מועצת העיר ערד אישרה את הכפלתה של שכונה חדשה והקמתה של מכינה קדם צבאית חדשה - על שמו של סמ"ר גיא שמחי, שנפל ב-7 באוקטובר. אביו, תא"ל במיל' דדי שמחי, מספר על הגעגועים לבנו אך אומר: "לפחות הוא לא נפל לשווא".
"ציונות בערד", כתב ראש עיריית ערד יאיר מעיין על הקמת המכינה, בשכונה שהוקמה לזכרו של מח"ט הנח"ל, אל"מ יהונתן שטיינברג ז"ל, שנפל אף הוא ב-7 באוקטובר. "ממשיכים את דרכם של בן גוריון ובייגה שוחט, מכפילים את 'מצפה יהונתן' ומקימים מכינה קדם צבאית חדשה על שמו של גיא שמחי הי"ד, לוחם סיירת צנחנים, שנפל בקרב בקיבוץ רעים בעודו מציל את חבריו בידיו". לדבריו, "המכינה תוקם בשכונת רובע 6 על ידי השומר החדש - שכבר גייסו תרומה להקמתה".
"אנחנו מאוד גאים ונרגשים על ההחלטה", אומר תא"ל במיל' שמחי בשיחה עם וואלה שבע. "אנחנו חושבים שהמכינה הזו תפעל ברוח הגבורה והרעות שגיא הפגין בלחימה שלו ב-7 באוקטובר, כשבידיים חשופות הוא הציל 30 מחבריו. בחנו את הקמת המכינה, וברגע שאמרו לנו שיש את השכונה החדשה, הגענו לאירוע החנוכה שם ומאוד התלהבנו - גם מהשכונה וגם מהאנשים המדהימים שבאו להתיישב שם. מאוד שמחנו שזה יהיה שם".
שמחי מתייחס למיקומה של המכינה בשכונה על שם מח"ט הנח"ל ואומר כי "זו ארץ ישראל היפה". "גם על כך גיא נלחם, ואני בטוח שמהמכינה הזו יצאו נערים ונערים עם הרבה ערכים ותובנות לגבי חשיבות חיזוק הדרום במדינת ישראל, חשיבות האחדות, הגבורה, הרעות, והאחווה ההדדית. לדעתנו זו הדרך הכי טובה להנציח את גיא שלנו".
ב-7 באוקטובר היה גיא ז"ל במסיבת הנובה. כשהחלו שיגורי הרקטות הוא הוביל 12 חברים דרך השדות לקיבוץ רעים, שם מצאו מקלט בביתו של חברו. כשהמחבלים הגיעו לקיבוץ, הוא דאג שחבריו ייכנסו לממ"ד - ויצא לאתר צעירים שנמלטו אף הם מהמסיבה, ולהובילם למרחב בטוח. אז שב לביתו של חברו, ויחד הם המתינו למחבלים בסלון הבית. במקום התפתח קרב פיזי, בו ככל הנראה חנק גיא למוות את אחד המחבלים בידיו החשופות, אך המחבלים השליכו לתוך הבית רימוני יד. גיא נפצע קשה משלושה רימונים שנזרקו, הצליח לצאת מהחלון , אך נורה למוות על ידי מחבל שהיה מחוץ לבית.
"גיא היה בן הזקונים שלנו", מספר שמחי על הגעגועים שלא פוסקים. "עברו כבר שנה ועשרה חודשים, והילד איתי, הוא איתי בלב כל הזמן. הגעגוע זה למגע הפיזי שלו, לחיבוקים. מצד אחד, זה נורא עצוב, כואב, מפלח את הלב שהבן הקטן שלי לא איתי - ומצד שני, לפחות הוא לא נפל לשווא. אני רואה מה קורה במזרח התיכון, איך זה משתנה ומתפתח, אז זו נחמה פורתא".
לדבריו, בנו היה גאה במקום אליו הגיעה ישראל, כמעט שנתיים לאחר האסון. "בסוף, מתהום הנשייה, מכל האסון הזה, אנחנו מתחילים להתאושש. התחלנו עם הקלפים הכי גרועים בעולם, ומשם אנחנו משפרים את מצבנו כל יום. עם כל הכאב והעצבות ונושא החטופים, אם אתה מסתכל בגדול - אתה רואה שמצבה של ישראל משתפר, היא מתחילה באמת להרים את הראש ולהזכיר לכולם שאנחנו מדינה עוצמתית. למרות מה שקרה לי, אני איש אופטימי ואני מתרשם שאנחנו בכיוון הנכון".