שון קאלארד, בן 40 מאקסטר שבדרום-מערב אנגליה, גדל במשפחה נוצרית, למד בבית ספר של הכנסייה האנגליקנית, אבל הרגיש תמיד חיבור רחוק לישראל וליהדות. אחרי 7 באוקטובר, כשראה את האנטישמיות הגואה, הוא החליט להגיע לארץ ללמד אנגלית בבתי ספר בפריפריה.
"כשהתבגרתי התחלתי לחפש משהו מבחינה רוחנית", הוא מספר, "ואז דברים שקשורים ליהדות התחילו להופיע בחיים שלי". לדבריו, ב-2010 הגיע לראשונה לישראל, ביקר בתל אביב ובירושלים והרגיש "אנרגיה שקשה להסביר", כלשונו. הוא אף שקל להתגייר, אך החליט שלא למהר. "זו הייתה החלטה גדולה, והרגשתי שאני עדיין לא יודע מספיק", אמר, "אבל יש משהו ביהדות שאני מרגיש מחובר אליו בצורה שמעולם לא הרגשתי כלפי הנצרות. זו פשוט משיכה".
נקודת המפנה, לדבריו, הגיעה אחרי 7 באוקטובר. באותה תקופה הוא עבד כמורה פרטי לילד ממשפחה יהודית מלונדון, ועקב אחרי החדשות מישראל - והתגובות לכך בארצו. "חשבתי שאחרי 7 באוקטובר אנשים יבינו מול מה ישראל מתמודדת. במקום זה הרגשתי שקורה בדיוק ההפך", הוא אומר, ומספר שהחל להתווכח עם חברים ומכרים לגבי ישראל, ואף שילם על כך מחיר אישי. "איבדתי חברים בגלל התמיכה שלי בישראל", קאלארד אומר ומספר כי הוא סופג הערות כשהוא יוצא לריצות, היות שהוא עושה זאת בחולצות עם סמלים ישראליים וכשהוא עונד שרשרת עם סמל המדינה. "לפעמים צועקים לעברי כשאני רץ. יש הרבה כעס כלפי כל דבר שקשור לישראל, ואני מרגיש שזה גולש גם כלפי יהודים".
כך, החליט בקיץ 2024 להגיע לישראל שוב, הפעם כחלק מתלמ"א - התוכנית הלאומית למצוינות באנגלית, במסגרתה שובץ ללמד תלמידי כיתה ה' באשקלון. "הם ידעו הרבה יותר אנגלית ממה שחשבתי. הבעיה הייתה הביטחון לדבר", הוא מספר, ומדגיש שדווקא העובדה שאינו יודע עברית אילצה את הילדים להשתמש באנגלית. "הם היו עובדים יחד כדי להרכיב משפט ולהסביר לי מה הם רוצים. בתוך שלושה שבועות ראינו התקדמות אמיתית". השנה חזר לישראל ולימד ילדים בכסייפה. "זו הייתה חוויה מאתגרת יותר, אבל גם חשובה מאוד", הוא אומר, ומוסיף שהמפגש הזה המחיש לו עד כמה המציאות הישראלית מורכבת.
בינתיים חזר קאלארד לאנגליה, והוא ממשיך לענוד את סמל ישראל ולא מסתיר את עמדתו. "אני מאה אחוז פרו ישראל", הוא אומר.