בבוקר של 7 באוקטובר, בשעה 7:00, סיים לוחם האש רס"ר רועי משה ז"ל משמרת בתחנת באר שבע. הוא יצא במכוניתו לכיוון בית הוריו שבאשקלון, אך באזור קיבוץ גבים נתקל במחבלי חמאס. לבית, שם חיכו לו גם אשתו ההרה וילדיו, הוא כבר לא הגיע. שנה אחרי, אחיו הצעיר מתנאל, מספר על האובדן - ועל הזיכרונות מאותו היום, שלא שוככים לרגע.
"אשתו והילדים עשו אצלנו את החג, והוא היה אמור להצטרף בבוקר. הוא סיים משמרת בשעה 7:00, יצא לכיוון אשקלון, וזה תפס אותו שם, בין יכיני לגבים. הייתה היתקלות, הוא זיהה את הסיטואציה, פרק מהאוטו וישר רץ לתוך השדות", הוא מתאר.
לאחר שנורה, ובכוחותיו האחרונים, הקליט רועי ז"ל הודעה קולית לאשתו - בה נפרד ממנה. "הוא שלח הקלטה לאשתו, הודעת פרידה, של 'תמשיכי בחיים, אוהב אותך, אוהב את המשפחה'. הוא היה נשמע לא טוב. אשתו שמעה את ההודעה אחרי 20 דקות בערך, כי אנחנו שומרים שבת. בתחילת ההודעה היא פשוט צרחה וזרקה את הטלפון. היא שמעה רק את ההתחלה של ההקלטה והזדעזעה. היא קראה לאחי הגדול, הוא שמע את ההקלטה, ובמהלך הזמן, עם כל הדאגות ואי הוודאות, רצינו גם כן לשמוע את ההקלטה. ואז הבנו שמשהו לא בסדר".
בעקבות אותה הקלטה, החליט אחיו של מתנאל לצאת לחפש אחר אחיהם. "יומיים וחצי הפכנו את כל העולם למצוא אותו. אחי הגדול יצא ביום ראשון בבוקר מהבית לכיוון המיקום האחרון - שזה היה הטלפון שלו, דרך ג'ימייל עלינו על המיקום - וככה ידענו פחות או יותר. הוא נסע לכיוון, ומצא את האוטו שלו בשוליים כזה, והוא לא היה שם. גם לא היו כתמים של דם באוטו, כלום. זה רק הוסיף לאי הוודאות - אולי הוא חטוף, אתה לא יודע כבר איך אתה רוצה למצוא אותו. הוא לא מצא שם את הגופה שלו, אז הוא חזר, ורק אחרי יום וחצי הגיע המפקד שלו משה עמר והודיעו לנו שמצאו אותו".
למה בעצם הוא עבד בבאר שבע?
"ניסינו להעביר אותו לאשקלון והוא לא רצה, כי בבאר שבע יש יותר עבודה. הוא ממש רצה לעבוד, זה כאילו יחידה מיוחדת של הכבאות, כי הם תופסים שם את כל הנגב. יש אקשן, הוא לא אהב לשבת רגל על רגל. זה תמיד היה ככה, גם כשאנחנו מסדרים את הבית לשבת, הכל הוא מתקתק. על האש, הכל, הוא מריץ תוך שנייה".
רס"ר משה ז"ל היה בן 36 במותו. הוא הותיר אחריו הורים, שישה אחים, אישה בהריון, לינור, ושני ילדים - דניאל הבכורה והראל. "אני בן 20, יש בינינו 16 שנה. הוא היה גם אח, גם אבא, גם חבר, הוא היה הכל. הוא גידל אותי, אותנו, את כל האחים - הוא גידל אותנו כל החיים. תמיד הוא היה זה עם הניסיון, עם הידע, הוא היה חכם בטירוף. אלוהים לוקח את הטובים".
היום קיימו בתחנת באר שבע טקס לזכרו של רועי ז"ל. בטקס נאמר עליו כי הוא היה "בשר מבשרה של התחנה", וכי היה "מהלוחמים הבולטים, מקצועי, צנוע ומצחיק שתרם רבות לתחנה".
היום הזה, יום השנה לאותה שבת שחורה, איך הוא עובר עליך?
"אני יכול להגיד לך שכל יום הוא כמו אותו יום, הכל נעצר. זה פשוט עוד יום שאנשים נזכרים בו. בשבילנו זה תמיד אותו דבר, הזמן לא באמת מרפא. אנחנו מחכים למשיח".
איך אשתו והילדים?
"ככה ככה. אשתו חיה בשביל הילדים. הילדים גדלים על הסיפורים על אבא, המשפחות עוטפות אותם כמה שאפשר, אבל זה לא באמת ישלים את החסר. אין באמת נחמה, רק אם הוא יחזור זה ינחם, אז אנחנו מחכים לחזרה שלו".