השבוע התבשרנו שהבעלים של הפועל באר שבע, אלונה ברקת, הציעה תוכנית לשילובם של 12 זרים בכל קבוצה בליגת העל. כן כן, זו לא טעות, הרכב שלם של זרים פלוס חילוף ראשון, כי בכל זאת צריך גם רענון. בתור התחלה, הציעה ברקת, נתחיל את העונה עם 8 זרים. קצת מוזר אם רואים את הרזומה של הזרים של הפועל באר שבע בשנים האחרונות, תחום, שבלשון המעטה, הפועל באר שבע לא בדיוק הצטיינה בו.
ובכל זאת ברקת היא זו שהציעה את ההצעה. לכאורה יש משהו בהצעה. בשוק בו ליאור קאסה ואלעד מדמון נרכשים במעל מיליון יורו, איתן אזולאי מתומחר ב-2 מיליון יורו וכל שחקן נוער מתוייג כדבר הבא, צריכים למצוא תחליפים זולים. כשהשוק הישראלי קטן והמחירים גדולים ושתי קבוצות נאבקות על כל פירור, הולכים על זרים. אבל מי שרואה את ההתנהלות של הפועל באר שבע בשנים האחרונות יודע להגיד שכסף או שוק מצומצם לא רק הם הסיבה.
אלונה ברקת פשוט לא מאמינה במחלקת הנוער. כמות שחקני הבית שהשתלבו בקבוצה הבוגרת יכולה למלא כף יד אחת וגם זה בקושי. וזה לא שלא היו כישרונות. דן ביטון שוחרר בטרייד, תומר יוספי הושאל ולא קיבל מקום ב-11 ובין הספסל לסגל יושב לו איליי מדמון, קפטן נבחרת הנוער שסיימה שלישית במונדיאליטו. היחיד שהשתלב בשנים האחרונות בהרכב האדומים הוא אמיר גנאח, שהשנה נע בין הרכב לספסל. הקהל של הפועל באר שבע צמא לשחקני בית. נכון, בעונות האליפות גם היה נציג יחיד לבית החולים סורוקה, אופיר דוידזאדה שהיה שותף לעונה הראשונה, אבל הקהל הבאר שבעי רוצה להזדהות עם באר שבעים, בטח כשהזרים לא באמת משדרגים ובכל עונה מנסים להיפטר מזר אחר.
מכבי ת"א ומכבי חיפה אמנם קונות ישראלים בסכומים גדולים ובסיטונאות, אבל גם מפתחות עשרות שחקני נוער. כשאלונה ברקת מחליטה לא להתחרות עם שתי הגדולות בסכומים, כשהישראלים עולים הרבה וכשקשה להביא זרים בזמן מלחמה, צריכים להסתכל אחורה, למחלקת הנוער. אלונה לא מסתכלת, או מסתכלת ולא מוצאת הרבה וגם זה כי לא הסתכלה בכיוון שנים רבות.
8 זרים זו מכת אנושה לשחקני נוער, 12 זרים זו מכת מוות. אם יש משהו שהשנתיים האחרונות הוכיחו, ברמת הנבחרות והקבוצות, שיש שחקנים צעירים שרק מחכים להזדמנות לפרוץ, מישהו צריך לתת להם את ההזדמנות.