עבור מי שהכירו את דוידוב, מדובר ביותר ממחווה סמלית, הריצה הייתה חלק משמעותי ובלתי נפרד מחייו. בבוקר בו פרצה המלחמה יצא ג'יאר לריצת הבוקר הקבועה שלו עם חבריו מקבוצת הריצה Run&Fun כשנשמעו האזעקות הראשונות, הוא הבין מיד שמשהו חריג מתרחש. הוא עצר את הריצה, דאג שכל חברי הקבוצה ישובו לבתיהם בבטחה, נכנס לביתו, לקח את ציודו המבצעי ויצא להילחם.
דוידוב, בן 43 בנופלו, היה מהקצינים הבולטים והמוערכים במחוז הדרום של משטרת ישראל. לאורך יותר משני עשורים מילא שורת תפקידי פיקוד ובהם מפקד ימ"ר לכיש, מפקד תחנת רהט והוביל מאבק נחוש בארגוני הפשיעה בדרום.
בבוקר 7 באוקטובר, בזמן שרבים עוד ניסו להבין את ממדי המתקפה, דוידוב כבר היה בדרך מזירה לזירה כדי לסייע לכוחות הלוחמים. לאחר שסייע באופקים ובסריקות ביישובי האזור, עשה את דרכו לעבר אזור פסטיבל נובה. בדרך נתקל בכוח גדול של מחבלים, הסתער לעברם ונפל בקרב.
ענבר דוידוב אשתו של ג'יאר, אמרה: "אחרי שג'יאר נפל שמעתי משפט שלא עוזב אותי 'אדם מת פעמיים, פעם אחת כשהנשמה עוזבת את הגוף ופעם השנייה כששוכחים אותו.' מאז החלטנו כמשפחה לעשות הכול כדי שלא ישכחו אותו, לא רק את גבורתו ונפילתו, אלא בעיקר את האדם שהיה ואת הערכים שהשאיר אחריו."