את הדרך שלי בעולם התעשייה התחלתי בחנות תבלינים קטנה של הוריי בשוק הישן בבאר שבע. כילד, גדלתי בין שקי התבלינים, המטחנות והלקוחות שהגיעו מכל רחבי הנגב. באותם ימים לא חלמתי על מפעל גדול או על מותג שיגיע לכל בית בישראל. רציתי בעיקר להמשיך את דרכו של אבי, לקחת את מה שבנה בעשר אצבעות ולהצעיד אותו קדימה.
לאורך השנים למדתי שכדי לבנות תעשייה צריך הרבה יותר מרעיון טוב ומוצר איכותי. צריך נחישות, סבלנות ובעיקר את היכולת להמשיך גם כשדלתות נסגרות בפניך. אני זוכר היטב את הימים שבהם הייתי מגיע לרשתות השיווק הגדולות, מנסה לשכנע אותן לתת הזדמנות לתבלינים שלנו, ונתקל שוב ושוב בסירוב. היו מי שהבהירו לי שעדיף שאחזור לבאר שבע ואשאר במקום שממנו באתי. אבל אני האמנתי שאפשר להקים עסק מצליח גם בדרום ושאין שום סיבה שמוצר שמיוצר בנגב לא יתחרה במותגים הגדולים בישראל.
מאז עברנו כברת דרך משמעותית. מהחנות המשפחתית הקטנה צמחה קבוצת מימון, שהפכה לשחקנית מרכזית בשוק התבלינים ומוצרי האפייה בישראל. אבל לצד ההצלחה האישית, דבר אחד לא השתנה: אני עדיין רואה בעצמי קודם כול תעשיין מהדרום, כזה שמכיר מקרוב את האתגרים, הקשיים וההזדמנויות של מי שבוחרים להקים כאן מפעל, לייצר מקומות עבודה ולפתח תעשייה ישראלית.
כי מאחורי כל מפעל בדרום יש הרבה יותר מפס ייצור. יש משפחות שמתפרנסות ממנו, עובדים שבונים בו קריירה, ספקים ועסקים מקומיים שתלויים בפעילותו, וקהילה שלמה שצומחת יחד איתו. כשמפעל מצליח, ההצלחה שלו אינה נשארת בין כותלי המפעל, היא משפיעה על האזור כולו.
אלא שהמציאות של התעשיינים בדרום רחוקה מלהיות פשוטה. מחסור בעובדים מקצועיים, עלויות ייצור שהולכות וגדלות, אתגרי תחבורה ותשתיות, רגולציה מורכבת והתחרות מול השווקים הבינלאומיים הם רק חלק מהסוגיות שאיתן נדרשים בעלי מפעלים להתמודד מדי יום. לכך נוספו בשנים האחרונות גם האתגרים הביטחוניים וחוסר הוודאות, שהמחישו פעם נוספת עד כמה נדרשת התעשייה המקומית לגלות חוסן ויכולת הסתגלות.
כמי שעבר את הדרך הזאת בעצמו, אני יודע עד כמה קל להישאב לניהול היומיומי של העסק. כשצריך לדאוג לעובדים, ללקוחות, להזמנות ולתזרים, לא תמיד נשאר זמן להסתכל על התמונה הגדולה. אבל דווקא מתוך הניסיון הזה הבנתי שיש אתגרים שאף תעשיין, מוכשר ומצליח ככל שיהיה, לא יכול לפתור לבדו.
זו אחת הסיבות שבגללן בחרתי לקחת על עצמי את תפקיד יו"ר התאחדות התעשיינים מרחב דרום. אני מאמין שהתעשייה בדרום זקוקה לא רק לייצוג, אלא גם למנהיגות שמגיעה מתוך המפעלים עצמם, מאנשים שמכירים את השטח ויודעים מה נדרש כדי להמשיך לייצר, להתפתח ולהתחרות.
ההתאחדות היא המקום שבו האתגרים האישיים של כל מפעל הופכים לסוגיות משותפות שאפשר לקדם מול מקבלי ההחלטות. זה המקום לייצר שיח עם הרשויות, להעלות על סדר היום את צורכי התעשייה, לקדם פתרונות ולחזק את שיתופי הפעולה בין מפעלים גדולים וקטנים. אבל כדי לעשות זאת בצורה הטובה ביותר, אנחנו צריכים סביב השולחן כמה שיותר קולות, ניסיון ונקודות מבט מתוך התעשייה עצמה.
אני פונה היום לחבריי התעשיינים בדרום, לא רק כיו"ר המרחב, אלא כאחד מכם. אני מכיר את האחריות הכבדה שמונחת על כתפיו של כל תעשיין ואת התחושה שלפעמים צריך להילחם לבד על כל הישג. דווקא משום כך, אני מזמין אתכם לקחת צעד נוסף, להצטרף להנהלת מרחב דרום בהתאחדות התעשיינים ולהיות שותפים פעילים בעיצוב העתיד של התעשייה באזור.
לא מדובר רק בהשתתפות בישיבות או בהשמעת עמדה. מדובר בהזדמנות להביא לשולחן את הניסיון שצברתם, להשפיע על הנושאים שנוגעים לכולנו וליצור יחד כוח משמעותי שיפעל למען התעשייה הדרומית.
כשאני מסתכל לאחור על הדרך שעברתי, מהחנות הקטנה בשוק בבאר שבע ועד למפעל שבנינו, אני גאה במה שהצלחנו להשיג. אבל אני יודע היטב שהסיפור של התעשייה בדרום גדול בהרבה מהסיפור האישי שלי. בנגב פועלים תעשיינים מוכשרים, יזמים ואנשי חזון שמוכיחים בכל יום שאפשר לבנות כאן תעשייה חזקה ומתקדמת.
עכשיו הגיע הזמן שלא רק נבנה את התעשייה של הדרום, אלא גם ניקח חלק בהחלטות שיעצבו את עתידה. כי אם אנחנו לא נהיה סביב השולחן שבו מתקבלות ההחלטות, מי ידאג שהקול שלנו יישמע?
מאת אברהם מימון, מנכ"ל ובעלים של תבליני מימון ויו"ר התאחדות התעשיינים מרחב דרום.