ראש עיריית באר שבע לשעבר יעקב טרנר הלך לעולמו בגיל 89. טרנר עבר מספר תחנות מקצועיות בחייו - מחיל האוויר, דרך המשטרה ועד לתפקידו בעיריית באר שבע, ולפי קולגות ששוחחו עם וואלה שבע, הוא ייזכר יותר מכל כאדם של אנשים.
אחת התחנות הכי מרכזיות בחייו של טרנר הייתה חיל האוויר. "אני הייתי טייס צעיר בטייסת 102, טרנר היה אז המדריך הראשי של ביה"ס לטיסה", נזכר ראש אמ"ן לשעבר, אלוף במיל' עמוס ידלין. "לכל טייס יש שתי פנים: יש לו את הכישורים שלו כטייס, ויש לו את הכישורים שלו כמפקד וכבן אדם. אני חושב שכטייס הוא היה מצוין, הוא קיבל פיקוד על שתי טייסות, אבל אני הכרתי אותו כבר אחרי זה. ואז הוא בלט בעובדה שהוא קצין שמאוד איכפת לו מאנשים מסביב, איש רגיש לאנשים, רוצה להדריך אותם, להעביר להם את הערכים שלו, את התרבות של חיל האוויר שהוא גם מאלה שעיצבו אותה אבל גם מאלה שרצו שהיא תתעמק ותתחזק".
דוגמה לחשיבות אותה ייחס טרנר לעבודתו קיבל ידלין במיקום מפתיע במיוחד. "הוא בדרגת אלוף משנה, מפקד ביה"ס, ואני סרן צעיר, מתלבט בכלל אם להישאר בחיל האוויר, על חוף הים בימית", נזכר ידלין. "אנחנו נפגשים במקרה, עם בגד ים, והוא אומר לי 'עמוס, בוא שב לידי, ספר לי מה קורה', ואני מספר לו על ההתלבטות שלי. והוא ממש לא עוזב אותי, למה נכון וצריך להישאר בחיל האוויר, למה זה המקום שבו קצין כמוני יכול לתרום הכי הרבה, ואני לא אגיד לך שזו השיחה שהשפיעה עליי, אבל כשעושים את כל המאזן כולו - מה שהוא אומר לי אז, בהחלט היה לו חלק משמעותי".
בשלב מסויים בקריירה של השניים, היוצרות התהפכו - וטרנר הפך כפוף לידלין. "המקום שהכי עבדתי איתו זה כשכבר הייתי מפקד בסיס חצרים והוא היה במוזיאון. המוזיאון לכאורה היה צריך להחזיק את עצמו מהכנסות של מבקרים - זה לא היה המצב. היה צריך לתמוך בו, והוא מאוד לא הרגיש נוח לבוא לבקש את התמיכה, במשאבים, קצת בתקנים, קצת בתקציבים. עשינו את המקסימום כי ראינו כמה הדבר הזה יקר ללבו: המוזיאון, המסורת של חיל האוויר, המורשת של חיל האוויר, סיפורי הקרבות, המטוסים שכבר יצאו משימוש, והדבר שהכי הרשים אותי זה כמה הוא אהב לטוס".
ידלין מספר כי טייסים בחיל האוויר טסים עד גיל 50, "ומהבחינה הזאת יעקב טרנר היה ממש חריג והמשיך לטוס - כל חמש שנים היינו מוציאים לו אישור ממפקד חיל האוויר - עד גיל 75. בגיל 70 פחות או יותר כבר לא נתנו אישור לטוס לבד. יצא לי פעם לטוס איתו בכיסא האחורי, הוא אומר לי בתסכול רב שרוב שנותיו הוא עשה כמדריך בכיסא האחורי, ועכשיו צריך לשמור עליו כאילו הוא חניך".
"הוא האמין במכונות ובמטוסים כנושא שהוא מרכזי בביטחון ישראל, ומצד שני - באנשים. האיכות של האנשים של חיל האוויר הייתה לו חשובה לו בצורה יוצאת דופן".
טרנר הלך לעולמו כיממה לאחר שחיל האוויר תקף באיראן. מעורבותה של הטייסת מחצרים, עליה פיקד טרנר ולאחריו גם ידלין, ספק-נחשפה בביקורו של שר הביטחון יואב גלנט בבסיס בשבוע שעבר. גלנט אמר לטייסים ולאנשי הצוותים הטכניים כי "אחרי שנתקוף באיראן כולם יבינו מה עשיתם בתהליך ההכנה והאימון".
אתה חושב שהוא היה גאה בפעולה של החיל באיראן?
"אני משוכנע שהוא היה מאוד מאוד גאה. ב-1981, כשחזרנו מתקיפת הכור בחג השבועות, עשינו תחקיר בתל אביב. באותו יום טסנו חמש טיסות - מרמת דוד לבסיס עציון, מעציון לבגדאד ובחזרה, טיסה רביעית לרמת דוד בלילה ועוד טיסה אחת מתל אביב, מהתחקיר, לחצרים. זה היה חג והמשפחה שלי הייתה בחצרים, וטרנר, שהיה מפקד בסיס חצרים באותו זמן, נתן לי טרמפ. טרמפ מוטס, ודאי", אומר ידלין בחיוך. "הוא היה כל כך גאה בחיל האוויר שעשה משימה של תקיפה כל כך רחוקה, כל כך מפתיעה, כל כך מוצלחת, ובמיוחד במיוחד הוא אומר: 'עמוס, אני כל כך שמח שכולכם חזרתם הביתה'".
" טרנר תמיד לקח את הצעירים איתו וקידם אותם"
"כל מי שעבד עם טרנר, בכל תחום, מיד יודע להגיד עליו - קודם כל בן אדם", אומר קובי נודלמן, ראש הלשכה של טרנר. "הייתי עוזרו האישי וראש הלשכה שלו למעלה מעשור, והיה לי לכבוד ללוות אותו וללמוד ממנו ולהכיר את האיש רחב הממדים הזה, שהרבה אנשים הכירו ומי שלא הכיר - כנראה שהפסיד. איש שבראש ובראשונה, רוב האנשים שמכירים אותו יגידו שהוא קודם כל מענטש, הוא בן אדם, עם הרבה ערכים וכבוד. הוא היה מהאחרון שעוזבים תמיד את האירועים, תמיד מדבר עם האנשים הכי פשוטים וקטנים בגובה העיניים, ראה את כולם באופן שווה. תמיד עזר וקידם וברוח טובה, תמיד עם אורך רוח וסבלנות מרובה. אדם מיוחד, אדם משכמו ומעלה, הרגשתי אליו קשר אישי מאוד - גם מודל לחיקוי, וגם מין אבא כזה שתמיד נמצא ברקע ודואג תמיד לכולם, תמיד היה לו איכפת מכולם".
נודלמן מתאר את טרנר כאיש בעל יכולות מקצועיות אדירות. "הוא הביא המון כספים לרשות המקומית בתקופה שלו, ותרם רבות לאיזון של העיר הזאת, שהייתה בגרעונות כל כך גדולים בתקופה שהייתה לפניו. אני חושב שבגלל היכולות שלו, הוא הצליח לייצב את העיר הזאת, שהמשיכה כמובן להמריא קדימה גם בשנים שאחרי. גם הרבה דברים שבוצעו אחרי שהוא הלך, אלה פרויקטים שהוא התחיל איתם או שהוא גייס בשבילם".
"הוא תמיד הפתיע אותנו", מספר נודלמן, "תמיד אמרתי 'עד לאן הפתיל הזה עוד יכול להמשיך', ותמיד זה היה ארוך. טרנר זה הגדרה של בן אדם, קודם כל. איש טוב בכל רמ"ח איבריו, בכל כיוון שלא בחנת את זה - תמיד עם הרבה סבלנות וכבוד הדדי ודרך ארץ. מלח הארץ מה שנקרא. היה מפכ"ל, ראש רשות, תרם כל כך הרבה למדינה הזאת, ותרם לאנשים".
בין היתר, טיפח טרנר את מי שמכהן היום כראש עיריית באר שבע, רוביק דנילוביץ', שכיהן כסגנו במשך שתי קדנציות. מערכת היחסים בין השניים ידעה עליות ומורדות, כאשר לימים התמודד דנילוביץ' מול טרנר וניצח בפער גדול. טרנר המאוכזב התראיין לאחר ההפסד ואמר כי לא אהב את בחירתו של דנילוביץ' להתחרות מולו, ואף טען שטיפח אותו כבן - וכי לא יעלה על הדעת שבן יצא נגד אביו. בחלוף הזמן השניים התפייסו, ודנילוביץ' אף יזם את קריאת האצטדיון החדש בבאר שבע על שמו של טרנר.
"מטבע הדברים, כשמתחלף שלטון תמיד יש את השלב הזה שאחד שמח ואחד פחות שמח", מסביר נודלמן. "הם התגברו על זה לפני הרבה שנים, הם עשו כברת דרך גם בהרבה דברים אחרי. אני חושב שהם יודעים להעריך אחד את השני, כל אחד מהמקום שלו. הוא תמיד תמך בצעירים, ורוביק הוא מאותה קבוצה של צעירים שנצמדה אליו מתחילת הדרך. טרנר תמיד לקח את הצעירים איתו וקידם אותם, והוא חשב שזה העתיד של העיר - ולראייה, הנה, רוביק ראש רשות, ועושה דברים טובים וממשיך את הדרך של טרנר".
הבוקר, לאחר לכתו של טרנר, ספד לו דנילוביץ': "מעל הכל יעקב טרנר היה בן אדם, מענטש. איש אוהב עמו ומדינתו, מסור כל כך, איכפתי ואוהב הבריות. טרנר סימל את הישראלי היפה, זה שלוקח אחריות, לא נרתע לעולם מאתגרים קשים, תמיד מתייצב ראשון לדגל, למען המולדת. תרומתו לעיר באר שבע, באחת התקופות הקשות שלה, הייתה אדירה! הוא לא היסס לקבל החלטות קשות וגורליות, לטובת העתיד של המטרופולין. החיוך הכובש שלו, פניו המאירות וטוב ליבו, יחסרו לנו כל כך. בשנים האחרונות זכינו לארח אותו מספר פעמים בעיר, לחגוג לו יום הולדת ולקחת אותו לסיור בפרויקטים החדשים ברחבי העיר. הוא כל כך שמח והתרגש. כבוד לעיר ולמועדון הכדורגל שלנו, הפועל באר שבע, שהאצטדיון קרוי על שמו. בכל שער אנו זועקים משמחה: This is Turner. טרנר שלנו! תנחומים וחיבוק חם ואוהב לבנים היקרים: איתי, יואב וציקי, שעטפו את אביהם באהבה, במסירות רבה ובחום לאורך כל השנים, במיוחד לאחר מותה של רעייתו האהובה, אריאלה ז"ל. כואבים ועצובים! יהי זכרו ברוך".
טרנר הותיר את חותמו גם בתוך המשטרה. ב-1990 מינה שר המשטרה דאז חיים בר-לב ז"ל את טרנר לתפקיד מפכ"ל הארגון, והוא המשיך לכהן בו גם תחת מחליפו של בר-לב, השר דאז רוני מילוא."לדעתי זה היה פרק שהוא מאוד נהנה ממנו, בתפקיד הזה", אמר מילוא בשיחה עם וואלה שבע. "טרנר היה איש חיל האוויר, טייס שהוכיח את עצמו, וגם כמפכ"ל משטרה הוא היה טוב מאוד. לא היו שום חיכוכים איתו בנושאים מהותיים, הוא נהג בצורה הוגנת מאוד וקידם את הקצינים במשטרה בהתאם לכישוריהם ויכולתם".
מילוא מספר כי טרנר צלח היטב את המעבר מעבודה בכפוף לשר בר-לב לעבודה בכפוף אליו. "לא היו שום בעיות, לא היו שום קשיים. הוא התנהג מאה אחוז ונהג בהגינות רבה. היו לנו יחסי עבודה מצויינים. גם היחסים בינינו היו טובים מאוד, איתו ועם אשתו". על אהבתו של המפכ"ל לשעבר לחיל האוויר סיפר מילוא, כי טרנר "היה נוסע למוזיאון חיל האוויר לעתים קרובות, והיה שומר גם על הקשר עם חיל האוויר שהוא מאוד אהב".