דן לייבל, אולי הסמל הכי גדול של המועדון הפורום, עוזב לאחר כמעט 3 עשורים ומסכם תקופה
לפני פחות מחוד נפל דרך בחיי הלילה המקומיים וכנראה בחיי הלילה בישראל בכלל. דן לייבל, מנכ"ל מועדון הפורום ואולי האיש הכי מזוהה עם המועדון למעלה מ2 עשורים הודיע כי הוא עוזב. במושגים של חיי הלילה מדובר באירוע משמעותי של האיש שהפך לשם נרדף לחיי הלילה בבאר שבע. עכשיו, אחרי שנשם קצת לרווחה ומתחיל לתכנן את היום שאחרי, מתפנה לייבל לשוחח על העזיבה ועל התקופה הכי משמעותית בחייו: "לאורך כל הקריירה הארוכה שלי במועדון היו לי כמה נקודות משבר שאמרתי שאני צריך לסיים וזה לא קרה. על פעם היה משהו שנשארתי בגללו. אחת הנקודות היו בתחילת 2012 שאמרתי שאני אסחוב עוד כמה חודשים ואז נכנסתי לתפקיד החדש. אז יש משברים ולאט לאט התחלתי לרדת פחות למסיבה, הייתי נשאר יותר במשרד. הרגשתי שזו הדרך ואז הגיעה המלחמה ואמרתי שזו גם לא תקופה טובה לעזוב פתאום, כי זו תקופה מאוד קשה לחיי הלילה. הרגשתי אחרי חצי שנה שהולכת להיות תקופה מורכבת אבל גם אמרתי שנתתי מעצמי המון לפורום והפורום נתן לי הרבה אז החלטתי ללכת. הכל נגמר בצורה הכי טובה והכי נקיה שיש".
למרות שהוא מצהיר שהמלחמה לא היתה הטריגר האחרון לעזוב, לייבל מודה שאירועי השבעה באוקטובר והמלחמה שנמשכת עד היום פגעו מאוד בחיי הלילה בישראל בכלל ובבאר שבע בפרט: "במלחמה איבדתי חברים אבל זו לא היתה הסיבה שלי להחליט לעזוב. זה מאוד עצוב וקשה אבל לא קשור לעזיבה שלי. ההפך. אם עשיתי משהו טוב בשנתיים האחרונות זה להנציח כמה שיותר את החברים. זה גרם למשפחות שלהם כמה רגעים של שמחה, אושר וגאווה. היו הרבה שנים קשות ב28 שנים שלי במועדון, היו המון תקופות לא פשוטות, מאבקים, שינויים גם בחיי הלילה בארץ ובבאר שבע בפרט. היו כל מיני רגעים יותר טובים או פחות טובים כמו בכל דבר אבל המלחמה היא התקופה הכי קשה של ענף חיי הלילה בישראל ורואים את זה בכל דבר. אפילו עכשיו, תקופת החגים, פעם היו 100 מסיבות, היום כמעט ולא עושים. יש בעיה רצינית שחיילים שהיו מגיעים סופ"ש קבוע פתאום סוגרים 21 ו28 , שלא נדע מאבדים חברים אז יש גם המון אבלות. כשהם חוזרים הביתה הם גמורים ולא בא להם לצאת. ככה גם המילואימניקים. הנושא של קהל צעיר לגמרי שיבש את חיי הלילה. צריך להבין שאצלנו השבעה באוקטובר נגע ב2 צורות. קודם כל היה את מסיבת הנובה שרצחו שם צעירים שבאו לבלות במסיבה. חברים שלי, עובדים, חטפו אנשים שאני מכיר. הזירה השנייה היא בעוטף, מה זה לא אוכלוסייה שהיתה מבלה פה? רצחו דיג'אים. זה המון אבלות, אין חשק, זו תקופה מאוד קשה למדינת ישראל וכפועל יוצא לחיי הלילה".
איזה רגעים אתה הכי זוכר במועדון?
"לשמחתי אני יכול להגיד שבכל הקריירה שלי סיימתי עם המון זיכרונות טובים, שיאים, יעדים, אז אני מבסוט שהיתה לי את הזכות ושקיבלתי את הבמה. לאורך השנים היו המון אירועים, הבאנו את דיוויד גואטה, אינפקטד משרום, פסטיבל מינוס 424, דד מאוס בלייב פארק, לוציאנו ואדריאטיק בפורום, אדם פורט מנגן בחדר החשוך, המון המון רגעים טובים והרוב היה מאוד חיובי. קרו המון דברים טובים ואני גאה שהייתי חלק מהצוות שהוביל את המועדון לתקופה הכי טובה שלו מאז שקיים"
מה השתנה בבליינים?
"יש כמה שינויים שקרו לאורך 30 שנה אבל השינוי האחרון קרה, לפני 6,7 שנים הוא הטכנולוגיה. ככל שהטכנולוגיה נכנסת יותר פנימה לאט לאט אנשים הפכו להיות יותר 'רובוטים'. בעיניי, אני רואה את זה מאופיין בכמה צורות. פעם בליין היה רואה מישהי על הבר, מתחיל איתה, מזמין אותה לצ'ייסר, היום זה כבר לא קיים. היום מגיע בליין, רואה מישהי שמוצאת חן בעיניו לידו מה הוא עושה? הוא קודם כל מחפש את הפרופיל שלה באינסטגרם, אחרי שהוא מוצא הוא ישלח לה הודעה היי אני פה בפורום, כשהוא עומד לידה, אחרי זה יתחיל להתכתב איתה והיא מטר ממנו, זה משהו שלא קרה פעם. בהיבט הקלאבי מה שהשתנה זה הטלפונים. פעם אנשים היו מתמסרים לבילוי, היו יוצאים מהמועדון מזיעים מריקודים, היום הכל מפוצץ בפלאשים ותמונות, להצטלם ולצלם לתעד את זה שאני פה הפך ליותר חשוב מהבילוי עצמו. יש על זה דיבור בעולם שהסצנה הפכה להיות האח הגדול, יותר מקלאב, יש מצלמות בכל פינה, מתעדים הכל. דור הטיק טוק הזה הוא רוצה שלא רק יהיה לו כיף אלא שאנשים יידעו שכיף לו. ועדיין, אני חושב שיש דור טוב של בליינים יש יתרונות וחסרונות אבל יש דור טוב, הם יותר מתוחכמים".
למה תתגעגע הכי הרבה?
"דווקא פה יש לי תשובה פשוטה. מה שעשה לי הכי טוב בכל השנים בפורום היה לייצר פנטזיה ולנסות להגשים אותה. בגלל שאני לא שותה, מעשן או עושה סמים ההנאה האמיתית שלי היתה לעמוד מהצד ולראות את זה קורה, לראות אנשים רוקדים בתוך הפנטזיה שלי, רוקדים למוזיקה שלי. זה היה הרגע שאמרתי שהצלחתי. היו גם פעמים שזה לא הצליח אבל זה היה הסיפוק, שלי לראות אלפי נשים רוקדים במה שראיתי אצלי בראש לפני כמה חודשים".
לייבל תמיד היה "עוף מוזר" בחיי הלילה, הילד הטוב שלא מסתנוור ממה שהמועדון יכול להציע, לא שותה, לא מעשן, תמיד נמצא במוד עבודה: "תמיד הייתי בנאדם של יום ואיש משפחה, הרסתי לכולם את התדמית של איש הלילה, הייתי חנון הייתי ילד כאפות, בטעות בלי שום כוונה ורצון הגעתי לפורום ולמסיבות. מצד אחד אמרו לי איך אתה נמצא פה כי מי שפה מכור לריגושים אבל מצד שני הרגשתי שאם אתה רוצה ללכת דרך ארוכה במסלול הזה זה הכי טוב, כי הכל זמין, חינם וסביבך ואני הייתי רואה את זה כעבודה לא בילוי. רוב האנשים שעובדים מכורים לבילוי אני הייתי בא לעבוד. למרות שאני איש של יום הרעיונות הכי טובים היו באים אליי בלילה כשכולם ישנים, הייתי כותב בלילה".
לאן המועדון והסצנה הולכים?
"עכשיו המועדון אחרי 37 שנים שעבר כמה מצבי צבירה ושינויים עובד במודל חדש. יש חבר'ה מוכשרים והם הדור הבא והדור החדש. הם בחרו לעשות דברים קצת אחרת והם יביאו את המקום לגבהים מטורפים ולשיאים חדשים. זה הזמן שלהם. עכשיו הטראנס נהיה מיינסטרים. אחרי השבעה באוקטובר שפתאום צצו סיפורים של אחות של מעיין אדם, אחיין של גיא זוארץ ,הבת של מירי רגב זה נהיה מיינסטרים. שמעו סיפורים של מאות ילדים שנרצחו בנובה ושמעו את הסיפור שלהם ואיזה ילדים טובים הם אז התדמית הרעה של הטראנס השתנתה. הטראנס התחזק הפסייטראנס הפך למיינסטרים והמלחמה גמרה את סצנת הטכנו. כשתסתיים המלחמה יחזרו לפה אומני חו"ל וההאוס ישלתלט על הסצנה".
לסיום, מה אתה הולך לעשות עכשיו?
"האמת, אני לא יודע מה אני הולך לעשת. רציתי קודם כל חודש חודשיים לנוח ואז בתנועה לחשוב. אני לא יודע מה לעשות, אני חושב על זה הרבה".