בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה תביעה שהגישה סוכנות למכירת רכבים נגד רשות מקרקעי ישראל, לאחר שקבע כי השימוש במגרש בבאר שבע למכירה ותצוגה של כלי רכב לא הותר במסגרת ההסכם שנחתם עם רמ"י. בנוסף חויבה החברה שהמגרש הוקצה לה במקור לצורכי תעשייה ומלאכה, בהוצאות משפט בסך 100 אלף שקל.
בשנות ה-70 הוקצה לחברה מגרש בפטור ממכרז, למטרת הקמת מבני תעשייה ומלאכה. משנת 2005 משמש המגרש לתצוגה ומכירת כלי רכב. לאור האמור חייבה רמ"י את החברה בדמי שימוש חורג. במוקד התביעה עמדה השאלה האם הסכם הפיתוח שנחתם ביחס למגרש אפשר לעשות בו שימוש מסחרי ולא תעשייתי. התובעים, בחברה ובעל המניות בה, טענו כי השימוש לצורך תצוגה ומכירת כלי רכב הותר במסגרת החוזה והתב"ע (תוכנית בניין העיר).
רמ"י באמצעות פרקליטות מחוז דרום (אזרחי) טענה כי יש להבחין בין המישור התכנוני למישור החוזי וכי זכויותיה של החברה נובעות מהסכם הפיתוח אשר התיר שימוש לצורכי תעשייה ומלאכה בלבד. גם אם תתקבל פרשנות ולפיה התב"ע מתירה שימוש מסחרי, הרי שאין בכך כדי לשנות את היקף הזכויות החוזיות שהוקנו לחברה. לפיכך, השימוש המסחרי שעשתה התובעת במגרש הוא בבחינת שימוש חורג ובגינו נגבו דמי שימוש.
שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע עמית כהן, קיבל את עמדת רמ"י וקבע כי הסכם הפיתוח לא התיר שימוש מסחרי במגרש. עוד נקבע כי גם אם התוכניות החלות על הקרקע מאפשרות שימוש מסוים, אין בכך כדי להעניק לבעל הזכויות זכות לעשות בו שימוש שלא הותר לו בהסכם עם רמ"י. עוד קבע בית המשפט כי המגרש הוקצה בפטור ממכרז למטרה מוגדרת של הקמת מבני תעשייה ומלאכה, וכי החברה ידעה שאינה רשאית לעשות בו שימוש מסחרי ואף התחייבה לכך מפורשות.
בית המשפט דחה גם את הטענה שלפיה העובדה שרמ"י לא דרשה במשך שנים תשלום בגין השימוש החורג מונעת ממנה לגבות אותו בהמשך. נקבע כי על אף היעדר האכיפה במשך שנים, רמ"י אינה רשאית להתיר לחברה לעשות שימוש במגרש בניגוד לתנאי הסכם הפיתוח וכי גביית תשלום עבור שימוש החורג מההסכם היא לא רק זכותה של רמ"י, אלא גם חובתה כלפי הציבור כנאמנת על נכסיו וכספיו והיא אינה רשאית לוותר עליו.
כאמור, בית המשפט אף קבע כי התנהלות החברה לוקה בחוסר תום לב, ודחה את התביעה במלואה. התובעים חויבו בתשלום הוצאות לרמ"י בסך 100 אלף ש"ח.