זו השנה השלישית ברציפות שבה מתוכנן להתקיים אירוע "שמחתורה ברעים" במתחם הנובה שבחניון רעים, במהלך חג סוכות ושמחת תורה. אלא שהשנה, לצד התוכנית לאירועי הנצחה, תפילות, לימוד והקפות שניות, מתחדשת גם המחלוקת סביב השאלה אם מתחם שבו נרצחו מאות צעירים הוא המקום הראוי לקיום התכנסות המונית בעלת אופי חגיגי.
האירוע, שצפוי להתקיים בימים חמישי בלילה ובמוצאי שבת/חג, כ'-כ"ב בתשרי תשפ"ז, 3-1.10.26, צפוי לכלול סיפורי הנצחה וגבורה, לימוד ושיח, ניגונים, תפילת הלל והקפות שניות. לפי המארגנים, צפויים להשתתף בו משפחות שכולות, משפחות חטופים, ניצולי הטבח, תושבי העוטף, לוחמים וכוחות הביטחון וההצלה. מטרת האירוע, לדבריהם, היא ליצור מסורת לאומית של זיכרון ותקומה דווקא במקום שבו התרחש הטבח.
קובי סמרנו, אביו של יהונתן סמרנו ז"ל שנרצח ונחטף לעזה וממארגני האירוע, אמר כי "במקום שבו קול דמי אחינו זועק אלינו מן האדמה, משם צומחת גבורה, עוצמה ותקומה לאומית". לדבריו, האירוע נועד לבטא את המשך החיים והאמונה לאחר האסון: "איפה שהמוזיקה נעצרה, אנחנו ממשיכים בשירה, בתפילה ובהקפות".
אלא שלא כל המשפחות השכולות רואות בכך המשך טבעי של הזיכרון. חלק מהמשפחות מתנגדות לקיום האירועים במתחם, וטוענות כי דווקא אופיים ההמוני והחגיגי פוגע בקדושת המקום ובזכר יקיריהן. לטענת חלק מהמשפחות בשנה שעברה היקף ההתכנסות חרג משמעותית מהמתוכנן וכלל, לדבריו, אוהלים, מנגלים וקרוואנים בסמוך למתחמי ההנצחה. כאשר עבור חלק מהמשפחות המקום מהווה בית עלמין.
לצד המחלוקת על עצם קיום האירוע, עולה גם שאלה רחבה יותר: מי קובע מה מותר ומה אסור לעשות במתחם ההנצחה של הנובה? שלוש שנים לאחר הטבח, האתר הפך למקום הנצחה מרכזי, אך סוגיית הפעילות הציבורית בו עדיין מעוררת מחלוקת. קק"ל, שמפעילה את האתר ומקדמת בו את עבודות ההנצחה והתחזוקה, מסרה כי עמדתה היא שיש לאפשר במקום אירועים העוסקים בנושאים הרגישים והמתאימים לאתר. על רקע ההתנגדות השנה, קק"ל אף פנתה למשטרה ולכבאות והצלה בבקשה שלא לאפשר את ההתכנסויות המתוכננות במתחם.
מנגד, מארגני "שמחתורה ברעים" אומרים כי הם מודעים לרגישות ולכאב של המשפחות המתנגדות, אך מבקשים להשמיע קול אחר — של משפחות שכולות, ניצולים ומשתתפים המבקשים להפוך את המקום גם לסמל של המשך החיים, אמונה ותקומה. לדבריהם, אין בכוונתם לפגוע בזכר הנרצחים, אלא לקיים דווקא שם מפגש שמחבר בין הזיכרון לבין היכולת לקום מהאסון.
כך, שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, המתחם שבו התקיימה מסיבת הנובה ממשיך להיות לא רק אתר הנצחה, אלא גם מוקד למאבק על משמעותו: האם המקום צריך לשמש בראש ובראשונה כאתר זיכרון שקט ומוגן, או שגם תפילה, קהילה ותקומה הן חלק מהדרך להנציח את מי שנרצחו בו?