לפני שנה, נפל בקרב בדרום לבנון לוחם המילואים טל שועה ז"ל. ענבר, אלמנתו, שנשאה את בנם הראשון בזמן שנפל בקרב, שיתפה היום, שנה למותו, על החיים ללא בעלה: "שנה עברה מאז שקיבלתי את הבשורה שטל נהרג . שנה שכל לילה כשאני עוצמת את העיניים התמונה של הרגע הזה עולה לי".
"באותו לילה את צמד המילים 'הוא הבטיח לי' מלמלתי לעצמי בקול כל חמש דקות במשך 4 שעות רצופות. מאז אותו לילה השתנו לי החיים. ללמוד לחיות בלי טל ואיך מתחילים? טל היה כל עולמי, תכלית חיי . פתאום להתחיל חיים שלמים בלי טל , צבר בי המון כעס וכאב. היו ימים שלמים שלא הייתי מוכנה לצאת מהמיטה, היו ימים שהרגשתי שהעסקים שהוא השאיר לי גדולים עליי, נדחקתי לפינה, הגעתי להמון צמתים בדרך שהיה לי ברור שאם טל היה לא הייתי צריכה להתמודד איתם, התחלתי הריון ראשון שכל כך חיכינו לו בידיעה שאתחיל אותו כאם חד הורית ובמליון תהיות של איך אעשה את זה והאם בכלל ואיך בכלל ילד צריך להתמודד עם המילה יתום?"
"נשאבתי למעגל האובדן. היו ימים טובים יותר, היו ימים טובים פחות, אבל זה כמו להתחיל ללכת מחדש, הבנתי שלהריון הזה יש סיבה, ושבזכותו ארים את עצמי בחזרה. היו סביבי משפחה וחברים שלעולם אודה להם שלא וויתרו עליי גם כשימים בחרתי שלא לתקשר עם הסביבה".
חזות משתפת כי קיבלה סימנים מטל בעלה: "והיו לי סימנים , סימנים על אמת שקיבלתי מטל. לפני כמה חודשים מישהו שאל אותי - איך זה מרגיש? לא התכוננתי מראש לשאלה הזו , כי מעולם לא העזתי לשאול את עצמי. ההרגשה היא געגוע שיש לו תאריך התחלה אך אין לו תאריך תפוגה. זה הרצון לעוד חיבוק אחד קטן , קטן ודי. זה לעלות לישון כל לילה ולהתחנן שתבוא לי בחלום, כי הרבה זמן לא באת ואם באת , זה לקום בבכי. זה הפחד שזורם לי בגוף מהאפשרות לשכוח. לשכוח את הקול, את הריח את המגע. אלוהים , כמה זמן שלא נגעתי בך. הפחד בלשכוח חוויות שלנו יחד".
"אני מפחדת מהזמן שעובר, אני מרגישה שזה מרחיק אותך ממני. ועדיין זה להרגיש מאוהבת ולכל החיים באדם שלא יחזור עוד. זה מסע שלם , שהייתי אמורה לעבור יחד איתו. ועכשיו אני עוברת, בלהבין איך לחיות בלעדיו".
"הייתה לי אהבה מיוחדת. כזו שייחלתי לעצמי לפני שפגשתי את טל. היה לי איש אחד יחיד ומיוחד, שהייתי מסתכלת עליו בהערצה, בעיניים מאוהבות ולב שלם. היה לי פרטנר לחיים, חבר כמו אח, מאהב עם אינטליגנציה רגשית בשמיים. היה לי כל מה שהייתי צריכה. קיבלתי מתנה שכל בוקר שאני פותחת עיניים אני אומרת תודה. בדרך מסויימת קיבלתי קצת מטל בחזרה. כשאני מסתכלת לילד שלי בעיניים אני רואה אותו. טל הבטיח לי שהוא ישמור על עצמו, הוא לא הצליח לעמוד בהבטחה. אבל הוא שומר עלינו, ואני יודעת שהוא איתנו לאורך כל המסע. הוא דאג להעביר לי את המסר".