במרץ 2024 התמנתה ירדנה בגנץ למנכ"לית "יכולות", עמותה חברתית-חינוכית אשר מובילה ומפעילה תוכניות למניעת נשירה ולהעלאת שיעורי הזכאות לבגרות. בגנץ, ילידת באר שבע שלימדה במשך יותר מעשור במקיף ו' בעיר, אף זכתה לסגור מעגל, כשבמסגרת התפקיד העניקה ליווי גם לבית הספר שבו החלה את דרכה. בראיון אישי היא מספרת על העמותה, מה החזון שעומד מאחוריה - ואיפה לדעתה נמצא הכסף הנחוץ כדי לשנות את החינוך של דור העתיד ולא לוותר על אף תלמיד.
"אני ראיתי את הפערים בעיניים כשהייתי מורה בבאר שבע, וגם כשהייתי אמא - גדלתי וגידלתי את ילדיי בעיר", אומרת בגנץ בשיחה עם וואלה שבע. "אבל לא צריך את באר שבע כדי לראות - בכל בית ספר תמיד תראה את הילדים שנמצאים בצד, את אלה שעושים בלאגנים, את אלה שנמצאים עם הסיגריה ליד השומר או מחוץ לגדר, ובדרך כלל אתה רואה שיש חפיפה בין הצלחה בלימודים לכל הדברים האחרים".
אל המקום הזה, מספרת בגנץ, נכנסת "יכולות". בשנת הלימודים תשפ"ו פועלת העמותה בכ-60 בתי ספר - כ-3,500 תלמידים, כאשר בבאר שבע פועלים כלל המקיפים בשיטת "יכולות" ומגיעים לזכאות של למעלה מ-90%. "זו עמותה לצמצום פערים לימודיים, עמותה חברתית חינוכית. אנחנו אומרים - יש ילדים שמצליחים במערכת החינוך, ויש כאלה שלא. כשבודקים מי הילדים שלא מצליחים, בדרך כלל הם באים מאותם מקומות, מאוכלוסייה מוחלשת, וכל הטענה של העמותה היא שזה לא צריך להיות ככה, שזו לא גזירת גורל. זה לא שיש הבדל בין הילדים הבדואים, שהם עם הציונים הכי נמוכים בארץ, לבין ילדים ביישובים המבוססים. כל מה אנחנו עושים זה להגיד את זה, ולהראות את זה בעבודה בתוך המערכת".
"אנחנו אומרים שכל תלמיד יכול להצליח בביה"ס, אבל המערכת צריכה לעבוד איתם קצת אחרת", ממשיכה בגנץ להסביר, ומתגאה בשיפור אליו הגיעו תלמידים עמם עבדה העמותה בבאר שבע, באופקים, בנתיבות ובמגזר הבדואי. "למשל תיכון אל-נור בחורה, שהיום עומד על סביבות 85-90 אחוז זכאות לבגרות. זה בית ספר שלא שינה את האוכלוסייה שלו, לא הנשיר תלמידים - פשוט שינה את דרך העבודה".
המנכ"לית מספרת על אחת התוכניות של העמותה, שעוסקת בילדים שנמצאים בנשירה סמויה בסוף כיתה ט'. "הם רשומים כתלמידים אבל לא מתפקדים כתלמידים, ואם הם מגיעים אז ביה"ס כבר מעדיף שהם לא יבואו. כשלמדתי תעודת הוראה לפני מיליון שנה, לימדו אותי שיש עקומה נורמלית, וזה בסדר להצליח עם חלק מהילדים ושיש כאלה שאין מה לעשות, לא תצליח איתם. למה? אנחנו לא רוצים להגיד שהמערכת דפוקה, ושכל בתי הספר על הפנים, אלא להיפך. אז קודם כל, בואו נשמור על המורים ונעבוד איתם - נלווה אותך עד שתצליח עם כל הילדים. ואז עשית שינוי עם קבוצת ילדים, והגעת להצלחות פנטסטיות, אבל השינוי מגיע גם למורים אחרים, כי אם הצלחת עם הילד שהכי קשה איתו - לא תצליח עם ילד בינוני או עם החבר שלו? בטח שתצליח. אז מעמד המורה משתנה, כי הילדים אומרים 'וואלה איזה מורה טוב זה'. זה מעמיד את המורה במקום אחר, את הילד במקום אחר, ואז הוא גם מוכן להשקיע יותר".
"עקרון נוסף שלנו זה שאנחנו מתחילים מהמקום הנמוך ביותר שבו נמצאים הילדים", ממשיכה בגנץ. "נגיד שאני מורה בכיתה ז' ואני מלמדת מתמטיקה - הכנתי מערכים, יש לתלמידים ספרי לימוד ומחברות של כיתה ז' - אבל מה לעשות אם יש בכיתה ילדים שנמצאים ברמה של כיתה ג'? אני יכולה ללמד מתמטיקה עד מחר, אבל אם הילד לא יודע לעשות סדר פעולות זה לא משנה מה אני אנסה ללמד, ואין לו שום נקודה לחיבור אליי. אז בתוך המערכת צריך שיהיה מנגנון קבוע, אמיתי, של בקרה ומדידה, שכל הזמן יעשה השלמות פערים. לא של שיעורי עזר שניתנים לילד פעם ב-, אלא כמנגנון קבוע. אם המערכת הייתה עובדת כמו שצריך, היית נמצא במקום אחר".
לכל המהלכים האלה שאת מדברת עליהם נדרש כסף - מאיפה מביאים אותו?
"נכון, אתה לא יכול לעשות את זה בלי כסף. אבל חלק מהכסף נמצא בתוך המערכת ואפשר להשתמש בו אחרת. אז אנחנו לוקחים קצת כסף מהרשות, וקצת מבית הספר עצמו, וקצת ממשרד החינוך, ומביאים קצת מעצמנו - יו"ר העמותה הוא גיל שויד, מייסד ויו"ר צ'ק פוינט, מהתורמים הגדולים שלנו. אבל העניין הוא לא כסף, אלא התפיסה. המערכת הזו צריכה להיות נפלאה לילדים של כולנו, לא משנה איפה אתה גר או כמה אתה מרוויח".
עם השנים - העמותה פועלת משנת 2001 - הצליחה "יכולות" לייצר לא מעט סיפורי הצלחה מרגשים. "יש מישהו שהיום הוא יועץ חינוכי ולומד במנדל ועובד במכללת חמדת - והוא מספר על עצמו, 'אני לא הייתי תלמיד בכלל, לא הייתי מתפקד'. כשילד כזה מצליח כמו כל אחד מהחברים שלו, הוא הופך לאזרח טוב יותר, למישהו שלא מחפש לבעוט ולירוק על המערכת. הוא הופך להיות חלק מהחברה. יש לנו רופאים, מורים, מהנדסים - ויש גם ילדים שהלכו לעבוד במקצועות אחרים, רגילים, אבל הם החליטו - לא המערכת".