בשבת, השבעה באוקטובר. בעוד המדינה התמלאה בבשורות איוב, הודיה הרוש מאופקים מצאה את עצמה בסיוט הגדול ביותר של כל משפחה. בעלה, רס"ר אליהו מיכאל הרוש ז"ל, שוטר סיור וראש משמרת בתחנת שדרות, יצא למשמרת ממנה לא שב. נוכח המצב הביטחוני, זאת הייתה השבת היחידה בחייה שבה נאלצה לחלל שבת כדי לנסות לדלות פיסת מידע על גורלו.
"היו לי 16 שעות שלא ידעתי מה קורה איתו", היא משחזרת בכאב. "כשהגיעו שני השוטרים לבשר את הנורא מכל, המחשבה הראשונה שלי הייתה על הגופה שלו. פחדתי שלא תישאר שלמה או שתעבור התעללות. הדבר הראשון שאמרתי כשהודיעו לי שהוא נפל והגופה שלמה בלי התעללויות היה 'מזמור לתודה'. אנשים לא הבינו איך אני מסוגלת לומר דבר כזה ברגעים כאלה, אבל אמרתי, ה' נתן וה' לקח'. ידעתי שיכול היה להיות גרוע יותר, ולכן בחרתי להגיד תודה גם במקום הכי נמוך וחשוך".
אליהו מיכאל ז"ל לחם באומץ לב בלתי נתפס מול מחבלים שפלשו לתחנת המשטרה בשדרות, והגן בגופו על אזרחים וחברים. מותו הותיר חלל עצום, אך הודיה החליטה שזאת לא העת לשקוע בדיכאון.
מספר חודשים לפני השבעה באוקטובר היא החלה קורס במטרה להגשים חלום ישן, להפוך לשוטרת ולסייע לנפגעי עבירה, חלום שלעיתים נראה רחוק עבור אישה מבית חרדי שלא עשתה צבא.
"כשאלו אותי באמצע הקורס אם ברצוני להפסיק בגלל שאיבדתי את בעלי, עניתי מיד שאני רוצה להמשיך בדרך שלו, להמשיך את מה שהוא סלל", היא מספרת. אליהו בעצמו היה זה ששלח את קורות החיים שלה למסלול הגיוס טרם נפילתו. היום, הודיה משרתת כשוטרת סיור במשטרה, תוך שהיא מגדלת לבד את שלוש בנותיה ונאלצת להתמודד עם המציאות המורכבת. "להיות אלמנה זה פרויקט בפני עצמו. אני מתגעגעת לחיים המשעממים שלי מלפני השבעה באוקטובר, אבל בחרתי בדרך שהיא לא קלה להמשיך לחיות, לעבוד, ולא לשקוע".
העבודה בשטח נתקלת לא פעם במציאות מורכבת. בעבודה כשוטרת סיור היא פוגשת לפעמים את הקצוות הפחות נעימים של החברה, כמו עצור שצעק לעברה "חבל שלא הרגו אתכם בשבעה באוקטובר", אך היא לוקחת נשימה עמוקה וממשיכה הלאה, ואף זוכה לא פעם להתנצלויות מאוחרות לאחר שזהותה וסיפורה נחשפים בפני העצורים.
סיפור הגבורה של אליהו והבחירה של הודיה הפכו ללפיד של ממש. הודיה, שמגיעה יחד עם אליהו מרקע חרדי, מבקשת לצד זאת לשקף את המציאות המורכבת ולנפץ הכללות: "שלא ישפטו אנשים לפי המראה. גם בעלי הגיע מבית חרדי מובהק".
בעקבות האסון והרצון להמשיך את דרכו של אליהו, בלטה התגייסות משפחתית יוצאת דופן, אחותה של הודיה, שלמדה לתואר בכלכלה, עזבה הכול והתגייסה למשטרה, אחיה עזב קריירה כדי להתגייס אף הוא למשטרה, ואחותה הקטנה בחרה לשרת במג"ב. מדובר באחים ואחיות ממשפחה שגדלה במגזר החרדי ובחרו לשרת בכוחות הביטחון כדי להגן ולהמשיך את דרכו של אליהו. לצד זאת, גם אחיו הצעיר של אליהו, אלחנן הרוש, התגייס אף הוא לתחנת שדרות זמן קצר לאחר נפילת אחיו כדי לסגור מעגל וללכת בעקבותיו.
מתוך אותו צורך עמוק לחזק את החוסן הלאומי, הודיה הצטרפה לאחרונה ל"פורום צו החיים", התאגדות ייחודית של משפחות שכולות, פדויי שבי ופצועי צה"ל, שקמו מתוך השבר והכאב הלאומי העמוק של אירועי השבעה באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל". הפורום פועל במטרה לתרגם את השכול, ההקרבה והפציעה לקריאה נחרצת לאחדות, ערבות הדדית וחיזוק הרוח היהודית. חברי הפורום מביאים קול ייחודי של תקומה, אמונה וחיבור בין חלקי העם, מתוך תפיסה כי צו החיים של הנופלים והנפגעים הוא להמשיך לבנות, לרפא את השסעים ולבחור בחיים.
עבור הודיה, ההצטרפות לפורום היא המשך ישיר לערכים שעליהם לחם אליהו, "אני תמיד אומרת שצריך להסתכל על חצי הכוס המלאה ולמצוא את הטוב בכל דבר. עם ישראל, כשהוא מאוחד ועומד יחד, פשוט אי אפשר עלינו. אליהו מלווה אותי ואותנו בכל צעד וצעד, ואנחנו נמשיך לצעוד בדרך הזו בראש מורם".