בין אתרי הזיכרון, מחנות ההשמדה, סיפורי הניצולים והעדויות המטלטלות על אדמת פולין, נרקם השנה סיפור חינוכי ואנושי מיוחד. לראשונה בתולדות תיכון מקיף א' בבאר שבע, יצאה משלחת הורים לפולין במקביל למשלחת תלמידי שכבת י"ב, במסגרת יוזמה שהובילה מנהלת בית הספר, מיכל בנבנשתי.
המסע, שהתקיים בין התאריכים 20-27 באוקטובר 2026, נולד מתוך תפיסה חינוכית המבקשת להרחיב את גבולות הלמידה אל מעבר לכיתה ולראות בהורים שותפים משמעותיים בעיצוב זהותם וערכיהם של ילדיהם.
משלחת ההורים ומשלחת התלמידים עברו את המסע במסלולים נפרדים, אך נפגשו בנקודות משמעותיות לאורכו. ההורים השתתפו לצד ילדיהם בטקסי זיכרון מרגשים, ובערב שישי התכנסו כולם לארוחה משותפת על אדמת פולין - רגע שחיבר בין זיכרון השואה, משמעותה של השבת היהודית והמשכיות החיים.
ההורים קיבלו חולצות מסע, יומני מסע ומחוות אישיות שליוו אותם לאורך הדרך, כחלק מהחשיבה על יצירת חוויה של שייכות ושותפות.
מנהלת בית הספר, מיכל בנבנשתי, שיזמה את יציאת משלחת ההורים, סיפרה על הרעיון מאחורי המהלך: "לאורך השנים אנו מוציאים תלמידים למסע לפולין, מתוך אמונה בחשיבותו החינוכית, הערכית והלאומית. השנה ביקשתי להוסיף למסע נדבך משמעותי נוסף - את ההורים. רציתי לאפשר להם לחוות מקרוב את המקומות, הסיפורים, הטקסים והשאלות שילדיהם פוגשים, וליצור שיח בין־דורי שאינו מסתיים עם הנחיתה בישראל. אני מאמינה שבית ספר אינו יכול לחנך לערכים במנותק מהבית. כאשר הורים ותלמידים חווים חוויה משמעותית כל כך, גם אם במסלולים נפרדים, נוצרת שפה משותפת. הזיכרון ההיסטורי הופך לשיח משפחתי, והשאלות על זהות, מוסר, אחריות וערבות הדדית ממשיכות להדהד גם לאחר המסע".
בנבנשתי הוסיפה: "אחד הרגעים המרגשים עבורי היה לראות את ההורים והתלמידים עומדים יחד בטקסים על אדמת פולין. ראיתי הורים המתבוננים בילדיהם בגאווה, וילדים המתבוננים בהוריהם בהתרגשות. ברגעים האלה הבנתי עד כמה משמעותי החיבור שיצרנו. בתקופה שבה החברה הישראלית מתמודדת עם אתגרים ומחלוקות, יש חשיבות עצומה לחינוך לזיכרון, לאחדות, לסובלנות ולערבות הדדית. המסע מזכיר לנו מהי משמעותה של מדינת ישראל עבור העם היהודי, ומהי האחריות המוטלת על הדור הצעיר לשמור על החברה שבה אנו חיים. אני גאה בתלמידינו, בהתנהגותם הערכית ובבגרות שגילו לאורך המסע, וגאה לא פחות בהורים שבחרו לצאת למסע לא פשוט, להיפתח, ללמוד ולהיות שותפים. מבחינתי, זוהי תחילתה של מסורת חינוכית חדשה במקיף א'".
ילנה, אמו של איתן צ'קינה, מתארת את עוצמת החוויה מנקודת מבטה כאם: "המסע לפולין היה עבורי חוויה מרגשת ומשמעותית במיוחד, לא רק בזכות המקומות שבהם ביקרנו והעדויות והסיפורים ששמענו, אלא גם בזכות ההזדמנות לעבור אותו במקביל לבני ולשאר התלמידים".
לדבריה, המפגשים המשותפים הפכו את המסע למשמעותי עוד יותר: "לראות את הילדים עומדים בטקסים, נרגשים וגאים, ולראות מקרוב איזה דור ערכי ומגובש צומח כאן, מילא אותי בגאווה ובהתרגשות". עבורה היה זה גם מסע אל ההיסטוריה המשפחתית. "ההיכרות המעמיקה יותר עם השואה מאפשרת לא רק לזכור את העבר, אלא גם להבין טוב יותר את ההווה ואת האחריות שלנו לעתיד", היא מספרת, ומדגישה את חשיבות השמירה על מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ועל האחדות בעם לצד חילוקי הדעות.
אפרת איטאס, אחת המשתתפות, תיארה את החיבור שנוצר: "הגענו למסע אנשים שונים, כל אחד עם עולמו, השקפותיו, אמונתו וסיפור חייו, ובתוך השונות הזאת נוצר חיבור כל כך יפה, שאִפשר לכל אחד להיות מי שהוא ולהרגיש שייך".
איטאס הוסיפה: "דווקא שם, מול העדויות למה שעבר על העם שלנו, הרגשתי שאנחנו מיקרוקוסמוס של עם ישראל - שונים אבל באחדות ובערבות הדדית. הרגשתי כמה כוח יש ביכולת שלנו להישאר קרובים גם כשאנחנו שונים". בדבריה הודתה גם למנהלת בית הספר על נחישותה להוציא את היוזמה לפועל".
ברוריה, שהשתתפה אף היא במשלחת, תיארה מסע מטלטל שהותיר בה חותם עמוק: "יצאתי למסע בלב פתוח ולא יכולתי להיות מוכנה לעוצמת הכאב", סיפרה. לצד המפגש עם זוועות השואה, הדגישה את הקשרים האנושיים שנוצרו: "במסע נוצרה קרבה וחברות שנדרשות שנים כדי להיווצר. הייתה תמיכה, הקשבה, חלקנו רגשות גם בשתיקות". לדבריה, המסע חידד את האחריות המשותפת לשימור הזיכרון, אך גם העניק לה תחושת תודה עמוקה על האנשים שפגשה ועל החברויות שנרקמו.
את משלחת ההורים הובילה מתי מינדלין, לצד המדריך מוריס זליקה, שליווה את הקבוצה בהדרכה היסטורית מעמיקה ורגישה.
מינדלין רואה במסע ביטוי לתפיסה חינוכית רחבה: "לצד ההזדמנות להכיר מקרוב את סיפורו של עמנו, נוצרה הזדמנות מיוחדת להורים להתחבר לעולמם של ילדיהם, להבין את משמעות המסע עבורם ולהיות שותפים לשיח הבין־דורי על זיכרון, זהות, מורשת והאחריות המוטלת עלינו להמשיך לספר את הסיפור".
לדבריה, המסע הפך גם למפגש אנושי יוצא דופן: "המפגש בין ההורים, השיחות, השאלות והחוויות המשותפות יצרו פסיפס אנושי מיוחד, והמחישו כיצד מסע משותף יכול להפוך לחוויה מכוננת. "כשבית הספר פותח את שעריו גם להורים, המסע החינוכי אינו מסתיים עם החזרה הביתה - הוא ממשיך בשיחות המשפחתיות, בשאלות של הילדים, בערכים שאנו מעבירים הלאה ובאחריות המשותפת שלנו לזכור, להוקיר ולבחור בחיים".
משלחת התלמידים, בהובלת טיראן אביסרור והצוות החינוכי של שכבת י"ב, זכתה לאורך המסע לשבחים על התנהגותם הערכית והמכבדת של התלמידים. הטקסים המשותפים, שהוכנו בהובלת ורדה דר ואוסנת ביטון, היו מנקודות השיא של המפגש הבין־דורי.
בבית הספר מבקשים להמשיך ולעבד את חוויות המסע עם התלמידים וההורים, מתוך הבנה כי דווקא השיח המתקיים לאחר החזרה ארצה הוא חלק בלתי נפרד מהתהליך החינוכי.
בבית הספר סיפרו כי המסע הראשון של משלחת ההורים אינו רק יוזמה חדשה בלוח הפעילויות הבית־ספרי. הוא מבטא תפיסה שלפיה חינוך משמעותי נבנה מתוך שותפות אמיתית בין בית הספר, התלמידים והמשפחות.