דנה שמח מוכרת כבר כמה שנים כדוברת המועצה האזורית בני שמעון. בחודשים האחרונים, בעיקר לאחר המלחמה עם איראן, היא פרצה גם כמומחית לענייני איראן: "זה בעצם חלק מהזהות שלי" היא מספרת: "אני בת להורים עולים מאיראן וגדלתי בנגב על סיפורים, היסטוריה ושפה שנטועה עמוק בתרבות הפרסית. עם השנים הרגשתי צורך להבין את המקום הזה שממנו באו הוריי - לא רק דרך נוסטלגיה, אלא דרך מחקר. כך התחלתי לעסוק במחאות הנשים באיראן, בגרפיטי ואומנות רחוב ובחיים האזרחיים מאז המהפכה האסלאמית. בחודשים האחרונים כאמור, ניתן היה למצוא פרשנויות שלה לנעשה באיראן, בעיתונות בעברית ובאנגלית, כל זה שהיא ממשיכה בעבודתה כדוברת המועצה האור בני שמעון: "מבחינתי זה אותו עולם- גם בתקשורת וגם במחקר אני עוסקת בחיבורים בין אנשים, בשיח, בהקשבה ובסטוריטלינג. הדוברות מלמדת אותי על אחריות ציבורית ועל היכולת לספר סיפור רחב; המחקר על איראן מלמד אותי על אומץ, על קול אזרחי, על זהות. שניהם מדברים על חיבור- בכל אחד מהעולמות האלה אני הקול של מישהו- של תושבי הרשות שלי או במקרה של איראן של האזרחים שם שחיים תחת צל השלטון". לאחרונה אף יצאה בסדרת הרצאות ואפילו הופיעה עם ההרצאה לפני כשבועיים בבאר שבע. אבל שמח רצתה לקחת את זה צעד קדימה. השורשים והתרבות, המחקר והעניין המחודש של הציבור בישראל באיראן, גרמו לה לרצות לעשות עוד, לקרב עוד את ישראל לתרבות האיראנית. זו הסיבה שהיא יזמה את פסטיבל הקולנוע האיראני הראשון בישראל שיתקיים בשדרות: "במשך שנים משכתי את הגשמת החלום של החיבור והנחת הגשר התרבותי בין איראן וישראל. אני לא חוקרת במוסד אקדמי, ולכן אני מנגישה את איראן בצורה בלתי אמצעית לציבור. בצורה פשוטה ובגובה העיניים דרך חיי היום יום שם. במקביל אחרי השבעה באוקטובר הרגשתי שהגיע הזה להפסיק להוציא את החלום הזה ממגירת החלומות אל שלב הביצוע- אין זמן לבזבז עוד. בניתי תוכנית ולפסטיבל קולנוע איראני והגעתי לשדרות- עיר שעוברת תהליך של החלמה כשהיה ברור לי שמסר כזה של פלורליזם ותקווה חייב לצאת דווקא משם ולא מתל אביב. כך נולד פסטיבל נורוז- יום חודש בתרגום מילולי בפרסית - יומיים של קולנוע, מוזיקה ותרבות- אירוע בינלאומי בלב הנגב המערבי, המושיט יד לעם באיראן ואומר להם- אנחנו איתכם. זו יוזמה שגייסתי עבורה שותפים ותמיכה, בשיתוף עיריית שדרות וראש העיר אלון דוידי, שגם לו שורשים איראניים.
איזה מסר את רוצה שהפסטיבל יעביר?
" קודם כל שהתרבות חזקה מהפוליטיקה. שאנחנו יכולים לדבר בשפה של רגש, של סקרנות ושל אנושיות - גם כשנדמה שהכול מופרד. הפסטיבל הזה הוא קריאה לעם באיראן: אנחנו רואים אתכם, שומעים אתכם, ומאמינים בחופש ובחיים משותפים".
זה נשמע גם אישי מאוד וגם אוניברסלי.
"נכון. זו הדרך שלי לחבר בין הבית הפרטי שלי - הנגב והשורשים האיראניים - לבין העולם הרחב. זה סיפור על זהות, אבל גם על תקווה".
פסטיבל הקולנוע האיראני יתקיים בסוף החודש הקרוב- 24-25.11 בסינמטק שדרות