בזמן שרובנו מתקשים לדמיין כמה עשורים קדימה, חסיה מיסולובין כבר נושאת איתה 106 שנות חיים, ובהן סיפור של הישרדות, עלייה, עשייה ואהבת הארץ. השבוע, כשהיא מוקפת בבני משפחתה ובקהילת "גני עומר", היא חגגה את יום הולדתה המיוחד - ועדיין, כששואלים אותה מה משמח אותה יותר מכול, התשובה שלה פשוטה: המשפחה, והחיילים שחוזרים הביתה. "מאושרת בארץ שלנו, והכי משמח שהחיילים באים הביתה."
חסיה, שנולדה בווילנה שבליטא ושורדת שואה, עברה את התקופות האפלות ביותר בהיסטוריה. לאחר המלחמה, כשהיא בת 36 בלבד, עלתה לישראל. מתוך החורבן היא בחרה לבנות בארץ חיים חדשים של עשייה ונתינה, ועבדה במשך כ-30 שנה בהתנדבות למען חיילי צה"ל .
כיום, ממרחק השנים, כששואלים אותה מה ממלא את ליבה בשמחה, לחסיה יש תשובה ברורה ומרגשת: "שהמשפחה בריאה, ושהחיילים באים הביתה זו השמחה הגדולה שלי בחיים". אהבת הארץ והציונות העמוקה של חסיה מחממות לב. מבחינתה, האושר האמיתי נמצא ממש כאן, ואין שום צורך לחפש אותו מעבר לים: "ברגע שבאתי, הייתי מאושרת בארץ שלנו. לא צריך לעשות מסיבות גדולות ולנסוע לחוץ לארץ כל חודש. אפשר בארץ להסתדר יפה מאוד עם כל מה שיש. כולם ילמדו להסתדר בארץ מי שרוצה, אני עוד יכולה ללמד אותו".
כשמתעניינים בסוד לאריכות ימים כה מופלגת, חסיה מציעה כנות כובשת ונטולת קלישאות: "קשה. כבר הכול כואב, ואני כבר כמעט לא שומעת ולא רואה.. אבל זה בסדר, יש יותר גרוע, אני מאמינה".
ראש המועצה המקומית עומר, ארז בדש, בירך את חסיה לרגל יום הולדתה המיוחד: "סיפור חייה של חסיה הוא השראה גדולה לכולנו. מתוך אפר השואה היא בחרה בחיים, בעלייה לארץ ובנתינה אינסופית לקהילה. לראות את החיוך שלה בגיל 106, את אהבת הארץ הזוהרת בעיניה ואת הדאגה העמוקה לחיילי צה"ל ולמדינה זו תזכורת מעצימה לעוצמה של הקהילה שלנו בעומר ולרוח הישראלית במיטבה. אנו מאחלים לחסיה עוד שנים רבות של בריאות, נחת מהמשפחה והמון שמחה".
פיני בדש, מנהל "גני עומר" אמר: "אני מלווה את חסיה 40 שנה, היא תמיד מלאת אנרגיה, חייכנית, הומור מטורף ואהבת חיים. הנוכחות של חסיה היא המודל שלנו לאריכות חיים ואנחנו מנסים לחיות את דרך חייה. לחשוב חיובי וליהנות מהחיים".
חסיה, כיום סבתא גאה לשני נכדים ושבעה נינים, מוצאת את החוזק שלה בבית ובמשפחה הסובבת אותה. בגיל 106, ניצולת השואה מליטא היא לא רק עדות חיה לתקומה של העם היהודי היא תזכורת יומיומית לכולנו על מה שבאמת חשוב: לאהוב את הבית, לשמוח בחיילינו, ולדעת להעריך את הטוב שבארץ שלנו בכל יום מחדש.