פרחאן אלקאדי, שנחטף לרצועת עזה ב-7 באוקטובר וחולץ משביו לפני כשבוע וחצי, התראיין אמש (רביעי) לחדשות 12 וסיפר על רגעי חטיפתו ממושב ישע שבו עבד, על התקופה בשבי, ועל הקשר עם החטוף אריה זלמנוביץ' ז"ל.
"ראיתי שלושה חמאסניקים יורים לכיוון שלי ובאים בריצה", שחזר אלקאדי את רגעי החטיפה, "אז זרקתי את הטלפון והרמתי ידיים. בנס לא נפגעתי". הוא אמר כי פנה לחוטפיו בערבית וסיפר להם שהוא מוסלמי, והם ביקשו ממנו לקחת אותם למקום שבו ימצאו יהודים. "אמרתי להם שיום שבת, שאני בעבודה לבד. שיחקתי אותה ראש קטן", סיפר, "לא הייתי מוכן לקחת אותם ליהודים. כל המושב זה חברים טובים שלי". הוא העיד כי אחד המחבלים הכה אותו ברובהו, וחמוש אחר ירה ברגלו. הם הפילו אותו על הרצפה, ואזקו את ידיו באזיקונים.
המחבלים הובילו את אלקאדי לכיוון עזה ברגל עם עוד כמה עובדים זרים. "אותם הכניסו למנהרה 150 מטרים מהגבול", הוא משחזר, אך אותו לקחו לבית חולים ברצועה. "לא יכולתי ללכת אז עליתי במדרגות על ארבע. חצי מת", תיאר. "היו מלא אנשים - ילדים, נשים וגברים הכל. אתה רואה את השמחה, זה שמחה בשבילם, באותו היום הם ניצחו".
בבית החולים פגש אלקאדי את החטוף אריה זלמנוביץ' ז"ל. "הוא היה פצוע. קיבל מכות בראש, וראיתי שהוא פצוע ביד. הוא בן 85 עם מחלות לב, פשוט בן אדם גמור לגמרי", סיפר. "הוא אמר לי למחרת: 'אני אומר לך, לא כדאי להיות זקן'". אלקאדי סיפר כי הוא בילה זמן רב עם זלמנוביץ' ז"ל. "הייתי כל יום יושב לידו והוא היה מספר לי סיפורים. הייתה לו נכדה שהוא מאוד אהב, ואני יודע שיש לו שני בנים, בכל הזדמנות היה מדבר עליהם. הוא אמר לי שהוא חלם על זה ששחררו אותנו".
אלקאדי סיפר כי באחד הימים המחבלים העבירו אותו לחדר יחד עם שבעה תאילנדים, ושבוע לאחר מכן הוכנס לשם גם זלמנוביץ' ז"ל. "פתאום, ערב אחד, זורקים פנימה מזרן וזורקים את אריה על המזרן. הוא היה גמור, הוא נזרק", תיאר. כששאל אותו איפה היה, סיפר זלמנוביץ' ז"ל כי שהה עם חטופים אחרים. "הוא לא סיפר הרבה אבל אמר לי 'ייאוש חבל על הזמן בחדר הזה'. הוא לא אכל יותר, ושמו לו אינפוזיה. הוא התחיל להידרדר, ויום אחד הוא איבד הכרה", כדבריו. מאז, סיפר אלקאדי, זלמנוביץ' לא פתח את עיניו ולא דיבר - עד יום מותו. "ביום שהוא נפטר, בצהריים, הוא התחיל לדבר: הוא אמר שלום, לחברים, לקיבוץ, לנכדה. זה קרע אותי. ניסיתי לדבר איתו, הוא לא ענה לי. בשבילי הוא היה הכל בשבי, אח ואבא והחיים שלי, ואז הכל נעצר... כשהוא נפטר אני באמת לא עיכלתי את זה והיה לי קשה מאוד".
אלקאדי אמר כי באחד הימים, הבית שבו שהה נפגע מטיל של צה"ל, ו"חצי ממנו הושמד", לדבריו. כשתושבי חאן יונס החלו להימלט מהעיר לכיוון האזור ההומניטרי במואסי, העבירו אותו איתם והסוו אותו בין האזרחים. "אני הולך עם אנשים ברגל, הרבה", סיפר, "מגיעים לאוהלים (במואסי), מכניסים אותי לאוהל וסוגרים את הדלת". אלקאדי אמר כי היו איתו משפחות, וכי הוא שהה באוהל כשבוע. לאחר מכן לקחו אותו למנהרה, שבה שהה כשמונה חודשים תחת שמירה של שני אנשי חמאס. אלקאדי אמר כי ביקש להיות עם חטופים יהודים אך סורב. "בשבילם אני יותר אויב ממך כי אני מוסלמי ובוגד", אמר. הוא סיפר כי איימו עליו, ואמרו לו שאם היה מספר להם איפה יש יהודים ב-7 באוקטובר, הוא לא היה נחטף.