בשבוע הבא תעשה המעצבת לי אלמונד היסטוריה, כשתציג בשבוע האופנה בישראל ותהפוך לטרנסג'נדרית הראשונה שמציגה בשבוע האופנה. לכאורה, משהו ש"קטן עליה", אחרי שהציגה כבר ב-2017 בשבוע האופנה בניו יורק, אז עוד כמתן שקד. אבל אלמונד מצהירה שדווקא שבוע האופנה הישראלי היה החלום הגדול - ושבוע האופנה בניו יורק אולי היה מבחינתה קו פרשת המים, שהביא לשינוי.
"קודם כל זה מאוד מרגש כי זה הבית", אומרת אלמונד בשיחה עם וואלה שבע. "זה מפתיע, כי בניו יורק זה באמת וואו, זה גם היה סוג של הגשמת חלום, להציג שם מול שמות מחרפנים, אבל החלום האמיתי תמיד היה תל אביב. מילדות הייתי הולכת לשבוע האופנה בתל אביב. השבוע נזכרתי שלפני 15 שנה שבוע האופנה בתל אביב הוצג בתוך בור ענק כזה, שעליו נבנה הבניין של גינדי תל אביב. אני זוכרת את התצוגה המהפנטת של אלון ליבנה ואני זוכרת שזה היה חלום, דורית בר אור השיקה את המותג שלה והיא הציגה פעם ראשונה, זו הייתה תצוגה בהשראת הרב עובדיה וזה חירפן אותי - כל העיטורים שהיו לו, הייתי מהופנטת. ילד בן 15 שנוסע באוטובוס להגשים את החלום בתל אביב, ורואה את כל המעצבים האלה, בעיניי זה הרבה יותר מרגש מניו יורק".
ב2017, היה נראה שלי אלמונד, אז מתן שקד, היה על גג העולם. ילד הפלא מבאר שבע, שכבר היה מעצב מוכר ונחשק, הציג בשבוע האופנה בניו יורק קולקציה עם 30 שמלות, ונראה היה שהוא כבר הולך לכבוש את הבמה. אלא שדווקא שם הגיעה נקודת השבר הגדולה של שקד, שאמר שאינו יכול עוד. דווקא שם, בנקודת השבר, הוא בחר לא לצאת בסוף התצוגה - כי לא רצה שיהיה שם זכר למתן שקד. "יש את הסיפור הידוע שלא יצאתי באותה בפינאלה של אותה תצוגה. שם הכרתי לראשונה את החרדות ואת הציפרלקס. היום אני כותבת ספר עם שרה אנג'ל, וכשאנחנו כותבות אני מבינה שיש מצב שזה לא היה התקף חרדה, זה היה התת מודע שנחת במודע ואמר שאין שום סיכוי שאני יוצאת. שלא יהיה אימג' שלי כזכר בתוך הדבר הזה, באומנות הזו. כשחזרתי לארץ כבר היה את לי אלמונד, היה את ליקוש, היא הייתה קיימת לצד מתן".
אלמונד מספרת בפתיחות על הילד ההוא ששיקר לעצמו, שהיה שקוע בעבודה כל היום כדי לא להסתכל במראה. "זה היה ילד שכל כולו שקוע בעבודה. זה היה ילד שהתעלל בעצמו 24 שעות, התעסק רק בלקוחות ואופנה והכל בצורה נורא עיוורת, בגלל זה אני חושבת שהקולקציה אז לא הייתה נשית, לא היה הסתכלות על ביוטי. זה היה רק ליצור, רק להתרומם, אחרי שבר כלכלי מטורף, רק לחזור לתל אביב ולהיות מעצמה. לא הייתה למתן אז איזושהי אישה שהוא פונה אליה, הוא פנה לכולן. הוא היה ילד במדבר שבא מבאר שבע, הרבה גימיקים שהדביקו עליו".
במקום "לרכוב" על ההצלחה של ניו יורק, מתן שקד ולי אלמונד החליטו שהם לא יכולים לחיות זה לצד זו ולי חייבת לפרוץ החוצה. "על הנייר לא הייתה הפסקה, הייתה עצירה נפשית שלי, ירידה למחתרת. עבדתי רק עם לקוחות פרטיות תקופה מאוד ארוכה, רק עם נשים שאני יכולה להסתכל עליהן. החלטתי לעבור ניתוח וזה היה שלב מחריד ויזואלית, שאני לא זיהיתי את עצמי במראה. איך פותחים את הדלת ללקוחה באר שבעית כשאת נראית ככה? בתל אביב כולם קווירים, וכשאת בשלב של בין לבין, זו תקופה קשה. מרוב שהייתי חדורת מוטיבציה לא היה איכפת לי, הייתי פותחת ללקוחות עם חצי תלתל פה, חצי זיף שם, לא היה ברור איזו דמות יש שם. סירבתי לחבוש פאות, אמרתי שהשיער יצמח לבד, הייתי חצי-בן חצי-בת, אמרתי 'ככה זה יהיה עד שתהיה פה אישה'. זה היה מחליא אותי לטשטש, אז ראו את השינוי קורה. היה לי שלב שהיו לי תלתלים כמו של ניסים גרמה, זיפים שיוצאים, דברים שלא הרבה יכולים להתמודד איתם. עבדתי מהבית, ואמרתי שאני אעבוד ככה עד שלי אלמונד תצא לאור ואני אחזור לגדולתי".
כל מי שעוקב אחרי אלמונד ברשתות החברתיות יודע שהקשר שלה עם אמה, זיווה, אשת חינוך, הוא קשר קרוב מאוד. אלמונד מספרת שלאמא שלה היה קשה "להיפרד" ממתן, אבל היא הייתה נוכחת בכל שלב בדרך. "אמא שלי מכורה למתן. מתן היה החבר הכי טוב שלה, מתן הלביש אותה, הוא היה מושא אהבתה, היא הייתה יושבת מחוץ לבת דור שעות ובודקת מבחנים עד שסיימתי את כל השיעורים בתולדות הבלט, זו הייתה הילדות שלי. היא לקחה אותי לבת דור מגיל 5, רוקדת מהבוקר, חוזרת הביתה, אוכלות יחד, מדברות יחד והולכות לישון. היא ממש התאבלה על מתן. היה לי מאוד חשוב שנשמור על הדבר, וכל מי שמכיר את מתן יודע שאני זו אותה אישה בשינוי אדרת, אין פה שוני, ואמא שלי כל כך שמחה. אנחנו הולכות למלא מחזות, למופעים, מנסות לשמור על החוויות עם הילד. זה שינוי פיזי, אבל עדיין אנחנו מדברות על אותן הדברים. היה לי מאוד חשוב לשמור לה את הדבר שלא יהיה פה אבל, הבנתי שזה באמת רק עניין קוסמטי וגם היא אומרת את זה. היום היא אומרת לי 'אני מתה על איך שאת נראית, אבל מתן היה יותר יפה'".
"אמא שלי עשתה את הבחירה הנכונה", ממשיכה אלמונד. "היא ראתה כמה אני חדורת מוטיבציה. היא ראתה שהיה שם ילד שנבל, שלא היה אפשר להציל אותו יותר. אני אומרת בצורה כנה שלא היה איפה להציל את מתן. אם היה אפשר, בשביל אמא שלי, הייתי מצילה אותו, אבל זה היה ילד מרוסק, לא היה זכר ממנו. ילד שאמר 'תמות נפשי עם פלישתים', בגוף, בנפש, בעסקים, הוא היה זקוק לעזרה ולא היה מה להציל ממנו. לא ראיתי שום דבר. זו הייתה המתת חסד פרטית לילד ההוא, וזהו. מאז שחזרתי מניו יורק, הילד הלך וכבה. ההחלטה האמיתית שלי הייתה להציל את המצב".
ביום שלישי, כאמור, תציג אלמונד קולקציה בשבוע האופנה בתל אביב - הגשמת חלום עבורה. לא מפתיע שלקולקציה היא קראה "I Was Born Twice", מניפסט אישי שלה על הלידה מחדש: המעצבת הגרנדיוזית, אושיית הרשת, הכוכבת הפורצת של עולם האופנה, שמרגישה שלמה עם מי שהיא, עם מה שהיא - ובעיקר שלמה עם קולקציה שתייצג אותה באמת. "קודם כל, זו תהיה הקולקציה הראשונה בשבוע האופנה שמביאה אלמנטים שנוצרו במדפסת תלת ממד. כל התכשיטים, כל התיקים, הכל יהיה בתלת ממד, זו היסטריה שלא הייתה. אתה הולך לראות משקפיים, תכשיטים, תיקים מטורפים, יש גם כמה פיסים שנעשו בתלת ממד, אנשים נטרפים מאיך שזה יצא".
"הבגדים עצמם הגיעו מחלום", ממשיכה אלמונד לתאר את הקולקציה. "הייתי בזוגיות ראשונה, ולילה אחד קמתי ואמרתי לבן הזוג 'חלמתי על פרפרים שחורים'. זו אני, הלידה מחדש שלי זה הגולם, זה הסיפור. בניתי את הקולקציה השחורה עוד לפני שקיבלתי את שבוע האופנה. אני כל הזמן עושה כלות ולא היה זמן להגיע אליה. גילי אלגבי, שהוא אחד החברים הכי טובים שלי כבר 15 שנה, הוא זה שגילה והמציא את לי אלמונד, אמר לי 'שבוע האופנה חזר וזה שלך'. היינו בהופעה של פאר טסי בפארק הירקון, הוא עשה לו סטיליינג, ואז אמר 'דמייני שעושים קולקציה שחורה ללי אלמונד', הוא אמר לי 'זו קולקציה שתלך לשבוע האופנה, זה תצוגה למסלול'. אחרי זה הוא שלח לי הודעה שהוא כתב למוטי רייף שהוא חייב לפגוש את הבחורה, ושזה מה שחסר לו בשבוע האופנה".
אלא שאז החל מבצע "עם כלביא" ואיתו חוסר הידיעה, ואלמונד זנחה את הרעיון. "התחילה המלחמה, ואז כשנגמרה נדחו כולם והיה בלאגן בסטודיו ולא ידעתי מה לעשות. ואז פתאום אני מקבל הודעה ממוטי רייף, ושהוא זוכר את ההודעה, אם אני רוצה להציג. אמרתי לו שראיתי שיש כבר ליינאפ ואז הוא אמר שיש שם כמה חורים, והוא רוצה לעשות קסם ושאבוא להציג. תוך כמה ימים נצמדתי לסקיצות, הבנתי לאן אני לוקחת את הקולקציה וחשבתי על המסלול. הכל היה דרמטי יותר, מוגזם. מאותו רגע אנחנו תופרות שמלות כלה ושמלות שחורות. גיל נמט, שמצלם סרט דוקומנטרי עליי, צילם איך אנחנו מחליפות מחוטים לבנים לשחורים ואז שוב ללבנים, אנחנו עושים קולקציה עם מלא פרווה, קולקציה לאוליגרכיות, קולקציה מטורפת שהיא החזון של לי אלמונד לחו"ל, לא לארץ. אני חושבת שאחרי שיראו את זה, אנחנו מקבלות כניסה לאתר ווג. אי אפשר יהיה להתעלם מהתצוגה הזו. זה נראה לי מטורף. לא נעשתה קולקציה כזו, היא בינלאומית, יש שם כל כך הרבה דברים, עולם שהוא ענק. 50 דגמים, שמתוכם 30 לוקים יעלו דוגמניות. זו לי. אני משיקה את לי. עד היום זה היה בית אלמונד, וזה יישאר לכלות בלבן, אבל עכשיו אני משיקה את לי אלמונד: משהו חדש, שונה, נפרד, פרוות, גלימות, בגדי גוף, זה אפילו לא שמלות ערב, זה מאוד אמנותי, זו לי שרוצה לבשר בשורה ולייצר חזון להמשך. אחריה אני אשיק את הקו היותר לביש, יותר קליל. עד עכשיו הייתי עסוקה בניתוחים שלי, יצאתי מהניתוח האחרון ב-25 בדצמבר. לא סגרנו שנה אפילו, וכבר הקמתי את הסטודיו המטורף, ושבוע האופנה. בשנה הבאה ייצא הספר ויהיה סרט דוקומנטרי. הכל מלמעלה".
הכי חשוב: בפינאלה, את תצאי?
"חד משמעית. אני אצא, אני מאוד גאה בקולקציה, מאוד גאה בדרך ובעצמי. הכנו סיומת מהממת לתצוגה ואני אצא".