ב', תושב באר שבע, הוכר לאחרונה על ידי המוסד לביטוח לאומי כנפגע פעולות איבה, לאחר ששהה במחלקה בבית החולים סורוקה שנפגעה מטיל איראני במהלך מבצע "עם כלביא". בעקבות ההכרה צפוי האיש לקבל תגמולים של יותר ממאה אלף שקל.
ב' אושפז במחלקה הפנימית בבית החולים בשל בעיות בכבד, כשלפתע שמע פיצוץ עז. לדבריו, בעקבות פגיעת הטיל, התעופפו אבק רב וחפצים, והוא נפגע בשתי רגליו מרסיסים. לאחר שאלה הוצאו מרגליו, הוא נחבש ושוחרר לביתו. לאחר האירוע הוא החל לסבול מכאבים, נימולים ותחושות שריפה ברגליים, וכן מחרדה, קשיי שינה ופלאשבקים מאירוע נפילת הטיל.
לאחר האירוע, החליט ב' לפנות בכוחות עצמו לביטוח הלאומי ולדרוש הכרה כנפגע פעולות איבה. לטענת באת כוחו עו"ד מיכאלה דימרץ, הליך ההכרה לא היה פשוט היות שבחומר הרפואי אותו הגיש לביטוח הלאומי, ציין ב' שסבל בעבר מכאבי גב ומממצאים בעמוד השדרה, ואף פנה בעבר לטיפול נפשי קצר בעקבות מתיחות זוגית והתקפי חרדה.
בוועדה הרפואית הראשונה שהתכנסה בעניינו נקבע כי פציעותיו ברגליים הן פציעות שטחיות בלבד, שטופלו בשטיפה ובחבישה, ללא פגיעה אורתופדית וללא צורך בטיפול תרופתי. הוועדה מצאה צלקות קטנות לאורך השוקיים, אך קבעה כי לא נותרה ל-ב' נכות אורתופדית. הוא עבר בדיקות שהצביעו על פגיעה עצבית ברגליים, אולם חלק מהרופאים בוועדה ייחסו את הממצא לבעיות הכבד מהן סבל ב', בעוד אחרים קשרו אותו לפגיעה מרסיסים מרובים. בסופו של דבר החליטה הוועדה כי ב' סובל מנכות זמנית נמוכה, וכי לא מגיעים לו פיצויים משמעותיים.
בערעור שהגיש ב' על ההחלטה טענה עורכת דינו כי מאז פגיעת הטיל הוא סובל מכאבים בכפות הרגליים, בקרסוליים ובברכיים, תופעה שהחלה ונובעת מהפגיעה אותה ספג באירוע הקשה. הוועדה קבעה כי היא לא תדון בפגיעה העצבית במסגרת האורתופדית, אך החליטה לבחון את הצלקות שנותרו ברגליו של ב' בעקבות ספיגת הרסיסים, וקבעה לו בגינן נכות צמיתה בשיעור של 10%.
במקביל מונתה ל-ב' ועדה רפואית בתחום הנפשי. הוא טען בוועדה שמאז נפילת הטיל בקרבתו הוא מתקשה לחזור לעצמו, סובל מבעיות שינה ומשינויי מצבי רוח, וסובל מפלאשבקים של ההלם אותו חש, ושל ההרס אליו נחשף במחלקה. לוועדה הוצגו מסמכים שלפיהם לאחר האירוע אובחן ב' כסובל מפוסט טראומה, החל טיפול תרופתי ובהמשך אף הועלה מינון התרופות אותן הוא נוטל ברמה היומיומית.
לאחרונה קבעה הוועדה הפסיכיאטרית כי ב' אכן נחשף לאירוע טראומטי, ולצד ההכרה בכך שחלק מקשייו קשורים לרקע רפואי קודם, קבעה הוועדה כי בעקבות האירוע נותרה לו פגיעה נפשית, ולו גם זמנית, והעניקה לו נכות זמנית בשיעור של 25% עד סוף מאי 2027. לדברי עו"ד דימרץ, במאי 2026 הועבר ל-ב' תשלום רטרואקטיבי בסך 43,981 שקלים עבור עשרה חודשים, כלומר כ-4,390 שקלים לחודש - סכום שהוא צפוי להמשיך לקבל מדי חודש עד תום תקופת הנכות הזמנית.
בנוסף הכירה הוועדה הרפואית בצלקת של ב' כנכות צמיתה בשיעור 10%, המזכה אותו במענק נוסף של כ-62 אלף שקלים מטעם המוסד לביטוח לאומי. בתום תקופת הנכות הזמנית הוא צפוי לעמוד בפני ועדות נוספות במוסד לביטוח לאומי, אשר יבחנו אם נותרה לו נכות צמיתה בתחום הנפשי, ואם תיקבע נכות כזו, סכום התגמולים המגיעים לו עשוי לגדול משמעותית.
"המקרה ממחיש כי גם כאשר לנפגע יש רקע רפואי קודם, אין בכך כדי לשלול הכרה בפגיעה שנגרמה בעקבות אירוע איבה", אמרה עו"ד דימרץ. "יש לבחון את השאלה האם האירוע יצר פגיעה חדשה או החמרה ממשית, ולא להסתפק בכך שהנפגע סבל קודם לכן מקשיים רפואיים או נפשיים".