הבינה המלאכותית היא נושא שמעסיק את העולם כולו בשנים האחרונות. הדיון סביב הטכנולוגיה החכמה נע בין יתרונותיה לבין הסכנות הטמונות בה, אולם יש מקרים בהם נעתקות המילים גם למתנגדיה הגדולים ביותר.
בתחילת החודש החליט יוני זנטי, אביו של מתן ז"ל שנרצח במסיבת הנובה, שהגעגועים לבנו גדולים מדי. הוא פנה לקבוצת הפייסבוק "פוטושופ חכם", וביקש להחיות את תמונתו של בנו. "הבנתי שפה בקבוצה אפשר לעשות קסם ולגרום לי לחבק את בני שוב", כתב בקצרה, "במציאות לצערי זה כבר לא אפשרי".
תוך זמן קצר הציפו הגולשים את זנטי, תושב דימונה, בתגובות עוטפות ובסרטונים שנעשו על בסיס תמונה קיימת של מתן ז"ל ואביו - מתמונה של השניים עומדים זה לצד זה, לסרטון שלהם מביטים אחד בעיניו של השני ומתחבקים חיבוק חם.
"ראיתי ברשת משהו דומה שעשו ב-AI, ואז עלה לי הרעיון שאולי מישהו באמת יצליח לעורר לחיים את התמונה, ואמרתי 'מה יש להפסיד'", מספר יוני. "זה קיבל באזז מטורף וממש ריגש. מה שגם ריגש זה כמות התגובות שקיבלתי, גם בפוסט וגם באופן פרטי. קיבלתי מעל למאה בקשות חברות חדשות והמון תגובות מרגשות".
לדבריו, הדבר הראשון שהגיב כשראה את הסרטון הוא דווקא פספוס. "מעל הכל, האובדן של מתן מתבטא אצלי בתחושת פספוס מאוד מאוד גדולה, כי אני יודע מה הוא היה עתיד לעשות, לאן הוא היה אמור להגיע, איפה הוא היה אמור ללמוד. המון שאיפות, המון תוכניות". זנטי טייל עד אתמול בפיליפינים, ואומר: "פגשתי חבר'ה ישראלים בגילו שמטיילים, ובקלות מתן היה יכול להיות אחד מהם שם".
זנטי מספר כי ישנם שני דברים שגורמים לו להרגיש קרוב לבנו גם לאחר הירצחו - להגיע לשטח המסיבה ברעים, ולטייל בעולם. "כל פעם שאני מגיע לשדה התעופה, עוברת לי תחושה של 'למה אני כן, והוא לא'", הוא מתוודה, ומספר כי בתוך עולמות הטיולים - הגלישה חיברה ביניהם במיוחד. "מתן טייל שנה בדרום אמריקה, ולחודש האחרון הבטחתי לו שאצטרף אליו. הוא כבר עשה קורס גלישה ושכנע אותי גם לעשות, ועשרה ימים לפני הנובה גלשנו ביחד בסיני. זה מה שאני עושה: מטייל וגולש, גם בשביל עצמי והכוחות שלי, אבל בעיקר בשבילו, בשביל להרגיש קרוב אליו".
הדבר חזר, כמובן, גם בחופשתו האחרונה. "אני גולש בפיליפינים, מסתכל לכיוון החוף, רואה את החולות והקוקוסים ויש לי נקיפות מצפון. אני מזכיר לעצמי שאני עושה את זה בשבילו, בדרכו. עשינו פה משט לזכרו, התחלתי לספר עליו ומה הוא היה, מה היו התוכניות שלו, מה הוא אהב לעשות, תלינו גם דגלים של הנובה ודגלים לזכרו. אחר כך הם אמרו לי שהם מרגישים כאילו מתן נתן להם השראה מאוד גדולה".
"כל פעם ששאלו אותי 'מה, אתה מטייל לבד?' - סיפרתי על מתן", ממשיך יוני. "גם בטיסה דיברתי עם מישהו וסיפרתי לו על מתן, והוא התחיל לבכות. הסיפור של מתן נוגע באנשים. כל פעם שאני מדבר עליו, מנציח אותו, זה גורם לי להרגיש שהוא חי, זה גורם לי להרגיש קרוב אליו. ההנצחה זה אחד הדברים היחידים שנותנים נחמה".