מאות בני אדם התכנסו אמש (ראשון) במועדון הגגרין בתל אביב כדי לחגוג את צאת אלבומו של הראפר נועם "נומי" כהן, תושב באר שבע, שנהרג לפני שלוש שנים בתאונת אופנוע - רגע לפני הפריצה הגדולה שלה כל כך חיכה. נומי עבד על אלבום חדש, הספיק להתארח בסיבוב ההופעות המדובר והמתוקשר של רביד פלוטניק וטונה, ורגע לפני הופעת סולו שלו - הכל נגמר.
מותו של נומי הכה את קהילת ההיפ הופ הישראלית בתדהמה. בניגוד לאופיו של הז'אנר מעבר לים, בישראל ראפרים כמעט ולא מתים. הם מתבגרים, משנים נישה או סגנון מוזיקלי, במקרה הקיצוני פשוט מפסיקים לעבוד בתחום - אבל לא מתים, בטח לא רגע לפני ההצלחה שכל הסצנה מחכה לה. זה המקרה של נומי.
למזלם של בני משפחתו ושל קהילת ההיפ הופ הישראלית, נומי עבד חזק מאוד. לצדו של המפיק גיא קושנירסקי, הוא היה בשלבים מתקדמים מאוד של יצירת האלבום, ולאחר מותו נשארו חומרים רבים - כתובים ומוקלטים כאחד - שהפכו את חלומו של נומי לבר הגשמה גם לאחר מותו. בספטמבר השנה, בתום עבודה של שלוש שנים, האלבום "חמרמורת" יצא והקהל התמסר אליו.
ב-1 באוקטובר, לפני כחודשיים, הייתה אמורה להתקיים מסיבת ההשמעה. מסיבת השמעה, למי שלא מכיר, הוא אירוע קצת משונה, בה אמן משמיע לחבריו ולקולגות את האלבום עליו עבד. לא בלייב על במה, לא עם כלים חיים, אלא עם שירי האלבום מתנגנים ומושמעים בציבור בפעם הראשונה. אבל כשבאר שבעים מפיקים מסיבת השמעה, באירוע חייב להיות גם כיבוד, פירות וכל טוב. רצה הגורל, וכמה שעות לפני פתיחת השערים אירעה המתקפה האיראנית על ישראל, ובמרחק כמה מאות מטרים מהמועדון אף אירע פיגוע דקירה. מגשי הפירות נתרמו לחיילי צה"ל, ומסיבת ההשמעה נדחתה.
אתמול, חודשיים לאחר המועד המקורי, זה קרה. מגשי פירות חדשים הוצבו במקום לצד חטיפים וממתקים (או כמו שכתב חבר: "אם נומי היה יודע שמנציחים אותו במאנץ' הוא היה מבסוט"), והקהל התחיל להגיע בהמוניו. את הערב פתחו בני משפחתו של נומי - צופיה, מומי ומור - לצד האנשים המעורבים ביותר בעשייה המוזיקלית, ביניהם שגיא "הפטרון" דהן, מנהלו של נומי וחברו הקרוב, ויובל "דודא" ניאזוב, חברו של נומי שגם עשה את המיקסים והמאסטרינג של האלבום. הפאנל המכובד, בהנחייתו של איש התקשורת ניב אלבז, ידיד המשפחה, התחלף מעט אחרי כל שיר שהושמע, אך ההתרגשות הייתה ניכרת אצל כל האורחים לאורך כל הערב.
בזה אחר זה עלו לבמה אמנים שהשתתפו באלבום - מוקי, כפיר צפריר, זיקיי, אברי ג'י, סבסטיאן, אביחי נפתלי, דיג'יי קוש ודיג'יי גלאס וגאס שניגנו לצדו של נומי ועוד רבים וטובים - וסיפרו על נומי שהם הכירו. היו מי שסיפרו סיפורים אישיים (הסיפור על הקטטה בחיפה יישאר הסוד של מי שהיה בערב ההיסטורי הזה), היו מי שסיפרו על החיבור שלהם לאלבום ולשיר בו הם משתתפים. מכל הסיפורים התגלתה דמותו של נומי המצחיק, השובב, "ילד רע" כמו שהוא כתב על עצמו - אבל גם של חבר אמיתי, סקרן ואמיץ, שדאג לכל מי שסביבו, עד כדי תשלום לנגנים על הופעה שלא הייתה בגלל שהימים היו ימי קורונה והם נזקקו לפרנסה.
קטעי וידאו של נומי מהשלבים השונים לאורך הקריירה והחיים ליוו את כל הערב, שכמו שכבר נכתב כאן - היה ערב היסטורי. לא זכורה לי מסיבת השמעה שהיא למעשה ערב שיר ושיח לזכרו של ראפר שנהרג, עם בני משפחה וחברים בקהל שכל קשר ביניהם לבין סצנת ההיפ הופ - אלמלא נומי - היה מקרי בהחלט. עם שי שהעניקה צופיה לכל אחד מהמשתתפים באלבום ובהפקת הערב. עם בקבוק ויסקי על השולחן שכדרכו של ויסקי, סימל מצד אחד את חגיגיות המאורע, אבל מהצד השני גם את הנסיבות הטרגיות בהן הוא מתקיים. זה היה טקס זיכרון, מהמכובדים והמרגשים שבהם נכחתי, אירוע שייכנס לדברי הימים של סצנת ההיפ הופ הישראלית.