"אילו ידעת כמה אני חושב עלייך", נחשף המכתב הרומנטי של דוד בן גוריון לאשתו פולה

המכון למורשת בן-גוריון ציין היום את יום פטירתה העברי של פולה בן-גוריון, במלאת 57 שנים לפטירתה, וחשף לראשונה מכתב מרגש בכתב ידו של דוד בן-גוריון לפולה, בו הוא משתף את רגשותיו העמוקים כלפיה, את געגועיו ואת אהבתו הגדולה. המכתב נמצא בארכיון בן-גוריון.

המכתב, שנכתב ביידיש ביוני 1918, נשלח בתקופה בה היו בני הזוג נשואים רק כחצי שנה. ארבעה חודשים בלבד לאחר נישואיהם התגייס דוד בן-גוריון לצבא. כשכתב את המכתב שהה בקנדה, במסגרת טירונות עם הגדוד העברי, בעוד פולה נשארה בניו יורק והיא בהריון מתקדם. במכתב, דוד מתאר את הקשר העמוק והחם שהיה ביניהם, ומגלה צדדים אינטימיים ורגשיים של דמותו. הוא מביע את אהבתו הרבה לפולה, ומתאר את געגועיו העזים אליה ואת הנחמה שמצא באהבתה, תוך שהוא מדגיש כי אהבתו אליה נותרה יציבה ונצחית, גם בעתות פרידה.

"אילו ידעת כמה אני חושב עלייך בלילות השקטים באוהלי, וכמה אהבתך וסבלך מרעידים נשמתי עד למעמקי מעמקיה, ועד כמה געגועיי לוהטים בקרבי, כי על כן מכל האנשים החיים בעולם את לי היקרה ביותר. ילדתי שלי — האין את יודעת שברגעים של בדידות ועצב אהבתך אלי היא הנחמה העמוקה והמרגיעה ביותר, וכשאני נזכר בך — מתמלא ליבי רגשות חמים אשר מימי לא הרגשתי ביחסי לשום אדם אחר..." (יוני, 1918 ונידזור קנדה)

איתן דוניץ, מנכ"ל המכון למורשת בן-גוריון מסר: " מעבר להיותו של דוד בן-גוריון מנהיג, הוא היה בן הזוג של פולה. דוד ופולה היו בני אדם עם רגשות, אהבות וגעגועים. חשיפת המכתב זו הזדמנות להכיר את הזוג בן-גוריון בראשית דרכם הזוגית, לא רק בהיבט ההיסטורי, אלא גם בהיבט האנושי. - את המילים החמות והכנות של דוד בן-גוריון לפולה ניתן להבין לא רק כהבעת אהבה, אלא גם כהבעת חוסן אישי שמלווה אותם בשעות קשות ובתקופות של פרידה. זו הזדמנות להביט על דמותם, דמות של זוג צעיר, בצל אירועים היסטוריים גדולים, מזווית אישית, אינטימית ונוגעת ללב ".

במכתב כתב בן גוריון: "שני מכתבייך מיום 17 ו־18 ביוני. איני יודע כיצד להודות לך. אף לא שכחת לשלוח לי את ה"איוונינג פוסט", שלא ביקשתיו כלל ממך, אלא שאת ידעת כי בניו יורק אהבתי לקרוא עיתון זה. לא יכולתי לצפות לסימן יותר טוב של אהבתך אלי. כבר הסברתי לך מדוע לא יכולתי בשבוע שעבר לכתוב לך שני ימים רצופים. פרט לשני ימים אלה, אני כותב לך יום־יום. אילו ידעת כמה אני חושב עלייך בלילות השקטים באוהלי, וכמה אהבתך וסבלך מרעידים נשמתי עד למעמקי מעמקיה, ועד כמה געגועיי לוהטים בקרבי, כי על כן מכל האנשים החיים בעולם את לי היקרה ביותר. ילדתי שלי — האין את יודעת שברגעים של בדידות ועצב אהבתך אלי היא הנחמה העמוקה והמרגיעה ביותר, וכשאני נזכר
בך — מתמלא ליבי רגשות חמים אשר מימי לא הרגשתי ביחסי לשום אדם אחר...
פוליה יקרה! אם אהבה בלבד — אהבה עמוקה, גדולה וחזקה — יש בכוחה לבדה להביא אושר לאדם, הרי את האדם הכי מאושר בעולם. איני יודע, יקירתי, אם אוכל לתת לך דברים אחרים — אני מקווה שכן
— אולם אהבה טהורה, נקייה ובלתי נדלית תמצאי אצלי כל ימי חייך. כי אני שייך לאותם האנשים שאם הם אוהבים פעם — הם אוהבים לנצח ואוהבים בכל העוצמה והאש של נשמתם. עתידנו עטוף חוסר ידיעה, אבל אני בטוח שלעתידנו נתונה אהבתנו". יוני, 1918 ונידזור קנדה