לימור ואקנין פרמוטר ז"ל נרצחה במסיבת הנובה בשבעה באוקטובר. אחותה, עדי אטיאס, החליטה להגיע להופעה של להקת היהודים שהתקיימה אמש במיוזיק סיטי בב"ש עם תמונתה של לימור ועלתה לבמה לשיר יחד עם אורית שחף את אחד השירים של הלהקה לזכרה של לימור. עדי מספרת: "לימור היא אחותי הגדולה, בת 49. אישה מדהימה. מהממת ביופייה החיצוני והפנימי. היתה עם נתינה וחיבור לכל אדם. אהובה על כל סובביה. הקרינה אור ואהבה. אהבה את החיים
אהבה מוזיקה מכל הסוגים. המוזיקה היתה לה שמחת החיים. היא רקדה בכל הזדמנות והחיוך והשמחה תמיד היו חלק בלתי נפרד ממנה. היא הלכה עם חברים לפסטיבל הנובה. נהנו רקדו ושמחו מכל הלב. ולצערי לא חזרה משם.
להקת היהודים הם חלק משמעותי בחיי. תמיד התחברתי לשירים ולימור אהבה דרכי את מה שהכירה ממני. היא היתה אמורה לבוא איתי להופעה שהיתה מתוכננת באוקטובר רק כדי להיות איתי ולהנות וזה לא קרה. מאז ה7.10 אני הרבה שרה את שעל ליבי וכל פעם מגיע שיר שמתקשר לתקופה ולהתמודדות הרגשית והרוחנית שלי".
אטיאס מספרת כיצד הגיעה לעלות לבמה יחד עם הלהקה: "הקשר נוצר בהתחלה דרך מכרים שחיברו אותי עם בר המהממת מההפקה של היהודים לפני הפסטיבל נובה בפארק הירקון שהיה ואז זה לא היה מתאים. כשהם סגרו הופעה בבאר שבע שוב התחדש הקשר. בהתחלה גם זה לא היה בתכנון ולא נראה שהיה אפשרי וממש אתמול שעה לפני ההופעה הפתיעו אותי והזמינו אותי להנציח את לימור. התרגשתי מאוד וגם ממש הופתעתי. לא תכננתי בכלל. זה כל כך מדהים ואנושי מצדם לתת במה כזו להנצחה שנותנת משמעות וערך לקיום שלנו כעם.
אני מודה מעומק הלב לאורית ותום המדהימים. ולהפקה שלהם בר ושירן שחיבקו אותי ונתנו רגע מיוחד לאור של לימור לזרוח עלינו. המעמד היה עוצמתי ומרגש וההדים של כל האנשים בקהל שבאו לחבק ולאהוב ולהנציח את לימור, לשאול עליה ולספר גם בעצמם כל מיני חוויות והקשרים שלהם לאנשים שהיו בנובה ובכלל. זו היתה ההנצחה והזיכרון הכי משמעותי. ותודה ליהודים שאפשרו לזה לקרות".
אטיאס מספרת מדוע בחרה לשיר על הבמה את השיר טיפה בים: "השיר טיפה בים מלווה אותי כל התקופה האחרונה שכן הוא שיר פרידה ועמוק בהבנה שאנחנו חלקיק אלוקי ממעלה. כולנו קורצנו מהקב"ה. כל הנשמות שלנו מחוברות. ותחושת הפרידה מנשמה שכבר לא אתנו לא נתפסת. הזמן עובר ואני עוד עומדת במקום. ופתאום אזכרה . 11 חודש. לא נתפס. וזה מכה בי. שלימור שלי לא כאן וזה לתמיד. יחד עם זאת היא כל כך נוכחת ומורגשת ומקרינה לנו את אורה ודוחפת לעשות דברים שמעולם לא היה לי האומץ. כמו לעלות לשיר".