מתן זנטי ז"ל כבר היה ברכב עם בת זוגו ועוד שלושה חברים, כשניסו להימלט מאש המחבלים שהגיעו לפסטיבל הנובה ב-7 באוקטובר. הוא נפצע קשה מהירי הכבד, ולאחר שעות ארוכות מת מפצעיו בבית החולים סורוקה בבאר שבע. אתמול (רביעי) התכנסו משפחתו וחבריו בדימונה עירו כדי לציין 11 חודשים מאז אותו יום ארור.
"מתן הוא הבן הבכור שלנו, אח בכור לתאומים שקטנים ממנו בשנה וחצי ולאחות שקטנה ממנו ב-4 שנים", סיפר אביו יוני. "כמו כל הילדים, הוא מאוד אהב מחשבים, הוא היה תלמיד די מצטיין בסייבר, גם היה עתיד ללמוד בטכניון. הוא היה בחור מופנם, יחד עם זאת גם חברותי מאוד, אוהב אנשים. מגיל מאוד צעיר הוא תמיד דאג לעצמו - להראות לעצמו, לא רק לנו, שהוא מאוד עצמאי ויודע להסתדר. הכל הוא עשה באופן עצמאי. גם כשהוא היה בטיול, הייתי שואל אותו 'מה המצב הכספי, איך אתה', תמיד זה היה 'אני מסתדר'".
אהבתו של מתן לטיולים חיברה בינו לבין אביו. "כשהוא גילה את העולם הגדול, זה משהו שהוא התמכר אליו. הוא שם את זה כמטרה בחיים שלו, לעבוד ולטייל, לחסוך ולטייל. הוא אמר לי 'אני רוצה להגיע לכל נקודה בגלובוס'. באוגוסט 2022 הוא נסע לדרום אמריקה, אמרתי לו 'תסע, תטייל, ברגע שתגיד לי שמיצית אני בא אליך, מטיילים את החודש האחרון'. והוא, מרוב שהוא אהב שם והוא התחבר, הוא טייל במשך 10 חודשים, האריך את הטיול כל פעם בכמה חודשים, ואת החודש האחרון הצטרפתי אליו ברפובליקה הדומיניקנית. במהלך הטיול שלו הוא עשה קורס של קייטסרפינג ובעקבותיו גם אני, וכשחזרנו מדרום אמריקה נסענו לסיני פעמיים כדי לגלוש. הוא היה מאוד מאוד מכבד אותנו כהורים. אנחנו הורים גרושים, והוא תמיד דאג לתת לכל אחד את היחס שלו ואת הכבוד שלו, את הביקורים השבועיים. הוא לא לקח אף פעם צד, הוא תמיד היה ניטרלי"
נשמע שהוא גם היה חבר שלך
"הוא היה החבר הכי טוב שלי, מה זה. הוא עבד איתי, אחרי שהוא חזר סידרתי לו עבודה בחברה שלנו בתור נהג, עוזר מחסנאי. אז אחרי העבודה הוא היה בא, יושב איתי, שותים קפה, מתעדכנים, שש בש. לפחות פעמיים-שלוש בשבוע".
"אני לא כועס, הם הצילו את החיים שלהם"
בערב המסיבה עדכן מתן את אביו כי הוא הולך למסיבה ליד אשדוד, ככל הנראה על מנת לא להדאיג אותם. "הוא שלח לי יום לפני שהוא צריך מחצלת וכיסאות, ושאלתי אותו למה. הוא אמר לי שיש איזו מסיבה באזור אשדוד, כנראה כדי שלא נילחץ, שלא נגיד לו כלום. כי אם הייתי אומר לו 'אתה לא הולך', הוא לא היה הולך".
"הייתה אזעקה בדימונה, עוד לא קישרתי, ואז ב-7:30 אני מקבל הודעת S.O.S דרך האפל ווטש, שמתן עשה תאונה. ואז אני מקבל מיקום, שהוא עשה את התאונה בצומת רעים. משהו פה לא הסתדר לי. אני מחייג אליו, הוא לא עונה, אני מחייג לחבר - הוא לא עונה. טוב, אמרתי, אני נוסע לרעים, למיקום של התאונה".
כשכבר יצא מדימונה בדרך לעוטף, בנו של יוני התקשר אליו. "הוא אומר לי 'אבא, הצלחנו לדבר עם חברה של מתן, הם היו במסיבה ליד העוטף, נכנסו מחבלים, ירו עליהם, והם אמרו שהם ברחו, שהם התפצלו'. אמרתי 'טוב, אם מתן ברח, הוא ישרוד'. ואז התחלתי להבין שיש חדירות מחבלים, אז נסעתי לסורוקה. ניסיתי לברר מה קרה, ואז אני מתחיל להבין ולראות פצועים שמגיעים למיון, באמבולנסים, ברכבים פרטיים, ברכבים צבאיים. וככל שעברו השעות, המיון התמלא בכל כך הרבה אנשים, ונכנסתי לחפש במיטות של האלמונים, אולי אני אראה אותו. אני נכנס למיון, ובזמן שאני עובר, פותח וילונות לחפש, אני רואה את החבר'ה שהיו איתו באוטו. את החברה שלו, ואת החבר. ואני שואל אותם 'איפה מתן', והם לא הצליחו לדבר, הם היו בהיסטריה, ובוכים".
יוני מספר כי מתן ז"ל הגן בגופו על בת זוגו, ובזכותו היא נוסעת הרכב היחידה שלא נורתה. "כששאלתי מה קרה ואיפה מתן, הם סיפרו לי שהם ברחו מהמסיבה, ובצומת רעים הם התחילו לירות עליהם. הנהגת עשתה פרסה, ותוך כדי פרסה נכנס בה רכב והם עפו לתעלה. ובמרחק של בערך 15-20 מטר, שני טנדרים של מחבלים לא מפסיקים לירות".
"חבר שלו ניסה להוציא את מתן מהאוטו. הוא אמר לי 'יוני, תקשיב, אני ניסיתי להוציא אותו', הוא תפס אותו מבית השחי עם שתי הידיים, והוא אומר 'לא הצלחתי להזיז אותו, הוא פשוט היה מחוסר הכרה, הוא היה פצוע קשה והיה לו הרבה דם'. הוא אמר 'אני עמדתי לידו ואמרתי 'זהו, שיירו בי, אני מת יחד איתו'. כל זה תחת שריקות, כן? הוא התעשת ברגע האחרון. אני לא כועס, באמת שלא, כי באיזשהו מקום הם הצילו את החיים שלהם, וגם טוב שהם לא הצליחו להוציא אותו מהאוטו, אחרת בטוח המחבלים היו רואים והיו עושים בו וידוא הריגה או חוטפים את הגופה. אני לא יודע איך מתן היה נוהג במקרה דומה, אם הוא היה משאיר את החבר ובורח או שהוא היה נשאר יחד איתו ומת יחד איתו".
לאחר שמתן נורה, הצליחה צעירה שהתחבאה מאחורי טנק לחלץ אותו מהרכב בעזרת קצין צה"ל. "הקצין אמר לה 'את חייבת לדבר איתו, כי אם הוא יעצום את העיניים הוא ימות'. אז היא דיברה איתו והיא אמרה שהוא אפילו ענה לה בלחש, איך קוראים לו ומה הוא אוהב. לא יותר מדי הוא דיבר", סיפר יוני. פראמדיקית שניצלה מהטבח והגיעה למושב מסלול בעצמה ראתה את מתן שוכב על הקרקע כשהוא מלא בדם, ויחד עם חיילים הם העבירו אותו לכביש בהמתנה לאמבולנס שיקח אותו לביה"ח סורוקה.
"כל הזמן הזה אני במיון בסורוקה עם הבת זוג שלו", סיפר יוני, "ופתאום מגיע אמבולנס ואני רואה אותו יורד ישירות לחדר טראומה. רצתי אחרי המיטה, הכניסו אותו לטראומה ואחרי שעה בערך יוצא פרופסור והוא אומר שהמצב אנוש, שהם הצליחו להחזיר דופק והם לוקחים אותו לחדר ניתוח, אבל המצב אנוש. בסביבות 21:00 ביקשו מאיתנו להיכנס לחדר טיפול נמרץ ולהיות ליד המיטה שלו. שאלתי את הפרופסור אם הוא קרא לנו להיכנס כדי להיפרד, אז הוא אמר שכן. שהמצב אנוש ואין עוד מה לעשות, ואלה הרגעים האחרונים שלו. היינו ליד המיטה שלו, עד 2 בלילה. עד 2 בלילה הוא נלחם".
"אני אטייל בשבילו, ולכל מקום שאלך - אני אקח אותו איתי"
אתמול, כאמור, נערכה אזכרה למתן. "שמעתי מלא מלא סיפורים ונחשפתי לתמונות, שספק אם הייתי רואה", מספר יוני. "היו שתי בנות מדרום אמריקה שסיפרו לי את אותו סיפור - שזה מדהים בעיניי, אבל זה גם לא הפתיע אותי. הייתה מישהי שהייתה לה הסעה ב-3 בבוקר. ומתן, הוא קם לבד, הלך אליה לחדר, עזר לה עם המזוודות וחיכה איתה עד שתבוא ההסעה שלה. והיה עוד סיפור, הוא היה צריך לעזוב איזה מקום ולהמשיך בטיול, והייתה מישהי שחיכתה לחברים - 'אבל הם יבואו רק עוד 3 ימים'. אז הוא אמר לה 'אני דוחה את ההמשך שלי בשלושה ימים, אני לא משאיר אותך לבד. אני אישאר איתך כאן עד שהחברים שלך יבואו'. ובאמת כך היה"
יוני מסביר כי את האזכרה קיים בנפרד מגרושתו תמי, אמו של מתן, מה שיצר לדבריו "פילוג" ומצב לא נעים מול מכריהם המשותפים. "החלטתי שמשנה הבאה אני לא עושה אזכרה. את האזכרה שלו אני אעשה במקומות שבהם הוא היה, כל שנה אני אעשה במקום אחר ברצף הגיאוגרפי של הטיול שהוא עשה. אז שנה אחת הבאה זה יהיה מקסיקו, שנה אחר כך גואטמלה, שנה אחר כך פרו, וזה מה שאני רוצה לעשות. להביא תמונות שלו ואקססוריז שלו ולספר עליו".
גם את הנצחתו של מתן, יוני מתכוון לעשות בעזרת אהבתם המשותפת - הטיולים. "יש לי הרבה מקרים שבאמת בא לי לשבור את הכלים, אבל אני מוקף בסביבה מאוד תומכת, מבינה ומכילה, שלא נותנת לי ליפול או להישבר, ואני מוצא את החוזקות האלה בעיקר בהנצחה שלו: עשיתי טיול של אופנועי שלג בבוקרשט לזכרו עם חברים שלי, ובדיוק עוד חודש אני מתכוון לנסוע לסרי לנקה לעשות גלישה לזכרו. וזה מה שאני אעשה, אני אטייל בשבילו. לכל מקום שאני אלך אני אקח אותו איתי, יחד עם הדגלים שהוצאנו, והסטיקרים, ומשפטים שהיו לו". הוא מספר כי מתן נהג לכתוב תובנות, חלקן עמוקות מאוד, וכי בכוונתו לפרסם אותן ביום ההולדת שלו, "שיוצא בדיוק ביום השנה - כ"ג בתשרי (התאריך העברי של 7 באוקטובר 2023, ע"א), שיוצא בדיוק ב-26 בספטמבר, תאריך הלידה שלו".
"כל מה שהיה שובר אותי או מפיל אותי עד 7 באוקטובר - כבר לא. שום דבר לא יכול לגעת בי, שום דבר לא יכול לחדור אליי. כבר לא מעניין אותי מי יחיה, מי ימות, אם הילד שלי ידבר איתי, אם הילד שלי לא ידבר איתי... לא מעניין אותי כלום. אחרי מתן כלום לא יכול לפגוע בי. הוא היה הדבר הכי יקר לי. הבן הבכור שלי, המוצלח, שמביא לי תמיד נחת, גאווה. אחריו כבר כלום. הוא מאוד האמין בקארמה, כל מה שתעשה זה מה שתקבל. זה גם מה שמנחה אותי היום, היום כל פעולה שאני עושה - אני מתנהג כאילו הוא יושב לי על הכתף, ורואה ושומע הכל. ואני לא אתן לו לעולם סיבה להיות מאוכזב, תמיד אני ארצה שהוא יהיה גאה בי. כמו שאני הייתי גאה בו".