כשהמאבק להשבת היימנוט קסאו נמשך והמשפחה עדיין ממתינה לתשובות, נשאה שירה גואילי, אחותו של רן גואילי ז"ל, דברים מרגשים בעצרת שנערכה למען היימנוט שנעדרת כבר 1,000 ימים. מתוך הכאב האישי שחוותה משפחתה בתקופת החטיפה של רן וההמתנה לשובו, פנתה שירה למשפחת קסאו, הביעה הזדהות עם המציאות שבה היא נאלצת לחיות והדגישה כי אסור להפסיק לזכור את היימנוט.
"משפחת קסאו היקרה חיה את אותו הערב, חיה כל שנייה, כל דקה נוראית, בזחילה של זמן, בתחושה ששואבת ולא מרפה. ואני לצערי יודעת איך זה מרגיש, אני ממש מזדהה איתכם", אמרה שירה. בהמשך התייחסה גם לתקוות השווא ולדיווחים שהתבררו כלא נכונים, שליוו את משפחתה בתקופת ההמתנה לרן: "אני גם יודעת איך זה מרגיש לקבל תקוות שווא, איך כותרת בעיתון שווה יותר מהבריאות הנפשית שלי, מהשפיות שנאבקתי בכוח המועט שהיה לי לשמור עליה".
שירה סיפרה על השעון שהוצב בכיכר וספר את הימים מאז נחטף אחיה, עד שהגיע ל-843 ימים, 12 שעות, 5 דקות ו-59 שניות. "השעון הזה היה סמל. זה לא שבאמת הייתי צריכה לראות כמה זמן חלף כדי להרגיש, כי בשבילי הזמן עצר", אמרה. היא תיארה את הקושי לראות את משפחת קסאו מתמודדת כעת עם חוסר הוודאות וההמתנה, והביעה דאגה גם לאחיה ולאחיותיה של היימנוט, שיצטרכו לראות את מניין הימים ממשיך לעלות.
"אני חושבת על זה שאני ידעתי כל הזמן שהאנשים הטובים ביותר מחפשים אחרי רני, שמאות חיילים לא הפסיקו לרגע - אבל מי מסביר להם שבמקרה של אחותם זה לא באמת נראה ככה?", אמרה.
בסיום דבריה ביקשה להעביר מסר ברור למשפחה ולציבור: "היימנוט חייבת לחזור הביתה. השעון שלהם חייב לעצור, רק שבמקרה שלהם אני כולי תקווה ואמונה שהוא לא ייגמר כמו שנגמר עם רני". היא הביעה תקווה שהוריה של היימנוט יזכו לחבק אותה שוב, והוסיפה: "אנחנו לא שוכחים, והיימנוט לא תישכח בחיים".
