על רקע הצפיפות הגוברת במרכז הארץ והצורך של חברות התעשייה והטכנולוגיה במרחבי פעילות נוספים, יגל דויטש, מנכ"ל פארק עידן הנגב, מציג את הנגב הצפוני כחלופה אפשרית לגוש דן. לדבריו, מדובר במהלך שעשוי להשפיע לא רק על החברות עצמן, אלא גם על המשק הישראלי כולו.
"המציאות בשטח מראה כי בעוד שהביקוש למרחב הולך וגדל, אזורי התעשייה הוותיקים במרכז הארץ הפכו לצוואר בקבוק חונק. במצב הקיים חברות טכנולוגיה, תעשייה חכמה, ביטחון וחברות נוספות זקוקות למרחב משמעותי: החל מקמפוסים משולבים, דרך חוות שרתים ועד למעבדות וקווי ייצור מתקדמים. כיום עבור חברות וארגונים במרכז הארץ נוצרה משוואת נדל"ן בה בשל מחירי הקרקע לתעשייה הממשיכים להאמיר בגוש דן ובערי המרכז, ההזדמנות למימוש קרקע נמצאת במעבר לנגב." מסביר דויטש.
לדבריו המצב הזה בא לידי ביטוי גם במחירי הקרקע ובקושי למצוא שטחים מתאימים להתרחבות: "הרי במקרה ה"טוב" באיזור המרכז ניתן להגיע ל"מחיר מציאה" של 5,000 ש"ח למ"ר וכמובן אף למעלה מכך, בעוד מגרשים בגודל של מעל 10 או 20 דונם הפכו למצרך נדיר ויקר, המודל הנוכחי פשט את הרגל. הניסיון לדחוק בכוח מפעלי ייצור וטכנולוגיה לתוך רצועת החוף הצפופה פוגע בפריון, מעמיס על התשתיות ומקשה על צמיחה ארוכת טווח."
מול המציאות הזאת, דויטש מציע לבחון מעבר הדרגתי של מוקדי פעילות לאזורי פיתוח מחוץ למרכז הארץ: "כל ניסיון נוסף למצוא פתרונות נקודתיים בתוך מרחבים צפופים בסך הכול יהווה עוד פלסטר לבעיה, לכן יש צורך במעבר אסטרטגי הדרגתי של מנועי צמיחה. אזורי פיתוח מתקדמים הנמצאים פחות משעה דרומית לגוש דן מפותחים בימים אלו ומציעים חלופה שמעניקה מענה הולם לכל צורך עסקי: זמינות של קרקע רחבת ידיים בעלויות נגישות משמעותית העומדות על כ-1.5 עד כ- 2 מיליון ש"ח לדונם, תשתיות חכמות המותאמות לעידן המודרני, בצמוד לתחנת רכבת נוסעים ולכביש 6 וקרבה ישירה למוסדות מחקר ואקדמיה מובילים כמו אוניברסיטת בן-גוריון וביה"ח סורוקה. לכך מצטרפים בשנים האחרונות השקעות ענק בתשתיות ומעבר יחידות הטכנולוגיה של צה"ל לקריית התקשוב ולקריית המודיעין. מה שיוצר בנגב הצפוני אקו-סיסטם חסר תקדים עבור תעשייה מתקדמת, חכמה וטכנולוגית."
אלא שלצד היתרונות הנדל"ניים והתשתיתיים, דויטש מדגיש כי כדי להפוך את הנגב לחלופה ממשית עבור החברות, נדרשת גם מעטפת שתאפשר להן לתכנן את צעדיהן לטווח ארוך: "יישום נכון של מהלך כזה דורש תוכנית עבודה רב-שנתית שיוצרת עבור היזם תשתית קריטית נוספת הלוא היא ודאות. חברה שפותחת מטה נוסף או מרחיבה את פעילותה חייבת לדעת מתי תעלה על הקרקע, מה לוחות הזמנים של הרישוי, ומתי תתחיל הבנייה. לשם כך, נדרש תיאום מלא מול משרדי הממשלה, הרשויות וגורמי התכנון, וכמו כן קיצור דרסטי של צירי התחבורה הארציים ומערכת הרכבות כך שזמני ההגעה מלב הארץ יקוצרו באופן דרמטי. מה שבפועל כבר כיום קיים באיזור הנגב הצפוני עם פעילות תעשייתית קיימת ומאות דונמים המיועדים לתעשייה מתקדמת, מפעלי עוגן ותעשיות ביטחוניות."
מעבר לתשתיות ולזמינות הקרקע, דויטש מפנה את תשומת הלב גם למרכיב האנושי, שלדבריו הוא תנאי משמעותי להצלחת המהלך: "בניית מתחמי תעשייה וטכנולוגיה מפוארים לבדם לא תספק את העבודה אם לא נדע לתת מענה לאדם והעובד שבקצה. המהפכה האמיתית באזורנו חייבת לכלול השקעה עמוקה בהון האנושי ובמעטפת שיקבל בסביבת העבודה שלו. כבר היום ניתן לקבוע שנסיעה בתוך גוש דן אל מקום העבודה עורכת יותר זמן מאשר נסיעה מגוש דן אל אזורי הפיתוח בנגב הצפוני. בוודאי כשכביש 6 ותחנת הרכבת להבים מאפשרים ירידה ישירה אל מתחמי התעסוקה שנבנים בימים אלו. מהנדסים, חוקרות, יזמים ויזמיות שנוסעים היום מהדרום אל המרכז, וגם כאלה שיגורו ויעבדו בדרום במקום בגוש דן - יורידו את העומס מהמרכז, וגם ישפרו את איכות חייהם עם פחות זמן בדרכים, יותר מרחבים ירוקים ושפע של תרבות, חינוך, בריאות ופנאי - כל אלו נמצאים בתנופת פיתוח משמעותית סביבנו."
בסיום דבריו, דויטש מרחיב את המבט מהיתרונות המקומיים של הנגב אל ההשפעה האפשרית של פיזור מוקדי התעסוקה על המשק הישראלי בשנים הבאות: "בשנים הקרובות, המשק הישראלי יידרש לגמישות מרחבית חסרת תקדים כדי לשמור על חוסן כלכלי וגלובלי. פיתוח מוקדים דרומיים וקרובים המשלבים תעשייה מתקדמת, חברות טכנולוגיה ומעטפת איכותית לעובדים מהווה מהלך קריטי בפיזור העומס הלאומי שכל-כך נדרש בישראל. שחרור פקק התחבורה והנדל"ן במרכז באמצעות תנועה מושכלת לנגב יאפשר למשק הישראלי לבסס תשתית יציבה וחדשנית לעשורים קדימה. כל זה לא פנטזיה, ניתן לראות את הדברים האלו במציאות אצל חברות מובילות שהעתיקו את מיקומם מהמרכז אל הנגב והתוצאות העסקיות שלהן מראות שעשו את הבחירה הנכונה."