גפן כהן, בת 26 מעומר, היתה לפני שנה רגע לפני מעבר,או יותר נכון הישארות בארצות הברית. במהלך חופשה שלה שם היא התאהבה בקעקועים, ואחרי לימודים והתנסות החלה לקעקע. מזה שנתיים וחצי היא מקעקעת ומאז שחזרה לארץ החלה לקעקע בסטודיו 08, בבעלות קורן בן צבי.
כהן היא דמות ידועה בחיי הלילה, אחרי שעבדה שנים במועדון הפורום. את השבת השחורה היא לא תשכח: "ביום שבת התעוררנו כמו כל עם ישראל לבוקר שחור ואבל. מלא בחוסר וודאות.
"בשבוע הראשון שהיה מלווה באזעקות ואבידות רבות, לא חשבנו על להגיע לסטודיו, לא ראינו את זה מתאפשר בצל האבל והכאב", היא מספרת ומודה שכמו כל עם ישראל, הראש היה כולו בחדשות, בתמונות, בסרטונים ובסיפורים של אנשים, שאת חלקם היא מכירה.
כהן, כאמור דמות מוכרת בחיי הלילה וחובבת מוזיקה אלקטרונית, החלה שבוע לאחר אותה שבת נוראה, החלה לקבל פניות מניצולי פסטיבל נובה בחניון רעים, שהפך לזירת טבח. "לאחר כשבוע קיבלנו פניות מאנשים שהיו במסיבה, ממשפחות שכולות ומאנשים שדואבים את כאב העם שמבקשים להנציח את הכאב ולכאוב כאב פיזי, אנשים שמחפשים להיכנס לבועה העצמית שלהם ולהביא ליידי ביטוי את שעובר להם בפנים, אותם האנשים גרמו לנו לצאת מהבית ומהכאב, ולנסות לחזור לשפיות. בזכותם חזרנו להתעסק במה שעושה לנו הכי טוב ולתת את השירות לכל אותם האנשים.
"אנחנו, כאומנים, מוצאים את השלווה שלנו באומנות. התרפיה בלהביא את הדמיון למציאות, להיות הכתף התומכת עבור הלקוחות שלנו ומעבר לציור שעליהם, לשמוע אותם ולדבר איתם, לתמוך בדרכינו ולהכיל כאב של כל סיפור, ניצול ואבל".
כהן מספרת כי קעקועים מאז ומתמיד היו קשורים קשר חזק להנצחה: "תחום הקעקועים תמיד סבב את ההנצחה. מאז ומתמיד היו אנשים שהנציחו על גופם אבדות ושמחות, ועל אחת כמה וכמה במצב כזה.
"במהלך חיפוש הנעדרים, קרובי הנעדרים קעקעו סממנים של קרוביהם וביניהם גם את הקעקועים שלהם. יש משפחות של נרצחים שעושים על גופם קעקועים שהיו על קרוביהם.
"אנחנו מבטאים את המחשבות והרגשות שלנו באומנות, ויוצרים עיצובים שמגיעים מתוך השכול, רוב הלקוחות שבאים להתקעקע בתקופה הזו באים עם רעיון שיושב להם במחשבה מהשבת השחורה, ואנחנו עוזרים להם להביא אותו לידי ביטוי בעיצוב. ביצענו קעקועים של הנובה, ה-7 באוקטובר 23, מגן דוד, מפת ארץ ישראל ועוד.
"ההגעה לסטודיו כל בוקר מלווה בהתרגשות. זה לא עוד קעקוע, הלקוחות והחברים נכנסים עם האבן בלב ומדברים, משתפים במחשבות, בחששות, בזיכרונות, בסיפורים של אותו אדם או רגע שהם מנציחים, כל אחד ואיך שהוא חווה את הימים האלו". היא מסכמת.