נועם מרציאנו ואלינור פרוקופץ מבאר שבע חיכו לא מעט זמן לחתונה, שלהם שהיתה אמורה להתקיים בשבוע שעבר. אלא שהמלחמה מול איראן שינתה להם את התוכניות.
"היינו אמורים להתחתן ביום רביעי בנס ציונה", מספר מרציאנו, "עשינו חינה ביום חמישי אצל ההורים שלי במיתר, ותוך כדי שקיפלנו את החינה התחילו ההתרעות על התקיפה באיראן. היינו בשלושה ימים של חוסר ודאות, עד שביום שלישי הודיעו לנו שהאירוע מבוטל. אלה היו שלושה ימים של לחץ ענק. הרבה שינויים של ספקים, הרבה מאוד בלת"מים".
"אלינור קיבלה את זה יחסית בסדר", הוא ממשיך. "בכל זאת, כלה מחכה כל החיים ליום החתונה, אז זה היה אצלה בגלים. בהתחלה היא אמרה שזה בסדר, ומה שצריך לקרות יקרה, אחרי זה כבר אמרה 'למה זה מגיע לנו', אבל יחסית היא הייתה בסדר עם זה".
כשההגבלות התבהרו, ההורים של נועם הציעו לשניים לקיים את החופה בחצר ביתם - והם נענו מיד בחיוב. "הם דאגו להכל", מספר מרציאנו, "מוזיקה, אוכל, כיסאות, סידרו חופה ממש מעכשיו לעכשיו. אנחנו לא דתיים, אבל אנחנו מאמינים שאם סגרנו תאריך זה התאריך שנועד להיות. אמרנו שנלך על זה, ואת החגיגה הגדולה נעשה באולם שסגרנו בתאריך אחר. אז עשינו את החופה בחצר, הגיעו ממש רק החברים הקרובים ביותר והמשפחה הקרובה ביותר. הרב הביא איתו את החופה באוטו. החופה הייתה אמורה להיות בשעה 19:00 וממש רגע לפני שהתחלנו את החופה הייתה אזעקה. אז היינו בממ"ד, וכשקיבלנו הודעה שאפשר לצאת רצנו להתחתן תחת החופה".
השניים לא ויתרו גם על הצילומים המסורתיים. "את הצילומים עשתה לנו אדוה שלהבת, שהצילה אותנו גם ביום של החינה. היה לי את המספר, ושאלתי אם היא רוצה להציל אותנו גם ביום של החתונה והיא קפצה על זה. בסוף יצא שעשינו את הצילומים ברחובות שגדלתי בהם. החופה הייתה הכי מרגשת שיש. אנשים באו נטו בשבילנו וכל הפוקוס היה עלינו, זה היה מרגש ואנשים בכו".