"אני לא מתבייש להגיד שצריך לחזק את ראש הממשלה": יעקב ארגמני חוגג את חג החירות של בתו נועה ועונה למבקרים

לפני שנה שולחן החג בבית משפחת ארגמני בבאר שבע לא היה מלא. יעקב וליאורה הזמינו את המשפחה בירכו את ברכות החג ובעיקר התפללו, התפללו שעל הכיסא הריק שהשאירו בשולחן תשב בשנה הבאה הבת נועה, שנחטפה ממסיבת הנובה בשבעה באוקטובר. התפילות נענו וארגמני חזרה. היא חולצה בחודש יוני האחרון במבצע נועז של צה"ל והשב"כ מעזה ותפילותיו של יעקב נענו. נועה הספיקה לחזור ולהתאחד עם אימא, רגע לפני שנפטרה לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. עכשיו, לכבוד חג החירות, יעקב ארגמני מתפנה לדבר על הימים הקשים שעבר, התפילות והאמונה שנועה תחזור, הביקורות שמקבל ממשפחות חטופים ומה למד על ביתו נועה לאחר שחולצה מהשבי.

את בוקר אותה שבת ארגמני לא ישכח. הוא זוכר כמעט כל פרט, עד לרגע בו הבין שביתו נועה נחטפה: "ב6:29 קמנו לאזעקה. התחילו גם סירנות של אמבולנסים והבנתי שזה משהו חריג. ניסיתי ליצור קשר עם נועה והבן זוג שלה ולא ענו לי. לא ידעתי שנסעו למסיבה. כשזה לא צלח ובעצה אחת עם אשתי החלטתי להגיע לבית החולים סורוקה. לא ידעתי עדיין מה קורה, הבנתי שקרה משהו גדול. נסעתי לבית החולים. לא חשבתי בכלל על המסיבה. כשהגעתי היה כאוס לא רגיל, כמויות של אנשים. כל רגע מגיע אמבולנס אחר שמוריד פצועים, צעקות, דם, כאוס גדול. אחרי כמה זמן הבן זוג שלה שולח לי הודעה שהם בסדר ושיצרו איתנו קשר מאוחר יותר".

ארגמני מודה שמרוב הכאוס לא הבין בדיוק מה קרה: פניתי לאחד הפצועים שהגיע לסורוקה ושאלתי מה קרה. הוא אמר לי שיש נרצחים וחטופים מאיזה מסיבה ברעים. אני בשלב הזה עדיין לא הבנתי מה קורה. אני זכרתי שנועה ביקשה אוהל, מנגל, ידעתי שהם רוצים לנסוע לאנשהו אבל חשבתי שהם רצו לנסוע לים, לאיזה ערב רומנטי. השותף של נועה התקשר וביקש לשוחח איתי. הוא אמר לי יעקב יש לי חדשות לא טובות. יש סרטון שמראה את נועה נחטפת על אופנוע לעזה. לא הבנתי על מה הוא מדבר, איזה אופנוע ואיזה חטופה. לא התייחסתי לזה ברצינות כשניתקנו את השיחה מישהו אמר לי אתה רוצה לראות את הסרטון ואז ראיתי את נועה ואיבדתי את ההכרה. כשהתעוררתי היתה לי כמו הארה, שמעתי קול שאומר לי יעקב הכל בסדר, נועה תחזור בריאה ושלמה. ככה התנהלתי. לפעמים בנאדם מרגיש את הקדוש ברוך הוא וככה הרגשתי.

ארגמני מספר כי מאותו הרגע נאבק על שחרורה אבל ידע שהיא תחזור. כשאחרים כבר דמיינו את הנורא מכל הוא מדגיש כי ידע שנועה תחזור: "אני יודע שאנשים יחשבו שהשתגעתי. גם חברים שלי אמרו את זה. אבל בכנות זה היה קול מתוך האור הזה שאמר לי נועה חוזרת. ככה הרגשתי עד היום שהיא חזרה. ידעתי שהיא חוזרת בריאה ושלמה. רק קיוויתי שהיא תספיק לראות את אמא שלה ליאורה ובאיזה מקום היה חשש שהיא לא תספיק לראות אותה לפני מותה. זו היתה המשאלה שלנו, שהן יפגשו אחת את השנייה והמשאלה הזו התגשמה ברוך השם".

יעקב ארגמני היה קצת חריג במחאות להחזרת החטופים. קולו נשמע פחות, בטח ובטח בכל מה שקשור לאמירות שתקפו את הממשלה. הוא מדגיש כי למרות הקשיים שעבר והמחשבות הבלתי פוסקות על מצבה של נועה, הוא ניסה להפריד בין המלחמה בעזה לביתו: "זו היתה תקופה קשה ולמרות זה ידעתי להפריד בין המצב הזה לשאר הדברים. אני לעולם לא אמרתי דבר רע על הממשלה ועל ראש הממשלה כי זה לא נכון. המלחמה הזו היא לא בגלל החטופים, זו מלחמת קיום של העם היהודי בבית היהודי. ברגעים אלו אתה צריך לחזק את הממשלה והעומד בראשה כי הם מובילים את הדרך. אי אפשר להחליף ממשלה, אם חושבים שמהמשלה לא מתפקדת אפשר להחליף אותה בקלפי. לאורך כל הדרך ידעתי שצריך לחזק ולתת גיבוי. אם אתה לא תכבד את עצמך אף אחד לא יכבד אותך, אם לא תכבד את ראש הממשלה והממשלה למה שאחרים יכבדו אותך. הרגשות היו עצומים. הילדה שלי נמצאת במקום שמקדש את המוות אז היתה דאגה. אני השלתי מעצמי 11 קילו והמצב של אשתי רק הלך והחמיר. המטפלת שלה עזבה את הארץ והטיפול שלה היה עליי. זו היתה תקופה מאוד עמוסה. היו תפילות, תחינות, ברגעים כאלו האמונה מתחזקת, אתה קורא תהילים ואתה כל כך מתחזק שזה העידוד שיש, האמונה בקדוש ברוך הוא. זה החזיק אותי. הציבור עטף אותנו, היו באים אלינו מתנדבים, אנשים שלא הכרתי שהציעו לנו הכל. איזה עם יש לנו ברגעים האלה. חבל שזה לא ככה תמיד".

ארגמני לא ישכח את שיחת הטלפון שבישרה לו שנועה שוחררה: "הייתי באיכילוב עם ליאורה שכבר היתה במצב קשה. ידידות שלי הביאו לי עוגה ואמרו לי לכבות את הנרות ולבקש משאלה. נועה בשבי, ליאורה גוססת בבית החולים והם ניסו להרים לי קצת את מצב הרוח. ביקשתי משאלה שנועה תחזור ותספיק לראות את ליאורה וממש כמה דקות אחרי קיבלתי שיחת טלפון מקצין המודיעין שהיה מודיע לנו את ההודעות. הוא התקשר ביום שבת ולצערי לא היתה לי ברירה לחלל את השבת. אני יודע שאם הוא מתקשר, בטח ביום שבת זו הודעה קשה. מי חשב בכלל שזה יכול להיות משהו טוב. ראיתי את השיחה ופחדתי. לא עניתי בפעם הראשונה. כל מי שהיה סביבי אמר לי לענות, שזה חשוב ואני חייב לענות, אני לא יודע מה הוא הולך להגיד. הוא התקשר שוב ואני ממש זוכר איך אני עונה לו בפחד מההודעה הקשה שהוא הולך לבשר לי. הוא אמר לי ללכת הציגה ואז אמר לי חולצה. אני הייתי כל כך בשוק שחשבתי שבגלל שזה היום ההולדת שלי הוא מתכוון לשלוח לי חולצה אז עניתי לו צבע תכלת. הוא אומר לי, לא, יעקב, נועה חולצה! נועה חולצה!. אני לא מאמין, זה מרגיש כמו חלום. נתתי לעצמי מכות בפנים כדי להבין שזה לא חלום. ההודעה יצאה כבר בווטסאפים ואני רץ לחדר של ליאורה ולידי אנשים כבר יודעים שנוע החולצה ושמחים. אני אומר שזה לא נתפס".

ארגמני נזכר ברגע הזה ולא מצליח לעצור את הדמעות. הוא לא ישכח לעולם את הרגע הזה, הרגע בו משאלו הגדולה ביותר התגשמה: " אני מגיע לליאורה ומספר לה. היא לא קולטת אותי ולא מבינה אותי. אני מספר לה עם דמעות בעיניים שנוע החולצה אבל היא לא מבינה אותי. אחרי זה, כשנועה חזרה ופגשה אותה הן כבר הסתכלו אחת לשנייה בעיניים והיא הבינה וראתה שהיא חזרה".

ארגמני מספר על הימים אחרי שנועה חזרה: "היתה שמחה גדולה אבל באותה מידה היה מעין עצב. בגלל המצב של ליאורה, בגלל שבן הזוג של נועה עדיין שם. נועה היא בחורה עוצמתית, חזקה נפשית, יש סיפורים עליה מהשבי, על איך היא התנהלה עם החוטפים שאני לא יכול לספר אבל נועה, ברוך השם, היא אישה מאוד חזקה. אני מנסה שלא להתערב הרבה בחיים שלה. היא הייתה בשיחות עם פסיכולוגים. עוטפים את נועה ואת כולנו. המדינה עושה כל שביכולתה. יש המון סיפורים ששמעתי על נועה והמון דברים שנועה סיפרה אבל היא ביקשה ממני לא לפרט. אני יכול להגיד שהיו לנועה ימים מאוד קשים בשבי אבל היא הייתה חזקה וההתנהלות שלה שם מעוררת השראה. אני החלטתי שמהרגע שהיא חוזרת לא ללחוץ אותה. אני לא שואל יותר מידי שאלות, לא חודר יותר מידי לפרטיות, אני נותן לה לחיות את החיים ואם היא צריכה אותי אני פה. נכון שאתה רוצה לשאול שאלות, מה עבר עליה, מה קרה אבל אני נותן לה לדבר בזמן שלה. אני מחבק ועוטף אותה. וככה אני משתדל להתנהל איתה. אני יודע שיש חטופים שחזרו שהמצב שלהם אחרת. אני נותן לנועה לעשות את הדברים בדרך שלה".

מאז חזרתה של ארגמני היא קיבלה לא מעט ביקורות. זה התחיל בסרטון שלה חוגגת את חזרתה במסיבה עם החברים והמשיך בלא מעט ביקורות, גם ממשפחות חטופים, על העובדה שהצטרפה למשלחת ראש הממשלה לארצות הברית והתמונות המשותפות עם רעיית ראש הממשלה שרה נתניהו. גם יעקב קיבל לא מעט ביקורות אבל הוא מדגיש כי כל ביקורת מקובלת אבל הוא לא היה משנה שום דבר בהתנהלות, לא אז ולא עכשיו: " אומרים עליי שאני ביביסט, כשאני במטה או בכיכר צועקים לי את זה, אומרים שאני חבר של ביבי. אני אומר את מה שאמרתי מההתחלה. אנחנו צריכים לחזק את הממשלה בתקופה כזו. אני לא מדינת עולם שלישי. אם אנחנו לא נכבד למה שבתפוצות יכבדו את ראש הממשלה. אם לא נהיה משולבים נפסיד. זו מלחמת קיום שלנו. כשאתה בדו שיח עם מישהו הדעות שלו שונות ואני מכבד אותם. בדיעבד נדע מי צדק. אלה הדעות שלי לעולם לא אמרתי דבר רע על אף אחד. אני גם מאמין שבעזה יש אנשים שלא רוצים מלחמות אבל הם חיים באותה צורה של הפחדה. זה מקום שמקדש את המוות ויש כאלה שם שלא רוצים את זה".