אפרת דלויה היתה במשך שנים שם נרדף לכוהנת ביוטי ברחבי העיר באר שבע, ואת כל זה כשהייתה רק בת 20. ואז, לפני כשנתיים היא החליטה להגשים חלום ולנסות את מזלה בארצות הברית, מאז שחזרה את ההצלחה גם באל איי, עבדה עם לא מעט דוגמניות ואושיות רשת והפכה את החלום למציאות. את האהבה לעולמות הביוטי גילתה כבר בגיל 16: "התחלתי לאפר בגיל 16, זה היה בחדר שלי. אני זוכרת מילדות את אמא שלי מאפרת ואותי רק כמהה להחזיק את אחת המברשות שלה. כבר בגיל 18 פתחתי את העסק הראשון בבאר שבע ובגיל 20 את השני במרכז הארץ. הייתי נערה שתמיד אהבה יופי, צבעים ואנשים. התחלתי לאפר חברות, ובהמשך למדתי את התחום לעומק. כשהבנתי שזה הייעוד שלי, פתחתי עסק לאיפור וכלות בישראל - ומשם הכול התחיל להתגלגל". במהלך השנים צברה ניסיון עשיר על סטים, בהפקות ובאירועים גדולים: "עבדתי עם נשים מדהימות, וגם עם דוגמניות ושחקניות מוכרות כמו ענבר לביא" היא משתפת, "אבל תמיד בער בי הרצון לגדול - הרגשתי שאני צריכה להביא את עצמי גם לקהל הבינלאומי. בניתי את השם שלי בארץ בכלל ובבאר שבע בפרט אבל חלמתי בגדול". החלום הזה כאמור היה באנגלית, בארצות הברית: "החלטתי לאתגר את עצמי. אני אחת כזו שאתגרים גדולים בונים אותה, הבנתי שאם לא אצא מאזור הנוחות שלי, לא אדע אם כל החלומות שחלמתי יכולים להתגשם. תמיד חלמתי על קריירה בין לאומית ופתאום היא כאן"
לא היו חששות? פה יש לך את הבית והמשפחה, בארצות הברית את די לבד?
"כן, חששתי מאוד. להיות רחוקה מהמשפחה, במדינה זרה בלי אף אחד לידך זה החלק הכי מפחיד
אבל החששות הפכו לחלק מהמסע שלי. ידעתי שעם עבודה מספיק קשה גם פה בסוף יכירו אותי
והנה זה קורה. הספקתי לעבוד עם ענבר לביא שהיום אני המאפרת שלה, שני אטיאס המוכשרת, קארין עליה, קארין אדוני ועוד דוגמניות ומובילות דעת קהל מדהימות. התחושה היא מאוד מספקת. הן נשים כמו כולן שהכי רוצות לדחוף ולפרגן והן מדהימות ומוכשרות אחת אחת. בסוף אנחנו ישראליות ובאנו מאותו המקום. בארץ הכול מבוסס על יחסים אישיים, חום, ואנרגיה טבעית. הלקוחות ניגשות אלייך כמו לחברה, הן רוצות מאפרת שהיא גם לב, גם כתף, גם פסיכולוגית. יש תחושת משפחתיות, המון חיבור רגשי, והרבה יצירתיות מהבטן".
אז מה ההבדל בין אל איי לישראל?
"בישראל התחום קטן וצפוף, הרבה מאפרות על מעט הזדמנויות, והרבה תלוי ב'מי מכיר את מי'. השכר לרוב נמוך ביחס להשקעה, והלקוחות פחות מבינות את הערך של מותג אישי או יוקרה. בלוס אנג'לס את בעולם שבו איפור הוא תעשייה, לא רק שירות. כל הפקה, צילומים, אירוע או כלה מתנהלים כמו עסק - עם חוזים, תקציבים, לוחות זמנים. הכול הרבה יותר מסודר, תחרותי, ועם סטנדרטים של דיוק, ניקיון ותדמית. אבל לצד זה - יש שוק ענק. אם את מקצועית, מדויקת, נעימה לעבודה ויש לך סגנון מובחן השמיים פתוחים: כלות שמשלמות אלפי דולרים, מותגים שזקוקים לתוכן, צלמים שמחפשים שיתופי פעולה קבועים. במילה אחת? תודעה. בישראל - את מאפרת. בארה"ב - את אומנית. ושם מבינים את ההבדל. בארץ את מוכרת זמן עבודה, אבל באמריקה את מוכרת חוויה, סגנון, ותוצאה שאנשים רוצים להזדהות איתה. בישראל למדתי את הלב של המקצוע — את הקשר, את החום, את היכולת להקשיב. בארצות הברית למדתי את הצד העסקי, איך להפוך את האמנות שלי לקריירה בינלאומית. השילוב בין שני העולמות האלה הוא בדיוק מה שמייחד אותי".
כששואלים אותה על החלום הבא, היא לא מהססת: "החזון שלי הוא לפתוח סטודיו ביוטי בלוס אנג'לס, שיהיה מקום של יופי, השראה, ואנרגיה נשית. אני רוצה לשלב שם איפור, עיצוב גבות, ותכנים שמחזקים נשים. אני מאמינה שזה רק ההתחלה. ועד אז אני בונה קריירה בעבודה קשה".