בשבוע שעבר הושק באצטדיון טוטו טרנר ספרו הראשון והאוטוביוגרפי של ויקו חדד, מדמויות הספורט הוותיקות והמוכרות בדרום בכלל ובבאר שבע בפרט. הספר, "ויקופדיה", מספר את סיפורו של ויקו חדד, משכונה ד' בבאר שבע ועד לברצלונה.
"לפני כ-15 שנים עזרתי לדוקטורנטית צעירה בשם שלומית גיא להיכנס לאקדמיה באנגליה, כדי לבצע את המחקר שלה, שעסק בשיקום ומיגור האלימות בכדורגל האנגלי", מספר חדד על מה שהוביל אותו לכתוב את הספר. "כשהיא חזרה לארץ וכתבה את ספרה 'אימפריה' שעסק סביב המחקר, היא שאלה אותי למה שלא אכתוב ספר על חיי כמאמן ולתת טיפים לציבור הרחב כולל אנשי המקצוע. עניתי 'מה אני קשור לספר?', אבל שלומית התעקשה והתחלנו יחד לכתוב, אני מספר והיא כותבת".
"אחרי 3 מפגשים נפרדו דרכינו מפאת חוסר זמן ועיסוקים שונים. לפני כשנה, הנכד שלי שגיא אמר לבת שלי, אמא שלו - 'אמא, איזה כיף לך שיש לך אבא מאמן כדורגל'. זה מאוד הרשים אותי והחלטתי שזה הזמן לכתוב את הספר שיהיה למזכרת וללמידה למשפחתי, בנותיי, נכדי ובעזרת השם, גם עבור הנינים שלי. פניתי לשלומית, אשר מאז הקימה עסק של הוצאה לאור, וסיכמנו על תהליך העבודה. אני כתבתי הכל בכתב ידי ושלומית הקלידה, דאגה לעריכה בשנית וכך יצא הספר, מרגש ומלא בחוויות שמדברות לשחקנים, הורים, מאמנים ואוהדים".
על בחירת שם הספר מספר חדד: "בחירת השם של הספר גם הייתה מעניינת. היו הרבה שמות כמו 'ויקיפדיה', 'ויקו - מחשביקו', 'דון ויטו', אבל כשאיילה סספורטס שמעה את השמות היא מיד אמרה 'למה לא ויקו-פדיה', והשם מיד נקלט. כך, אחרי 18 שנים של מחשבות, יצא הספר לאור".
מה יש בספר?
"הספר מלא בסיפורים אותנטיים שקרו עם השנים, מימי בנוער ועד היום, כולל חוויות מרכישת הקבוצה על ידי משפחת ברקת ואלונה בראשם. אחד הפרקים נוגע במשחק גביע uefa נגד ברצלונה, בבית ובחוץ. אחד הסיפורים המדהימים היו כשנפגשתי עם יוהאן קרוייף, עת נסעתי לארגן ולתאם את שני המשחקים. צריך לזכור, בשנת 1995, לפני 30 שנים, לא היו בקבוצות צוותים ניהוליים כמו היום. המאמן עשה בערך ה-כ-ל. יוהאן קרוייף הפתיע אותי כשהזמין אותי ואת שלום שריר, מאמן הכושר שהיה איתי, לארוחת צהריים. שם דיברנו ארוכות על החיים בכלל וכדורגל בפרט. בסיום הארוחה, אני מרגיש די קרוב, אני שואל את יוהאן - 'אחרי שראית את המשחק שלנו נגד הפועל ת"א, יש לך אולי טיפ לתת לי כדי לשפר ולו במעט את הקבוצה שלי?'. הוא הביט בי לרגע אחד במבוכה ואז ענה בהחלטיות 'מס' 5 עדיף שישחק בקישור ולא כבלם'. 'אם הוא לא ישחק אני בבעיה כי הוא השחקן הוותיק ביותר והוא משחק גם בנבחרת', אמרתי".
"'תן לו לשחק בקישור, הוא אוהב לתקוף, מרבה לעלות לרחבה ויש לו משחק הגנה ומסירות טובות', הוא ענה. הגעתי לארץ ואמרתי לשלמה 'שמע שלמה, יוהאן קרוייף החמיא לך אבל אמר שאתה חייב לשחק בקישור כי אתה תוקף ואוהב לעלות לרחבה במצבים נוחים'. שלמה סרב בכל תוקף בטענה שהוא בלם וזהו. כך היה כל יום, עד יום שישי. באימון המסכם אמרתי לשלמה שיש לי רעיון. הוא יעשה החלפת תפקידים עם סתיו אלימלך כלומר, סתיו ישחק כבלם ושלמה ישחק כקשר ובמהלך המשחק , בכל רגע ששלמה ירצה לחזור לתפקיד הבלם נעשה זאת בלי צורך בחילוף שחקן. לשמחתי, שלמה הסכים. המשחק היה באצטדיון בלומפילד, נגד בית"ר תל אביב. לופא קדוש ז"ל היה המאמן שלהם. המשחק נגמר בתוצאה 2:6 לטובתנו. שלמה אילוז הצטיין! הבקיע שער, בישל 3 שערים. במסיבת העיתונאים כולם החמיאו לשלמה ולי על המהלך ואמרו כי כולם יתנו לשלמה ציון 10 בעיתון למחרת. הגעתי לאוטובוס השחקנים ממסיבת העיתונאים, מחבק את שלמה ואומר לו בשמחה וגאווה 'שלמה, כל הכבוד. מחר, בכל העיתונים אתה מקבל ציון 10'. שלמה מצנן את ההתלהבות ואומר לי: 'ויקו, באמא שלך, ציון 10 או לא ציון 10 אני בשבוע הבא רק בלם'. כך הפסיק שלמה אילוז קריירה שנייה של קשר במקום בלם בשעה".
"המשחק נגד ברצלונה השפיע מעט כי עוד בהיותי צעיר הייתי בן בית במועדון הפאר 'אייאקס אמסטרדם', שם גם שיחק ואימן יוהאן קרוייף. שיטות המשחק והנעת הכדור (לימים פפ גוארדיולה שידרג את סגנון המשחק וקרא לו 'טיקי טקה') של 3:4:3 הייתה ידועה לי עוד מימי השתתפותי בהשתלמויות אינספור במועדון אייאקס. לצערי, בארץ לא היתה סבלנות. ניסיתי לשחק כך בהפועל באר שבע, לפני ואחרי ברצלונה, כי חשבתי להביא משהו חדש לכדורגל הישראלי, אבל כמו כל דבר בכדורגל, צריך תוצאות טובות כדי להטמיע משהו חדש וזה לא קרה. כמובן שיש הרבה סיפורים בנושאים שונים. כאלה, המופיעים בספר, הם אלו שהשפיעו על התייחסותי למקרים שונים".
כמה היה לך קשה להפוך ל"סופר"?
"מרגע שהתקבלה החלטה לכתוב את הספר, הכל זרם ועבד מהר ויפה. לא היו שום מחסומים, להיפך, מרוב שפע הסיפורים הייתי צריך לוותר על הרבה מהם כדי להתמקד במטרת הספר העיקרית, שהיא להעביר מסרים וקודי התנהגות והתנהלות למאמנים, הורים, שחקנים וההנהלה, במקרים השונים. לפני 30 שנה לא ידעו להשתמש במחשב לטובת הספורט. כשהגעתי לבוגרים חיפשתי דרכים פורצות דרך וכמורה לחינוך גופני חשבתי שפסיכולוג, עקרונות המשחק שבניתי, אדם שישב ויסמן סטטיסטיקה על ביצועי השחקנים, שימוש בווידאו בצורה הכי פרימיטיבית שיש, יהוו ערך מוסף כך שנוכל ליצור יתרון על הקבוצות היריבות שלנו - כאשר השחקנים יקבלו בנוסף על אימוני כושר וכדורגל טקטי, גם אימונים מנטליים, נוכל לראות שיפור ביצועים בסטטיסטיקות ועוד. לשמחתי, הצלחתי מאוד בכך".
"היום אין מועדון, כולל נוער ונערים, שלא נעזרים בכל המדע הזה, בצורה דיגיטלית", מתגאה חדד, "כולל אנליסטים וכו'. בזמן לימודי התואר באמריקה נחשפתי לכל התמיכה המדעית סביב הספורט הקבוצתי. באוניברסיטה התעסקו עם נבחרת כדורסל ששיחקה בליגת מכללות. נצמדתי אליהם בתקופת לימודיי, ובלי להתבייש שאלתי את השאלות. לשמחתי, גם קיבלתי תשובות והשאר היסטוריה. האוהדים, העיתונאים וההנהלה בארץ לא ידעו איך לאכול את החדשנות הזאת. לכן, כל פעם שהיינו עושים מהלכים, היו עובדים איתי. כינויים כמו 'ויקו - מחשביקו' ו-'ויקו המהמר' היו בשגרה. הייתי עובד עם השוערים ומכין אותם למשחק הליגה בשבת. כך לדוגמה, אם יהיה פנדל נגדנו, לאן בועט השחקן של היריבה שבועט את הפנדלים שלהם. במשחק של בני יהודה מול ראשון לציון הזכרתי לשוער שלנו, רפי כהן, לאיפה בועט ניסן קפטה מראשון. רפי זינק לפינה והצליח לעצור את הפנדל. העיתונאי זאב גולדשמיט קפץ מהגדר בצעקה - 'ויקו, אתה מהמר! זה לא הגיוני'. הסתובבתי אליו ועניתי 'מהמר או לא, מה זה משנה? העיקר עצרנו את הפנדל!'. כך לאט לאט כולם הבינו והפנימו שזה מדעי ולא סתם גימיק'".
לסיום חדד גם מתייחס לקבוצת נעוריו, הפועל באר שבע: "הפועל באר שבע זורמת בעורקיי. שיחקתי ואימנתי במועדון, בכל הגילאים, כולל הבוגרים בליגת העל. נראה, אולי כשאצא לפנסיה אבחר לי תחביב לטפל במחלקת הנוער של המועדון".