שנה חלפה מאז הרגע שבו פסע שגב כלפון בחזרה אל החופש, אל יקיריו. כעת, שנה לחזרתו מ-738 ימי שבי, הוא בוחר להביט על כל מה שקרה ולשתף במילים חשופות במאבק הנפשי, בגעגוע המפלח, ובדרך של השיקום. "738 ימים התפללתי ליום הזה - לראות שוב את הפנים של המשפחה שלי, להגיד להם שאני אוהב אותם," כותב כלפון. "כל זה נראה לי אז כמו חלום רחוק."
כלפון מתאר את המאבק הנפשי, שבו החלומות בלילה הפכו למפלט הכמעט יחיד בשבי, בשינה, כך הוא מספר, מצא נחמה במפגשים בחלומות על יקיריו: "בלילות, כשהייתי נרדם, הייתי פוגש אותם. את המשפחה, את החברים... אפילו בסופר הייתי מטייל בחלומות. פשוט נכנס ובוחר מה שאני רוצה, ולא מה שבוחרים בשבילי. דבר כל כך פשוט, שהפך להיות חלום."
היקיצה בחזרה למציאות הקשה בשבי הייתה כרוכה במאבק יום-יומי: "ואז הייתי מתעורר, פותח את העיניים ורואה שאני עדיין תקוע... ומנסה לחזור לישון, לחזור לחלום, לברוח עוד פעם מהמציאות כי לא רציתי שהרגע הזה ייגמר."
כעת, שנה לאחר שזכה לחזור לחיק משפחתו, הוא מתאר את תהליך השיקום והחזרה לחיים כמסע מתמשך של החלמה והסתגלות: "עברה שנה, ואני עוד לומד לחיות מחדש. עוד כואב, עוד מחלים, אבל זוכה לרגעים שפעם זה היה נראה לי רק חלום רחוק שכמעט ולא הגיוני שיקרה."
את דבריו סיכם במילים מלאות הודיה על החיים שניתנו לו מחדש: "תודה על יום הולדת שנה, תודה לבורא עולם על החיים. כמה החיים קיצוניים."