ארה"ב הסירה את העמימות סביב יכולות הלחימה שלה בחלל: מזכיר חיל האוויר האמריקאי אישר כי בידי המדינה אמצעי לחימה מסוג "on-orbit space control weapons" - מערכות לחימה שנמצאות במסלול סביב כדור הארץ. אלא שבשלב זה לא נחשף אילו מערכות הוצבו בחלל, כמה מהן קיימות ומה בדיוק הן מסוגלות לעשות. ד"ר שמרית ממן, יו"ר סוכנות החלל הישראלית, מסבירה מה עומד מאחורי ההצהרה האמריקאית ומה המשמעות שלה עבור ישראל.
תחילה מדגישה ד"ר ממן את המשמעות הדרמטית של הסרת העמימות: "לא עצם העובדה שלארה"ב יש יכולת להילחם בחלל, אלא שהיא החליטה לראשונה להסיר את העמימות ולהצהיר בפומבי: יש לנו נשק מבצעי בחלל, ואנחנו מוכנים להשתמש בו כדי להשיג ולשמר space control".
אילו סוגי יכולות או מערכות עשויות להיכלל תחת ההגדרה הזו?
"מכיוון שהאמריקאים לא חשפו את המערכות, צריך להיזהר מאוד מספקולציות. ברמה המקצועית והכללית, משפחת היכולות של counterspace ו־ space control יכולה לכלול, למשל, מערכות שמסוגלות להפריע לתקשורת או לאותות לווייניים, להשפיע על חיישנים, להתקרב ללוויין אחר ולפעול בסביבתו, להגן פיזית או אלקטרונית על נכסי חלל, ובקצה הקינטי גם לפגוע פיזית במערכת אחרת".
מה המשמעויות הרחבות של הצבת אמצעים כאלה במסלול — טכנולוגית, ביטחונית ובינלאומית?
"מבחינה טכנולוגית, זו עוד המחשה לכך שהחלל כבר איננו רק סביבת תצפית ותקשורת פסיבית. הוא הופך לסביבה שבה לוויינים יכולים לתמרן, לפעול זה ביחס לזה ולהגן על מערכות אחרות. מבחינה גאופוליטית, יש כאן כמובן מרכיב של הרתעה. ארה"ב למעשה אומרת ליריבותיה: היכולת שלנו להגן על הנכסים שלנו בחלל אינה תיאורטית בלבד. גורמים אמריקאים אמרו מפורשות שהחשיפה נועדה בין היתר לחזק את ההרתעה. מצד שני, שקיפות כזו יכולה גם לגרום למדינות אחרות לבחון יכולות נגדיות, ולכן יש כאן גם שאלות של יציבות אסטרטגית והסלמה."
עוד מציינת ד"ר ממן: "יש גם היבט סביבתי משמעותי מאוד. פעולה קינטית בחלל עלולה לייצר פסולת חלל המסכנת לוויינים אחרים לאורך שנים. ראינו את זה, למשל, בניסוי הסיני נגד Fengyun-1C ב־2007 ובניסוי הרוסי נגד Cosmos-1408 ב־2021. נאס"א תיעדה אלפי שברים שנוצרו באירועים האלה ואת הסיכון שלהם".
לצד ההשלכות הטכנולוגיות והביטחוניות, ההתפתחות מעלה גם שאלות משפטיות בזירה הבינלאומית. עו"ד קרן שחר, מומחית לדיני חלל, מסבירה: "חשוב לא לקפוץ למסקנה שעצם הצבתו של אמצעי לחימה במסלול מהווה הפרה של אמנת החלל. אמנת החלל החיצון מ־1967 אוסרת במפורש הצבת נשק גרעיני או נשק אחר להשמדה המונית במסלול, אך אינה אוסרת באופן גורף כל מערכת נשק קונבנציונלית בחלל. לכן, כדי לקבוע אם קיימת הפרה של הדין הבינלאומי, צריך לדעת מהי המערכת, כיצד היא פועלת ובאיזה אופן נעשה בה שימוש."
ומה באשר לישראל? על השאלה האם למדינה יש כיום יכולות ביטחוניות דומות או שהיא מפתחת מערכות מסוג זה, ד"ר שמרית מבהירה כי אינה יכולה להתייחס, אך מדגישה כי המשמעות של ההתפתחויות בתחום החלל חורגת הרבה מעבר לשאלת קיומו של נשק במסלול. "זו בדיוק הנקודה שבה צריך להרחיב את השיחה מעבר ל"נשק בחלל". המדינות המודרניות תלויות בחלל מדי יום בתקשורת, בניווט ובתזמון, בתצפיות כדור הארץ, בניהול אסונות וביכולת לקבל תמונת מצב. כאשר שירות חללי נפגע, ההשפעה אינה נשארת "בחלל"; היא יכולה להגיע מהר מאוד לתשתיות ולשירותים על הקרקע. לכן עבור ישראל, השאלה האסטרטגית היא גם חוסן, האם שירותים חיוניים יכולים להמשיך לתפקד כאשר תשתית קרקעית נפגעת, כאשר רשתות תקשורת עמוסות או קורסות, או כאשר מתרחש אסון טבע משמעותי."
ובכל זאת, מה המשמעות עבור ישראל? "עבור ישראל, היא מסבירה, השאלה האסטרטגית היא גם שאלת החוסן: האם שירותים חיוניים יכולים להמשיך לתפקד כאשר תשתית קרקעית נפגעת? "זה מתחבר ישירות למחקרים שאנחנו עוסקים בהם באוניברסיטת בן־גוריון. בבית הספר לבריאות הציבור, למשל, המחקר של המסטרנט לירן רז עוסק בשימוש בכלים מבוססי חלל ובפרט בתקשורת לוויינית כחלק מהיערכותם ותגובתם של בתי חולים למצבי חירום. זה ממחיש יכולת אחרת לגמרי של החלל ואת הצורך להגן על הנכסים שלנו בחלל. לאחר אסון גדול אנחנו יכולים להשתמש בתצלומי לוויין ובמכ"ם לווייני כדי לזהות שינויים ונזקים על פני שטחים גדולים, במיקום, וכן בתקשורת לווינית ולתמוך בקבלת החלטות."
אז האם מדובר בשינוי מהותי במאזן הכוחות או בעיקר בהצהרה פומבית על יכולות שהיו מוכרות?
"בשלב הזה הייתי נזהרת מאוד מלקבוע שמאזן הכוחות השתנה. כדי להעריך שינוי מבצעי אמיתי צריך לדעת מהי המערכת, כמה מערכות קיימות, באילו מסלולים, מהן יכולותיהן ומה רמת המוכנות שלהן, והמידע הזה לא פורסם. מה שכן השתנה באופן ברור הוא הסרת העמימות. עד היום דובר על כך שמעצמות מפתחות במשך שנים יכולות counterspace החידוש בהצהרה האמריקאית הוא שבכירי הממשל אומרים באופן מפורש ופומבי: יש לנו כיום weapons on orbit לכן, בעיניי נכון כרגע לומר שמדובר בראש ובראשונה בשינוי משמעותי במדיניות ההצהרתית ובהרתעה, כאשר המשמעות המבצעית המלאה עדיין אינה ידועה לציבור."
לצד השאלות הביטחוניות והאסטרטגיות, ד"ר שמרית מבקשת להזכיר כי המשמעות של המתרחש בחלל אינה נשארת הרחק מכדור הארץ - היא נוגעת באופן ישיר לחיי היום-יום של כולנו: "אני לא חושבת שהמסקנה מהאירוע הזה צריכה להיות שהציבור צריך לחשוש מהחלל. להפך: הוא צריך להבין עד כמה החלל כבר משולב בחיים שלנו. אנחנו רגילים לחשוב על חלל כעל לוויינים, שיגורים ואסטרונאוטים אבל בפועל הוא נמצא כמעט בכל מקום: הוא חלק מהתשתית שמאפשרת לשידורי המונדיאל להגיע בזמן אמת למיליוני צופים ברחבי העולם, הוא מסייע לנו להישאר מחוברים בעת אסון גדול, למפות אזורים שנפגעו מרעידות אדמה, לעקוב אחר סיכונים סביבתיים ושינויי אקלים, ולשמור על רציפות תפקודית של מערכות חיוניות. הדיון הנוכחי מזכיר לנו שהחלל הוא בעת ובעונה אחת זירה מדעית, אזרחית, כלכלית ואסטרטגית לביטחון הלאומי שלנו. ככל שאנחנו תלויים בו יותר, האחריות שלנו היא לא רק לפתח עוד יכולות אלא גם לבנות מערכות חלל עמידות, אחראיות, ולהבטיח שהטכנולוגיה הזו תמשיך לשרת את החברה גם בשגרה וגם בחירום. וכן, גם כשכולנו רוצים לראות את המונדיאל."