בית החולים סורוקה בבאר שבע זקוק ל-960 מיליון שקל על פני כחמש שנים על מנת להשתקם - כך אומר המנהל פרופ' שלומי קודש. תמונות מבית החולים, שנפגע לפני חודש מטיל ששוגר מאיראן, חושפות נזק רב שנותר במקום - לצד מאמצי שיקום אדירים. לפי סגנו של קודש, ייקח כמה חודשים עד שהפעילות במרכז הרפואי תחודש במלואה.
"המרכז שלנו הוא מאוד גדול, ואנחנו כבר עכשיו בקיבולת שעונה על ההגדרה של בית חולים גדול", מסביר פרופ' רועי קסוס, סגן מנהל בית החולים, בשיחה עם וואלה שבע. "המחלקות הפנימיות מפוזרות מאז נפילת הטיל, אבל אנחנו מתחילים בתהליך החזרה הדרגתי. ייקח כמה חודשים עד שנחזור לפעילות מלאה, עד שנחזור למיקום המקורי. גם עכשיו, שאנחנו עובדים, האתגר הוא כפול: בראש ובראשונה של המטופלים, שנוסף על הבעיות הרפואיות שלהם - התנאים הרפואיים שלהם מושפעים מהמצב. בכל המחלקות החלונות נשברו, בינתיים יש סגירות זמניות וזה לא מצב אידיאלי, זה לא תמיד נעים או נוח למטופל".
קסוס מספר כי בבוקר הפגיעה, שהה בבניין שבו פגע הטיל. "הייתי בבית החולים, יצאתי מהמשרד שלי באזור 7 בבוקר לכיוון הטיפול הנמרץ לבדוק מה קורה עם חייל שנפצע בעזה והגיע אלינו. בכניסה לבניין הכירורגי התחילה אזעקה, והלכתי לחדר הניתוח הדרומי בקומה הראשונה של הבניין שנפגע, כדי להיכנס לאזור הממוגן. ממש כשהייתי בפתח הדלת פגע הטיל והמון זכוכיות התנפצו מההדף. היינו בחדר הממוגן כמה דקות, וכשהבנו שבטוח יחסית לצאת ארגנו צוות לנסות לאתר איפה נפל הטיל ולהתחיל לפנות".
לדבריו, לא חווה דבר כזה בעבר. "עברתי דבר אחד או שניים בחיים, וזו עוצמה בלתי נתפסת, עם הרס ברמה שלי לא מוכרת. קודם כל בבניין שנפגע - אבל לא רק. זה נזק עצום בבניין הכירורגי הדרומי שדורש שיפוץ מחדש, בניין הפנימיות שנמצא 100 מטר צפונית, שנפגע תשתיתית ואי אפשר היה לשכן שם מטופלים. הרדיוס היה גדול יותר. לאורך כל האירוע בית החולים המשיך לתפקד, חדרי הניתוח עבדו גם בזמן נפילת הטיל. היה לנו צנתור שקרה תוך כדי, ניתוחים שהיו באמצע המשיכו, חדרי הלידה וחדרי ניתוח של יולדות המשיכו. מיון ילדים עבד. המקומות האלה נפגעו, אבל קל - והמשיכו לעבוד".
פרופ' קסוס מספר כי בימים שקדמו לפגיעה, בית החולים כבר עסק בפינוי כמה שיותר מטופלים ומחלקות למקומות ממוגנים. "לצערי אנחנו מורגלים בהסלמות באזור ובהעברה של מטופלים לאזורים ממוגנים. כמה ימים קודם, עם תחילת ההסלמה, הבנו שזה משהו אחר, זו עוצמה אחרת, אתה מקבל ידיעות ונתונים ממשרד הבריאות לגבי ההיערכות של המטופלים ומבין שזה לא כתמול שלשום".
"יש לנו מטה חירום שנפגש באופן קבוע בכל תקופת ההסלמה, פעמיים ביום", הוא ממשיך. "יומיים לפני, היה לנו תרגול של תרחיש בו נופל טיל על אחד הבניינים בסורוקה. היו לא מעט דיונים על מיקום ומצב הבטיחות של מטופלים לאורך כל השבוע לפני הנפילה. העברנו מטופלים שיכולנו למקומות יותר בטוחים כולל שלוש הקומות בבניין שנפגע - מחלקות עיניים, אורולוגיה ואף אוזן גרון - יחד עם מעבדות קליניות שהועברו למקומות אחרים בבית החולים, כך שביום שנפל הטיל, הפגיעה הייתה במחלקות שלא היו מאוכלסות".
"כששואלים אותי מה מייחד את סורוקה, זה לא המבנים או הציוד - אלא הצוות שעובד גם עכשיו בצורה מדהימה", מתגאה פרופ' קסוס. "צוותים שלא עובדים במחלקות שלהם, שצריכים להעביר מטופלים. לנו יש את הרוח של סורוקה. אני אתן לך דוגמה: יש לנו מעבדה מרכזית שנמצאת בבניין בו פגע הטיל, והיא נשרפה כליל. יום למחרת נפל שוב טיל בבאר שבע, בבית של מנהלת המעבדה, ונהרס לה הבית. ומה היא עשתה ביום ראשון בבוקר? היא הייתה איתי בישיבת צוות לחשוב איך מחזירים את המעבדה שלה לכשירות. זו הרוח של סורוקה".