פרופ' אבי לוי מגיב לפרסומים המדאיגים של תוצאות מבחן פיז"ה ומבהיר: התוצאות של תלמידי ישראל במבחני פיז"ה שפורסמו השבוע מציבות תמונת מראה למציאות העגומה של מערכת החינוך. הירידה בהישגי התלמידים אינה חדשה, אלא שהפעם היא חריפה במיוחד והגיעה לשפל היסטורי בשלושת תחומי היסוד שהם הבסיס להשכלה ולקדמה והתשתית להון האנושי ולהשתלבותו בעולם של מחר.
ישראל הידרדרה לחמישון התחתון של מדינות ה-OECD - למקום ה-31 מתוך 38 בקריאה ולמקום ה-33 במתמטיקה ובמדעים, כשכמעט שליש מהתלמידים אינם מגיעים לרמת הבסיס באף אחד מהם. בתחום הקריאה, למשל, נרשמה ירידה בכל העולם, אולם בישראל היא כמעט פי שלושה מזו שנרשמה בממוצע ה-OECD. וכשזו התמונה, השאלה המתבקשת היא האם הדרך שבה אנחנו מנהלים ומתקצבים את מערכת החינוך עדיין רלוונטית ומותאמת למה שילידנו זקוקים?
בני ה-15 שנבחנו היום הם הדור שמתוכו יצמחו בעוד עשור וחצי המהנדסים, החוקרים, המפתחים והמורים שעליהם יישען המשק הישראלי. ככל שבסיס הידע והמיומנויות שלו נשחק, כך נפגעת היכולת להעמיד בעתיד את האנשים שיניעו את המחקר והחדשנות. תהום פעורה בין השאיפה להיות מעצמת AI וסייבר ולהמשיך להיות הקטר בתחומי ההייטק, לבין מערכת שמתקשה להעניק לחלק גדול מתלמידיה בסיס איתן במתמטיקה, במדעים ובקריאה.
כיום כבר ברור שהבעיה אינה נעוצה רק בכסף שהמדינה מוציאה על חינוך, אלא באופן שבו המערכת משתמשת במשאביה ובנכונות שלה לשנות את מה שאינו עובד. תקציב גדול יותר לא יהפוך שיטת הוראה מיושנת לטובה, עוד שעות לימוד אינן מפצות בהכרח על מחסור במורים איכותיים, וטכנולוגיה חדשה בכיתה אינה מועילה אם מי שאמור להשתמש בה לא הוכשר לכך. התרגלנו להגיב לקשיים באמצעות תוספות במקום לשאול את עצמנו אם הדברים שעליהם אנחנו מוציאים את הכסף אכן משיגים את מטרתם.
ההישגים הנמוכים שנה אחר שנה מחייבים להפנות את הפוקוס אל מי שעומד מול הכיתה - ועוד קודם לכן, אל תהליך ההכשרה להוראה. לפי דיווחי מנהלים, הלמידה של 47% מהתלמידים בישראל נפגעת בשל מורים שאינם מתאימים או שהכשרתם אינה מספקת, לעומת 25% ב-OECD. לא ניתן להכשיר את מורי העתיד במדעים בלי מעבדות משוכללות וטכנולוגיות מתקדמות, אלא שבמשך יותר משלושה עשורים משרד החינוך כמעט שלא השקיע תקציבים ייעודיים בהקמה ובשדרוג של תשתיות מדעיות במכללות האקדמיות לחינוך.
אי אפשר להלין על המחסור במורים טובים למתמטיקה, למדעים ולאנגלית, בלי להשקיע כבר בשלב הגיוס וההכשרה של מורים. מועמדים איכותיים בתחומים האלה יכולים לבחור גם בהנדסה ובמקצועות הטכנולוגיים, אלא שהמדינה כמעט ולא משקיעה בתמריצים שיאפשרו למערכת החינוך להתחרות עליהם. אם רוצים להביא אותם להוראה, צריך לאתר ולתמרץ אותם כבר בכניסה לאקדמיה באמצעות מלגות קיום ומימון שכר לימוד, ובהמשך גם להציע חוזים אישיים ותנאי העסקה שיהפכו את הבחירה בהוראה לאטרקטיבית.
גם את הירידה החדה בקריאה צריך לנצל לבחינה מחודשת של שיטות ההוראה, לחזק את הקניית הקריאה כבר בגילים הצעירים ולבחון שיטות חדשות. חלקן כבר מיושמות כיום בתוכניות פרטיות שעליהן משלמים הורים מכיסם. שיטות שיוכיחו את יעילותן צריכות להיכנס למערכת הציבורית ולהיות מוטמעות כבר בהכשרת המורים במכללות.
חוק חינוך חובה אינו רק חובה לשלוח את ילדינו לבית הספר, אלא גם התחייבות של המדינה לחינוכם ולעתידם. גם מערכת גדולה ושמרנית אינה רשאית להמשיך בקיפאון תודעתי וביצועי כה חריף: עליה לבחון שיטות וקונספציות, למדוד את תוצאותיהן, לזהות מה אינו עובד ולהחליפו במהירות.
דווקא עכשיו, ערב הבחירות וכשזהות שר החינוך הבא טרם ידועה, צריך להבהיר: אם אנו חפצי קדמה ושגשוג - הטיפול בכשלים חייב להיות חלק מקווי היסוד של כל ממשלה שתקום. עליו להיות מוגדר כיעד לאומי רב-שנתי עם מטרות מדידות, ובהמשך - ניסוח אבני דרך ולוחות זמנים, מנגנוני פיקוח ובקרה ודיווח תקופתי ושקוף. במרכז המהלך צריכה לעמוד הכשרת דור המורים הבא, משלב איתור המועמדים ועד לכלים, לתשתיות ולשיטות שבהם יוכשרו. יש לגבש את הצעדים סביב שולחן שבו ישבו יחד משרד החינוך, המל"ג והמוסדות להכשרת מורים, מנהלי בתי ספר ונציגי הרשויות המקומיות, לצד אנשי אקדמיה, רשות החדשנות ונציגי תעשיית ההייטק. מהלך כזה דורש מינוי פרויקטור, גורם מקצועי שיתכלל את עבודת כלל הגורמים ויישא באחריות להתקדמותו.
מבחן פיז"ה הוא רק הסימפטום ואסור שהעלאת הציון במבחן תהווה יעד כשלעצמו. המטרה היא שבתוך עשור ילדי ישראל יקבלו הוראה שאינה נופלת מזו שמקבלים בני גילם במדינות המפותחות. תיקונים בשוליים כבר לא יספיקו, לא ניתן עוד להמשיך במדיניות כיבוי השריפות שמטפלת בתוצאות הכשל, במקום להתמודד עם הגורמים שמייצרים אותו.
פרופ' אבי לוי הוא נשיא המכללה האקדמית לחינוך שאנן וחבר בחוג הפרופסורים לחוסן מדיני