עניין של מה בכך. "כשחיפשנו תאריכים, אני עשיתי ממש אלימינציה - חודש אוקטובר, אי אפשר להתחתן בו. ספטמבר גם אי אפשר, כי זה חודש הכנות. במאי אי אפשר להתחתן כי זה חודש יום ההולדת של אבא. אז 11 בנובמבר הרגיש נכון. זה התאריך שבו התחלנו לצאת לפני שמונה שנים, ואמרנו שאנחנו רוצים תאריך שיהיה רק שלנו. אז ביומן כתבתי 'להתחתן?', עוד לפני שסבא חלה, ומאז זה נשאר שם עם סימן שאלה. רק אחרי שיצאה לפועל עסקת חטופים, ועברנו את סוכות, אז באמת סגרנו סופית את כל הדבר הזה. אני יודעת שגם אבא שלי היה רוצה שנחכה, ומרגיש לי שהיה הכי נכון לעשות את זה אתמול".
זקוטו ובעלה הטרי החליט לשמור על הקונספט של חתונה מצומצמת. "היה לנו חשוב לעשות אירוע רק עם התא המשפחתי הקטן שלנו. רצינו גם לעשות משהו שירגיע אותנו קצת, ולי היה חשוב לעשות משהו שאני ארגיש בו את אבא יותר נוכח. ואז מצאנו את בית הכנסת 'הרוגי מלכות'. הרב יהודה אמר שהוא ממש ישמח לחתן אותנו, ומבחינתו זו הייתה סגירת מעגל. להתחתן בבית הכנסת 'הרוגי מלכות', עם שנדליר גדול שמורכב מטיפות שכל אחת מסמלת אחד מהנרצחים, ועם השם של אבא על הקיר - שמצד אחד זה מעצבן אותי, כי אבא שלי לא צריך להיות על הקיר בחתונה שלי, הוא צריך להיות שם פיזית. אבל לפחות הוא הוזכר שם איפשהו. זה דיסוננס כזה, חלק בלתי נפרד ממי שאני, ממי שאנחנו כזוג, ממי שאנחנו כמדינת ישראל. חתמנו על הכתובה כשמאחורינו שמות הנרצחים, והרב כתב עליה עם העט של אבא. היה כואב, אבל הוא הרגיש נוכח לאורך כל הדרך".
זקוטו מספרת כי לקראת האירוע, ניסתה להדחיק את האובדן של אביה ושל סבה. "אף פעם לא דמיינתי יותר מדי איך תיראה החתונה שלי, אבל כשכן דמיינתי בשנים האחרונות - אבא שלי היה חלק ממנה, והיינו אמורים לרקוד ביחד, כי הוא היה כוכב המסיבה תמיד, הוא היה רקדן מטורף. קשה לי עם העובדה שלא ליוו אותי לחופה - סבא היה כמו אבא עבורי לאורך הרבה שנים, הוא היה ג'נטלמן כזה, תמיד לבוש מחוייט, ושניהם לא היו שם. קצת חששתי, אבל במקביל ניסיתי להזכיר לעצמי כל הזמן שהם יהיו בשורה הראשונה, והם יהיו שם בשבילי ובשביל כולנו. אני בטוחה שהם שמחים ומתרגשים איתנו. אני יודעת שתמיד תלווה את שנינו תחושת פספוס ועצב, כי אושר גם איבד את אמא שלו, בנסיבות אחרות. אני מקווה בשבילנו שנרגיש שלמים. הבנתי שמעכשיו בכל אירוע משמח יהיה רגע של 'אוף, איזה עצב, הלוואי ויכולתי להתקשר לאבא'. הרגשתי הרבה מאוד אשמה, הרגיש לי לא נכון לשמוח ולהתחתן, אבל עכשיו כיף שיש גם משהו טוב להתמקד בו".
בתום החתונה התפנו בני הזוג למסורת משפחתית מקסימה שפיתחו בעצמם. "כשחגגנו שנה ביחד, אושר הכין לנו ספגטי בולונז ולבש חולצה מכופתרת עם בלייזר ופפיון צבעוני", מספרת הכלה הטרייה, "ומאז כל שנה אנחנו עושים את אותו בולונז עם אותו היין. אז החלטנו להרחיב את המסורת שלנו לבני המשפחה הקרובים, אז אחרי בית הכנסת הלכנו כולנו לאכול בולונז".