במסגרת "ועידת בן-גוריון בנגב 4 - בין חזון למציאות", של "מקור ראשון" והמכון למורשת בן-גוריון, שהתקיימה במדרשת בן-גוריון, הציג פרופ' אמריטוס רפי בר-אל מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב את "הדו"ח לזקן 2026", המספק תמונת מצב על מימוש החלטות הממשלה בנגב מנקודת מבטם של התושבים.
הדו"ח הוא יוזמה משותפת של קרן מיראז', המועצה האזורית רמת הנגב ואוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בשיתוף עם תנועת עתיד לעוטף ועמותת אג'יק. המחקר וכתיבת הדו"ח בוצעו על ידי פריזמה נגב, בהובלת פרופ' רפי בר-אל וד"ר לירן מימוני. הדו"ח נועד לשמש כלי עבודה מקצועי ומבוסס נתונים עבור מקבלי ההחלטות בממשלה וברשויות המקומיות לקראת גיבוש סדרי עדיפויות לאומיים.
מהדו"ח עולה כי למרות תחושת שייכות עמוקה של התושבים לאזור, וכ-78% מהם רואים את עתידם בנגב בחמש השנים הקרובות, קיימים פערים מטרידים בין הציפיות והחלטות הממשלה לבין המציאות היומיומית.
הנתון החמור ביותר עוסק בתחום התעסוקה. הסקר, שכלל 1,165 מרואיינים מרחבי הנגב, מצביע על תסכול עמוק בתחום זה, שקיבל את הציון הנמוך ביותר, 2.53 מתוך 5. כ-49% מהתושבים מדרגים את התעסוקה כאחד משלושת הנושאים החשובים ביותר, אך זהו גם התחום שבו הפער בין חשיבותו לבין המענה בשטח הוא הגדול ביותר. כמחצית מהמשיבים אינם חשים שקיימות באזורם הזדמנויות תעסוקה התואמות את כישוריהם, והתסכול חוצה שכבות, החל ממובטלים ועד לשכירים, מנהלים וסטודנטים.
עוד חושף הדו"ח את אתגרי המשילות, הביטחון והאמון בממשלה. תחושת הביטחון בבאר שבע ובנגב המזרחי נמוכה באופן מדאיג, ומשתווה לזו שבעוטף עזה, הפעם בהקשר של בעיית המשילות והפשע המקומי. 67% מהתושבים כלל אינם מודעים לתוכניות הממשלה שיועדו לאזור, ו-66% מרגישים שקולם אינו נשמע בקרב מקבלי ההחלטות. רמת האמון בתפקוד הממשלה עומדת על ממוצע נמוך של כ-2.5 בכל אזור הנגב.
נתון נוסף שעולה בדו"ח נוגע לסכנת "הגירה שלילית" שקטה. האוכלוסיות הנוטות יותר לשקול את עזיבת הנגב הן דווקא בעלות ההשכלה האקדמית, צעירים, משפחות ללא ילדים ואוכלוסייה חילונית, מגמה שעלולה לשנות לרעה את המבנה הדמוגרפי והכלכלי של האזור בטווח הארוך.
באזור חבל תקומה והעוטף ניכר פער חד בין המענה בשעת החירום לבין השיקום הארוך. תהליך הפינוי זכה להערכה גבוהה של 3.83 מתוך 5, ואילו הסיוע בחזרה הביתה קיבל ציון נמוך של 2.12. ביישובי הנגב המערבי הסמוכים לחבל תקומה התושבים מעריכים את המיגון ואת מערך החוסן, אך חשים שתוכניות הפיתוח אינן מגיעות ליישובם, עם ציון של 2.09 מתוך 5.
בסקר הייעודי שנערך בערבית בקרב החברה הבדואית, במדגם שאינו מייצג וכולל ברובו נשים צעירות, התמונה מורכבת יותר. המשיבים מעריכים טוב יותר משאר תושבי הנגב את התחבורה הציבורית (3.02 לעומת 2.58) ואת השיפור בשירותי הבריאות (2.99 לעומת 2.53), שני תחומים שבהם תוכנית החומש לחברה הבדואית כוללת פרקים ייעודיים. בתחומי הביטחון, הרווחה והתעסוקה הערכותיהם דומות לאלה של שאר הנגב.
לצד הממצאים, מציע הדו"ח לממשלה הבאה מספר קווי מדיניות מרכזיים, בהם מעבר ממדיניות של סובסידיות לפיתוח מערכות אזוריות, באמצעות השקעה בתשתיות תחבורה, תקשורת דיגיטלית והכשרה מקצועית; חיזוק מעמד השלטון המקומי ושילוב הרשויות ביישום החלטות הממשלה; טיפול נחוש במשילות ובביטחון הפנימי, בדגש על מיגור הפשיעה בבאר שבע ובנגב המזרחי; ויצירת מנגנוני שיתוף ושקיפות שיחזירו את אמון הציבור ויאפשרו לתושבים להשמיע את קולם בתהליכי קבלת ההחלטות.
הדו"ח מדגיש כי המבחן האמיתי של מדיניות הממשלה אינו בעצם קבלת ההחלטות, אלא ביכולת לתרגם אותן לשינוי מוחשי בחיי התושבים. עורכי הדו"ח קוראים לממשלה הבאה להסתמך על ממצאיו ולגבש מדיניות ארוכת טווח לפיתוח הנגב, תוך מעקב רב שנתי אחר יישום ההחלטות, שאינו תלוי בשיקולים פוליטיים זמניים.
פרופ' מיקי מלול, ראש אסטרטגיית נגב באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, השותף לכתיבת הדו"ח: "אחרי השבעה באוקטובר, מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להמשיך להתייחס לפיתוח הנגב כאל יעד משני. חיזוק הנגב הוא השקעה אסטרטגית ישירה בביטחון, בחוסן הלאומי ובצמיחה העתידית של המדינה. דו"ח זה הוא קריאה לפעולה. כחוקר המתמחה בפיתוח כלכלי אזורי, אני רואה בהשקעה בנגב לא רק מחויבות חברתית, אלא בראש ובראשונה מהלך בעל היגיון כלכלי לאומי. על מקבלי ההחלטות לתרגם את הממצאים למדיניות ממוקדת. מימוש הפוטנציאל של הנגב הוא אינטרס כלכלי ואסטרטגי של מדינת ישראל כולה".
ניקול הוד סטרו, מנכ"לית קרן מיראז': "ממצאי 'דו"ח לזקן 2026' מצביעים על אתגרים משמעותיים, אך גם על הזדמנויות גדולות. המבחן האמיתי של מדיניות הממשלה אינו מספר ההחלטות שאושרו, אלא השינוי המוחשי שתושבי הנגב חווים בחיי היומיום. ממצאים אלה מדגישים את הצורך לראות בנגב אזור בעל חשיבות אסטרטגית לעתידה של מדינת ישראל, המחייב השקעה לאומית משמעותית, עקבית וארוכת טווח בביטחון, בחינוך, בתשתיות, באיכות החיים ובפיתוח הכלכלי", הסבירה הוד סטרו. "בקרן מיראז' אנו מאמינים שהשקעה זו צריכה להתבסס גם על היתרונות הייחודיים של הנגב, על ההון האנושי שבו ועל שיתופי פעולה אזוריים. פעילותנו בתחומי הדזרטק, החדשנות, היין והתיירות ממחישה כיצד פיתוח מנועי צמיחה אזוריים יכול להשתלב בחזון רחב יותר לעתיד הנגב".
ערן דורון, ראש המועצה האזורית רמת הנגב, ציין: "הדו"ח לזקן ממחיש עד כמה חיזוק הנגב הוא משימה ואינטרס לאומי. ההתיישבות בנגב ובפרט בפתחת ניצנה, היא חלק בלתי נפרד מהחוסן ומהביטחון של מדינת ישראל. המציאות הביטחונית, איום האמל"ח הבלתי חוקי והצורך בחיזוק המשילות, מחייבת את המדינה להסתכל על הנגב בראייה אסטרטגית רחבה ולפעול בהתאם. בן-גוריון היה ועודנו מצפן ערכי והבין כבר לפני עשרות שנים את חיוניותו של הנגב לעתידה של מדינת ישראל. המציאות שבה אנו חיים רק ממחישה את הפוטנציאל האדיר של הנגב לתת מענה לצרכים הלאומיים בתחומי הדיור, הביטחון התזונתי, האנרגיה המתחדשת, החדשנות וחיזוק ההתיישבות בגבולות. כדי לממש את הפוטנציאל הזה, המדינה נדרשת להשקיע בתשתיות, בתחבורה, בתעסוקה ובפיתוח ההתיישבות, ולאפשר לעוד משפחות וצעירים לבחור בנגב כביתם. תושבי הנגב מוכיחים מדי יום את המחויבות שלהם לאזור, אבל המחויבות הזו חייבת להיות הדדית. חיזוק הנגב הוא לא סיסמה, אלא משימה לאומית שדורשת החלטות, תקציבים ובעיקר ביצוע בשטח. הגיע הזמן לתרגם את חזון בן-גוריון למעשים, מתוך הבנה שהשקעה בנגב היא השקעה בביטחונה, בחוסנה ובעתידה של מדינת ישראל כולה".